על השבוע
שלושה סימנים נתן בו השבוע: הסימן הראשון הוא האבן, השני הוא החוק השלישי הוא ישראלי בן דת משה.
חודש: אוקטובר 2014
אליש: מכתב פתוח לשנה אָלֶפית שהייתי
בוקר טוב.
האמת היא שאני די גאה בך, נראה שלא שכחת כלום במעבר מהבית למעונות. אני יודעת שאת בהיסטריה קלה, אבל בקטע טוב, מוכנה לשעוט על ההתחלה החדשה הזאת ולקפל אותה כמו נייר לצורה של פרחים ומדרגות ואהבה ובית. הכול נראה לך מאוד גדול בינתיים, ואתמול בלילה כשלא הצלחת להירדם, הדפסת את המפה של הקמפוס והדבקת על הקלסר. עשית טוב, אני לא יודעת איך היינו לומדות את הקמפוס בלי המפה הזאת. את מערכת השעות הדבקת על הצד השני, וקיבלת החלטה נבונה לזרום עם הבדיחות על היותך צעירה בכל-כך הרבה רמות. היום את צעירה, וזה בסדר גמור. תהיי צעירה, תעשי פאדיחות, תגיעי מוקדם לכיתה ותשאלי פעם אחר פעם אם כאן זה מבוא לתקשורת המונים. לכי תדעי, אולי הבחור הזה שתשאלי כי משהו בו נראה לך חכם יהפוך לחבר הכי טוב שלך.
קצת על הרבה – מוצ"ש נוח
"איפשהו, מקננת בתוך האדם שאיפה מתמדת לאוטופיה", היא אמרה. מדי פעם נחתה עליה רוח פילוסופית, מליצית, כאילו היא רוצה לתקן את העולם. "הבעיה היא שתמיד תמיד, הרעיון הזה מתגלגל לאחדות אחידה כזאת, חסרת גוונים, חסרת צבעים, ובסופו של דבר, חסרת פנים". השעה הייתה מאוחרת. הוא הביט בשעון כשהמחוג הקטן התקרב לשעה המסוכנת. שתיים אחר חצות. אם יישאר איתה עוד מעט, אם ייתן לה לשפוך רק עוד מעט את תאוות ליבה הכמוסות על אותה אוטופיה משלה, ייאלץ לשפוך הוא את שלו.
וגם: למה אלוקים ברא את העולם, מה הקשת בענן באמת מסמלת, ואיך חיים את האוטופיה – סיפור קצר להמשיך לקרוא "קצת על הרבה – מוצ"ש נוח"
כה אמר קופל: על סוחרי העצמות מקישינב והדמוקרטיה הישראלית
על השבוע
שבוע עמוס היה לנו – ולכן אני אדלג עליו כאילו לא היה מעולם. יש נטייה לאירועי היום בישראל להדחק אל הספסלים האחוריים ברגעים ספורים, מדובר בתוצאה של חיים במהירות מופרזת – חיי היום בישראל.
טבע הבריות בישראל מעלה ומוריד כותרות, ממליך ומדיח מלכים, מפרק מסורות וממליך 'חדשות' תחתן כיאה למדינת היהודים. כהרגלי, אני עקבי בסרבנות מצפונית נגד כיבוש גחמות ההווה – וכהרגלי אמשיך במסע קילוף הקליפות.
על הנשיא מימין – שמאלה פנה | על עלבון המתים ורקדן הדם ב.מיכאל | על סטליניזם במילים יפות – מצוות יולי תמיר | על ההטהרות או על איך להפוך שד למלאך | על מוסד הנשיאות
להמשיך לקרוא "כה אמר קופל: על סוחרי העצמות מקישינב והדמוקרטיה הישראלית"
אליש: קיצור תולדות האנושות
בראשית ברא אלוהים
את השמיים
ואת הארץ
והארץ הייתה
תוהו ובוהו
וחושך על פני תהום
ורוח אלוהים
מרחפת
על פני המים.
קצת על הרבה: מוצ"ש בראשית
"שנה חדשה הגיעה ואתה שוב מוצא את עצמך בסמטה החשוכה שהבטחת שלא תחזור אליה עם פרוץ השנה החדשה. אתה לא חושב מהראש, או לפחות לא חושב עם הראש. שוב אתה מעשן, שוב את שותה, שוב אתה סוטה מהדרך שרצית להתוות לעצמך. הסמטה הזו יכולה להיות כל מקום, והראש יכול להיות כל טעות שכבר עשית. הלכת בדרכים האלו כבר כמה פעמים בעבר וקמת עם רצון לקבור את עצמך מתחת להרים של שקט, לא לשמוע, לא להתמודד."
