20 על 20 | מוצ"ש ויגש

20 מחשבות על השבוע בערוץ 20

1.

אני סוף סוף מבין את ההזדהות המובנית שיש לאנשים עם מקום העבודה שלהם. בכל פעם שציינו את ערוץ 20 בפייסבוק או בתקשורת, הרגשתי שמדברים לא רק על השבט שלי, אלא כמעט עליי ממש. מעבר לעובדה שאני עובד גם במחלקת הניו-מדיה של הערוץ, הפוסט הזה עשה בדיוק את מה שציפיתי שהערוץ יעשה מהרגע בו נכנסתי בדלת.

ואני לא מדבר על סיקור של פעילות מהשומרון או מיהודה, לא הקרנת החתונה של ליטמן וביגל, תמיכה במתווה הגז או אפילו תמיכה קטגורית בפוליטיקאים מימין. הוא התמקד בסדר היום, אבחן בעיה והעלה אותה לסדר היום מזווית שלא הייתה קיימת עד ככה כמעט בשיח התקשורתי. הכהונה של ראובן ריבלין כנשיא מאכזבת בתכלית את המחנה הלאומי ממנו יצא.

להמשיך לקרוא "20 על 20 | מוצ"ש ויגש"

מודעות פרסומת

כה אמר קופל: על המכונה

.Welcome my son, welcome to the machine
?What did you dream
.It's alright we told you what to dream

מתוך השיר Welcomw To The Machine של להקת פינק פלויד

על המכונה
די לנשף המסכות. אני אעמיד טיעון הבנוי מטענה בסיסית כי 'שוברים שתיקה' הם פיון מיני פיונים רבים על לוח המשחק הגיאו-פוליטי. הם כלי שמזיזים המסבסדים באמצעות מענקי ליבה וחירום, בהתאם לנסיבות הפוליטיות והאזוריות. הנימוק יבוא לאחר תיאור התשתית. להמשיך לקרוא "כה אמר קופל: על המכונה"

אם רק יכולנו לבחור אחרת | מוצ"ש מקץ, נר שביעי של חנוכה

הדבר המופלא ביותר שברא הקב"ה הוא את אפשרות הבחירה. אנחנו יכולים לעשות ככל העולה על רוחנו, ללא יוצא מן הכלל. בעבר הפחות-רחוק-משאנו-חושבים, אפשרויות הבחירה של האדם היו מצומצמות. בעיקר בשל האפשרויות אותן הצליח לפתח המין האנושי, וכך, כמו במשחק ארקייד סטנדרטי, האפשרויות היו נעולות בפנינו. לפתע, בתוך מאתיים שנים, נפתחו בפנינו אפשרויות שהאדם הממוצע לא יכול היה להעלות על דעתו – רק לפני מאתיים שנים.

וגם: הדבר המקסים ביותר שפגשתי בשירות הצבאי, השיעור של אומת המומינים, אובדן הדרך של הנשיא, אזהרה מפיו של שגריר בריטניה וקטע חדש מ"מעגלים של אור"

קצת על הבחירה | קצת על העבר | קצת על המומינים | קצת על ריבלין | קצת על קווארי | מעגלים של אור להמשיך לקרוא "אם רק יכולנו לבחור אחרת | מוצ"ש מקץ, נר שביעי של חנוכה"

תשמרו על הכוס שלכם ריקה | מוצ"ש וישב

יש את אלו שמביטים בחצי הכוס הריקה, מתמקדים בשאיפה למלא את החלל. הם מנסים כל מיני דרכים, עקלקלות יותר ופחות, מתגלגלים אנה ואנה, תוהים איך הגיעו עד הנה ולא מבינים מדוע הכוס עדיין ריקה. ומנגד, יש את אלו שמביטים בחצי הכוס המלאה, ומתמקדים בריק ובחלל שעוד לא התמלא. גם הם, כמו קודמיהם, מחפשים את האפיק שיניב את ההכנסה המוצלחת. גם הם, כמו קודמיהם, מחפשים פתרונות שגויים לבעיה האמתית. הכוס אינה ריקה, ועל כן – אינה יכולה להתמלא. פתאום, נעשה לי ברור מאוד מדוע מתחת לחופה שוברים את הכוס. זה לא לזכר החופה. זה לזכר חצי הכוס המלאה, שהתרוקנה לחלוטין, ויש לשוברה – כי כעת יש מקום לכוס חדשה, ריקה לחלוטין, שתוכל להכיל את האור הגדול שבפתח.

וגם: מה מפספסים האמריקאים, איפה טועים תומכי מגש הכסף ומה מתכנן מנכ"ל משרד האוצר כדי להוזיל את יוקר המחייה וקטע חדש מ"מעגלים של אור".

להמשיך לקרוא "תשמרו על הכוס שלכם ריקה | מוצ"ש וישב"

כה אמר קופל: על השבר כזכות ועל הזכות כשבר – עולם קורס ועולם נברא

האדם האחרון פסל של הפסל האוסטרי אנטון האנרק  anton hanak  או שמא זה 'היהודי האחרון'?

'האדם האחרון' – פסל של הפסל האוסטרי אנטון האנאק  – זכות מהי? חירות מהי? עוצמה מהי? אדם מהו? אלו שאלות אשר ישאל האדם האחרון ובעיניו ימצמץ. אותה שעה והנה צמקה וקטנה הארץ ועליה מדדה האדם האחרון המקטין ומזכה בזכות את הכל.

 

האם יכול מישהו מן הקוראים להזכר בנקודה בה היה מצב 'רווי זכויות אדם'?
מצב בו לא היתה לגיטימציה לארגוני זכויות אדם למיניהם לפעול מטעמי 'העדר עבודה'?

להמשיך לקרוא "כה אמר קופל: על השבר כזכות ועל הזכות כשבר – עולם קורס ועולם נברא"

מיום ליום | מוצ"ש וישלח

גברים ונשים, נערים ונערות, דוברי עברית, אנגלית וצרפתית, אישי ציבור, אנשי תקשורת וסתם אנשים מהשורה. כולם הגיעו לקחת חלק. במה בדיוק, לא ידעתי לומר. מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? למראה של אלפים שמעניקים חסד של אמת כבר התרגלנו. הלוויות של אלפים ואפילו עשרות אלפים. דגלי ישראל מתנופפים בגאווה עצובה אל על והדממה והבכי של האבלים כובשים בשקט את הקהל הקדוש.

וגם: המפגש הסודי של אושיות הפייסבוק, מה עברו יהודי צרפת בשנים האחרונות, מה אפשר ללמוד מפרשיית מגל-רוטנר וקטע חדש ממעגלים של אור

קצת על זהות | קצת על נפוליאון | קצת על ליטמן [1] | קצת על ביגל [2] | קצת על ירושלים | מעגלים של אור

להמשיך לקרוא "מיום ליום | מוצ"ש וישלח"

כה אמר קופל: על היהודי-הנצחי – אירופה במלכוד היהודי (המשך לרשומה הקודמות)

מדובר בטור חירום – תמצית ההבנה של מקומנו כעם נבדל ונפרד בתבנית המחשבה האירופית.

בשבוע לאחר הפיגוע בפריז נתפזרו קוצים, דרדרים-פרוגרסיבים. אלו שניסו בין השיטין או ישירות, לקשר בין הסכסוך הערבי-ישראלי ודאע"ש. החירום הוא תולדה של סך כל ההכרזות שרי החוץ והפרלמנטרים באירופה(איסלנד, שבדיה, בריטניה) הרדיפה הכפייתית של העיתון הגרמני 'דר שפיגל' שהובילה להורדת מוצרי ההתנחלויות ביו"ש ממדפי הכלבו הידוע קה.דה.וו(Ka De We) והחלטת האגודה האנתרופולוגית האמריקאית לקדם ב-2016 חרם על מוסדות אקדמיים מישראל. מדובר בטור המנסה לענות על השאלה האינסטינקטיבית של כל אדם בעל עיניים, אוזניים ויכולת היסק בסיסית: הכיצד יעלה על הדעת לקדם חרם ופגיעה המעמד הבינ"ל של מדינת היהודים בעת הנוכחית? כיצד ניתן לקשר את זוועות דאע"ש בפריז, הפיכת בריסל לעיר תחת ממשל צבאי וזוועות אל קאעידה במאלי לפעולת היהודים? להמשיך לקרוא "כה אמר קופל: על היהודי-הנצחי – אירופה במלכוד היהודי (המשך לרשומה הקודמות)"

המוסר האבוד והדור האובד | מוצ"ש ויצא

"במובן מסוים, אנשי "הסהר האדום" מוסריים יותר מאלו של מד"א. הם ראו את תוצאות הפיגוע, בחנו את מצב הדברים והגיעו למסקנה כי הם אינם יכולים לטפל בפצועים. זו מסקנה רציונלית, מתבקשת כמעט בסיטואציה שכזו. סיטואציה של מלחמה. אם הקוד האתי של המלחמה מחייב אותך לטפל באויב שלך שרוצה להשמיד אותך, הקוד האתי עלול להרוג אותך".

למה דווקא צרפת זכתה להזדהות, למה התקופה הזו של השנה מרגשת אותי וקטע חדש מתוך מעגלים של אור. להמשיך לקרוא "המוסר האבוד והדור האובד | מוצ"ש ויצא"

כה אמר קופל: על מצב הפוסט-טריקולור

        מבוא –

נפילת הבסטיליה
ציור בן התקופה של נפילת הבסטיליה

         המהפכה הצרפתית החלה בכיבוש סמל השלטון המלוכני, הבסטיליה. הפלת הסמל נעשתה במהלך אלים הקורא תיגר על הסדר החברתי הקיים, מהסיבה הזאת נתקבעה הבסטיליה, כמעוז הראשון הנפל בפני המורדים, כסמל המהפכה. בפיגועים האחרונים הוכח כי על מנת לערוך מהפכות כיום לא נדרשת פעולה אלימה אלא, אך ורק, נוכחות ליד 'הבסטיליה'. הטרור בנוי לשם העצמת שיטת הפעולה הנ"ל, ואכן כל צרפתי תומך טריקולור חש כי לידו ממש עומד המון אשר מגיע לשרוף את הבסטיליה – לכן המענה לדאע"ש, בתקשורת הצרפתית, ברשתות החברתיות ובפוליטיקה הצרפתית מכיל בעיקר זעקות קרב מימי הבסטיליה "לא נוותר על ערכינו!", "הטרוריסטים לא יהרסו את הדמוקרטיה!" וכמובן הקורבן-התורן-קבוע": "די לפשיזם! לא ניתן לימין הקיצוני לעלות!"

מה אירוני מאשר קבוצה המונית של אנשים מסומאי טכנולוגיה החושבים כי תוקפים את האידאות שלהם. אכן המתקפה מכוונת נגד הסמלים אולם המתקפה הערכית שמדמיין ז'אן פייר פלוני המשיגה את מטרותיה בדיוק בשל כך: המתקפה על הסמלים נועדה לערער את המובן מאליו ולהעלות אותו לדיון, ללחוץ אותו, כמסמר המוסריות המזוקקת שלו, בין זרועות צבת  המציאות. אם נראה בסמלים הללו כמרבדי-ענק הרי המתקפה היא כמקל רחב קצה המכה בו; מטרת הטרור ככלי היא יצירת דה-מוראליזציה, פעולה שלא מתוך תכנון אסטרטגי ובניגוד לאינטרסים ארוכי-הטווח. להמשיך לקרוא "כה אמר קופל: על מצב הפוסט-טריקולור"

הכול בגלל המתנחלים | מוצ"ש תולדות

הרבה ידברו על כך שבזמן שאירופה מסמנת את המתנחלים היהודים, המתנחלים המוסלמים שלה מתפוצצים בתוכה. הרבה יגידו שזה הזמן להוריד את הדגל לחצי התורן, להזדהות עם הצרפתים על מר גורלם. הרבה יגידו שמגיע להם, הרבה יגידו שלא. אני חושב בעיקר שזה עצוב, וזה מפחיד, וזה מדאיג. באמת, בלי ציניות. דאעש פגע בביירות, הוא פעל בפריז, הוא עלול לעשות זאת בעוד מקומות.

וגם: מה חמאס למד ממשפחת שליט, הצביעות של פעילי 'שוד הגז', איפה האפלייה עדיין נמשכת וקטע חדש ממעגלים של אור. להמשיך לקרוא "הכול בגלל המתנחלים | מוצ"ש תולדות"

כה אמר קופל: בין שכחה לזכרון (על הר-הבית # 3)

על המרחב ועל הזמן – מבוא תיאורטי קצר

עלינו להבין את ההתפרצות האלימה של פרטים מתוך התרבות הערבית-מוסלמית בעין של מרחב וזמן ואם נדייק, כהפרעה או אתגר בממדים של מרחב וזמן. באמצעות זמן ומרחב אנו בונים סמלים-מגדירים אשר בתורם מהווים אדנים לתרבות על כלל מרכיביה. 

בשורה התחתונה, אנו חייבים להביט על הר-הבית/אל אקצא כמות שהוא:

נקודת היתוך בין זמן ומרחב.

להמשיך לקרוא "כה אמר קופל: בין שכחה לזכרון (על הר-הבית # 3)"

יש כתמים שלא יורדים | מוצ"ש חיי שרה

מה הבעיה בטרנספר לחתולים? לא, באמת, מה הבעיה? צחוקים בצד על המעווים הפוליטיים של אורי אריאל, על הרצון שאולי יש לו לטהר את הארץ מערבייה, מה הבעיה בגירוש חתולים? הרי המדינה מסרסת חתולים בהמוניהם. במידה מסוימת, זה שווה להרג חתולים. לא? כי אם אנחנו אוהבים את היצור החביב הזה, אנחנו הרי לא רוצים להשמיד אותו. אבל כשאתה מסרס דורות על גבי דורות של חתולים, אתה משמיד אותם דה פקטו.

וגם: למה גם ניסיונות הלינץ' למחבלים מוסריים יותר מהתנהגות הפלסטינים, האירוניה בכשלי המינויים של נתניהו, מי האשם הישראלי בהחלטת אירופה לסמן מוצרי התנחלויות, שני שירים וקטע חדש ממעגלים של אור

קצת על השהידים |  קצת על הזמן | קצת על ברץ | קצת על הסימון | קצת על הטרנספר לחתולים | קצת על הכתם | מעגלים של אור
להמשיך לקרוא "יש כתמים שלא יורדים | מוצ"ש חיי שרה"

מרפי של אוהבים | מוצ"ש וירא

לא רבים יודעים זאת, אבל מרפי היה קיים כבר בתקופת האלים היוונים. הכול החל כשקופידון, נסיך האהבה, רב עם קונדס, אל הזדון. אם הייתם שואלים את קופידון על מה הם רבו, הוא לא יזכור. אך קונדס יודע. הוא כעס על קופידון שלא ירה את חיצו באלה שהניח עליה את עיניו – אירוניה. הוא תמיד אהב לבצע את זממו על אנשים – ופי כמה על אלים, בייחוד כשהם לא סרים למרותו.

קצת על מרפי | קצת על הבלון | קצת על מכבי |קצת על מגש הכסף | מעגלים של אור

להמשיך לקרוא "מרפי של אוהבים | מוצ"ש וירא"

למה ניסיתי לעזוב את פייסבוק | מוצ"ש לך לך

השעה הייתה אחת, או שתיים, או שלוש לפנות בוקר. הייתי עייף, ושכבתי במיטה. אפילו אמרתי "לילה טוב" לאנשים הרלוונטיים בגלל השעה. אך ידיי לא  היו נקיות, ועיניי לא היו מרוכזות. הבטתי כמו בהרבה לילות בצג הפלאפון שלי, סוקר את הפיד. שוב ושוב. כמובן, זה היה הפיד שקראתי לפני חמש דקות, או שעה, או שעתיים. בשלב מסוים הוא לא משתנה יותר מדי.

וגם: איפה טועים המבקרים את הסמארטפונים, הגבר שחיפש נעליים, שיעור היסטוריה קל ותחילתו של פרק חדש במעגלים של אור.

קצת על הפייסבוק | קצת על הסמארטפונים | קצת על לך-לך | קצת על הנעליים | קצת על ההיסטוריה | מעגלים של אור להמשיך לקרוא "למה ניסיתי לעזוב את פייסבוק | מוצ"ש לך לך"

מחשב מסלול מחדש | מוצ"ש נח

"התמונות כאן מאוד קשות", סיפרה כתבת השטח למגיש באולפן. עיניה בהקו בדמעות, וקולה נאנק על סף בכי. את מה שהיא ראתה, המצלמה לא יכולה הייתה להעביר. גופות מרוסקות, שלוליות של דם וים של אכזריות. "כוחות הביטחון אומרים לנו כי מדובר באחת מהתקפות הטרור הגדולות ביותר אי פעם, אולי הקשה ביותר שהייתה בישראל", היא אמרה.

להמשיך לקרוא "מחשב מסלול מחדש | מוצ"ש נח"

כה אמר קופל: על תזמורת המאובנים – בין תרפ"ט לתשע"ו בעין אדומה…

ההפגנה בסחנין מאפשרת לנו, כאדם הנכנס לבועת זמן, לראות איך העבר וההווה מתחברים – דבריו של פרופסור גדי אלגזי בהפגנה הנ"ל מתחברים הישר לדברי הועד המנהל של המפלגה הקומוניסטית בפלסטינה דאז, הפ.ק.פ לאור מאורעות תרפ"ט. הדברים מצורפים, הצפייה מומלצת – הניתוח לאחר מכן מוכיח כי במובן מה, הקומוניסטים הצליחו להחדיר מסריהם בצורה עמוקה ורחבה יותר מכפי שהיינו מדמים לעצנו.

קריאה נעימה!

להמשיך לקרוא "כה אמר קופל: על תזמורת המאובנים – בין תרפ"ט לתשע"ו בעין אדומה…"

בר מצווה לבר מצווה | מוצ"ש בראשית

עמדתי שם והבטתי לרגע מסביב. האנשים סביבי היו מבוגרים וצעירים, כמה מהם הגדרתי כחברים, חלקם הפתיעו אותי כשהגיעו. מאוורר התקרה לא הצליח לקרר ולו במעט, כיוון שלא החום הפריע, אלא הלחץ. שאלתי אנשים אחרים איך זה לעמוד שם. אחד אמר לי שברגע שנכנסים לזה, זה מרגיש בסדר. אחר סיפר לי שהוא רק רצה לסיים עם זה. היה משונה להיות שם, כאילו הזרקור מופנה אליי ורק אליי. בראשי שמעתי את הקולות והלחשושים מסביב, מחכים שאתחיל. רק שלא אטעה, חשבתי לעצמי.

וגם: איפה טעיתי בהבנת מהלכי אבו מאזן וקטע חדש של מעגלים של אור

קצת על 26 | קצת על האכזבה| קצת על האינתיפאדה | קצת על בראשית | מעגלים של אור

להמשיך לקרוא "בר מצווה לבר מצווה | מוצ"ש בראשית"

הפרידה מנתניהו | מוצ"ש חול המועד סוכות

ילד שנות ה-90' הממוצע זוכר הרבה תכניות טלוויזיה. הוא זוכר את השקט והביטחון שהשרה סנופקין בסדרת "המומינים", את השיר של "פוקימון", את האופנוברים ממאדים ואת שאלתיאל קוואק. כמו שבוב ספוג עיצב את תודעת ילדי שנות האלפיים, כך הסדרות האלו עיצבו אותנו. אבל לי היה משהו נוסף שעיצב. משהו שתמיד היה ברקע בטלוויזיה, אבל בעצם הוא היה ברקע בבית. זו לא הייתה סדרת טלוויזיה, או סרט מסוים.

על מסך הטלוויזיה עמדו שלושה אנשים. שניים היו עם חליפה, אחד מהם היה קירח. השלישי לבש מדים. הם לחצו ידיים, והאיש במרכז נראה היה מאושר. למרות ששדרני הטלוויזיה הביעו שמחה,  ההורים שלי היו מודאגים. מודאגים מאוד. לא הבנתי מה בדיוק קורה, אבל הבנתי שהשמחה של האנשים האלו היא הרעה החולה שלנו. להמשיך לקרוא "הפרידה מנתניהו | מוצ"ש חול המועד סוכות"

אבן, נייר ומספריים | מוצ"ש האזינו

בכל סוף שבוע בו אני חוזר לבקר את ההורים, כביש 1 מתחלף בציר 60. מנוף של נתב"ג ויישובי עוטף ירושלים, אני זוכה לקבל את בית אומר ואל-ערוב, בואכה חלחול. האפשרות לקבל טרמפים בשעות מאוחרות נפסלת, רק כי המצב הביטחוני קצת נפיץ בעת האחרונה. שוב. ידויי אבנים, זריקות בקבוקי תבערה, מרגישים קצת מטרידים, ואפילו מפחידים. כשאתה שומע את קולותיהם של האנשים שחוו את זה, אתה מבין שחייהם באמת ניצלו.

וגם: השבוע האחרון של וינשטיין בתפקיד מתקרב, תחושות מתפילת נעילה ומה עקב האכילס של הפועל באר שבע? קצת על הרבה, מוצ"ש האזינו

להמשיך לקרוא "אבן, נייר ומספריים | מוצ"ש האזינו"