וגם: למה האדם צמא לדעת, קצת עצות על העזר כנגדו, מתי מתחיל המסע אחר החירות ואיך למען ה' מתהלכים את האלוקים? להמשיך לקרוא "קצת על הרבה: מוצ"ש בראשית"
כה אמר קופל: על שוטה החצר שהתיישב על כס המלכות
על השבוע
גם הקוראים בקלפים, מגידי העתידות, המעלים באוב ושאר הקולגות למקצוע קריאת הסימנים היו מתבלבלים ומוכים בסנוורים מפאת שיטפון הסימנים. מרוב סימנים התמונה מטושטשת – על כן אני לוקח על עצמי מטלה, כבכל שבוע- גם השבוע, לסדר את ערימת האירועים בתצורה שמאפשרת להביט ולראות את המגמות. לראות את מהלכי העומק ולהבין את שורש האיוולת הפוליטית שאנו חוזים בה ובתיאום מעניין בין נשיא ארה"ב ברק אובמה ושר האוצר יאיר לפיד. להמשיך לקרוא "כה אמר קופל: על שוטה החצר שהתיישב על כס המלכות"
אליש לסוכות: דרושים שותפים
המון אנשים אוהבים את חנוכה. הגשם שוטף את העיר, הנרות הקטנים מונחים בגאווה על אדני החלונות, מוסיפים והולכים, והשוקו והפוך רק מחכים שיקראו להם להשלים את הקלישאה.
המון אנשים אוהבים את פורים ואת הצבעוניות שלו, את שבירת השגרה. המון אנשים אוהבים את שבועות ואת הגבינות ואת התורה ואת האסרו חג שהרווחנו בחינם. המון אנשים אוהבים את פסח ואת האביב שמגיע ואת העצירה להתרעננות.
רק אני תמיד הייתי ילדה ובחורה של סוכות. להמשיך לקרוא "אליש לסוכות: דרושים שותפים"
קצת על הרבה – מעשה בשוקולד ובקצפת
לכבוד חג הסוכות יוצאים מהבית הרגיל והנוח ועוברים לסוכה. הסוכה כאן היא סוכה של סיפור. במקום לתת סקירה שבועית, קצת על פה, קצת על שם, בחרתי לפרוס בפניכם שלוש זוויות לאותו הסיפור.
הסיפור התחיל בסתיו 2014. מעטים קישרו בין הגשם שירד בערב הסוכות ובין מה שקרה אחרי כן, אבל תמיד כשמספרים את הסיפור מזכירים את הגשם הזה. רק כמה מהדתיים שברחנו מהם כמו דתיים שבורחים מסוכה שיורדת עליה גשם ידעו לומר שגשמים בערב הסוכות הם סימן קללה, אבל אף אחד לא הקשיב להם. כי בעצם, מה היה מבורך קודם?
כה אמר קופל: ?Ich bin ein Berliner – אני ברלינאי ?
על השבוע
השבוע שלנו עמד בשני סימנים דומים: המשך הקמפיין של דאע"ש לעליונות איסלמית-סונית בסהר וברלין. אכן דומים השניים, ברלין היא המראה שלנו כיהודים לראות וללמוד על זרמי העומק התרבותיים שלנו; עוד לא קצה מלאכת בניית הזהות זקופת הקומה, הזהות ריבונית; הכורדים והיזדים משולים ליהודים אחרי תש"ח – כמוהם אותנו גירשו, חלקם נרצחו וגם אנו נרצחנו כמוהם כמונו נשדדו עד כלות. הלקח המזרח התיכוני דהיום הוא הלקח הברלינאי דאז: שרידות תובעת ריבונות. הלקח הברלינאי דהיום הוא הלקח המזרח תיכוני דאז: לא ניתן לברוח מזהותך העדתית\תרבותית\דתית. להמשיך לקרוא "כה אמר קופל: ?Ich bin ein Berliner – אני ברלינאי ?"
אליש: ארץ לעולם לא
האגדה מספרת על ארץ קטנה, צהובה ומרובעת. מספר האזרחים בארץ הקטנה עול ויורד תדיר, אם כי ניתן לזהות דפוס מסוים: האזרחים מהגרים פנימה תדיר יותר משהם עוזבים. שמעתי מכמה מהם בעבר שהם דווקא היו שמחים להמשיך הלאה לארצות אחרות, אבל איך אומרים, לא מסתדר. עד שמישהו עוזב עשוי לעבור זמן רב מאוד, אז החבר'ה די מתרגשים כשזה קורה. להמשיך לקרוא "אליש: ארץ לעולם לא"
קצת על הרבה מוצ"ש יום הכיפורים
מישהו פעם שאל אותי, מהו אדם טוב בעיניך. עניתי שאדם טוב הוא היכול לצאת מתוך עצמו, להבין את האחר, להיכנס לנעליו של מי שאינו הוא. מתוך הבנה זו – הוא יעשה טוב. ביום כיפור, כאמור, אנחנו נאלצים ללבוש נעליים אחרות. נעליים שלא היינו מסתובבים איתן בהכרח ביום יום. הבית שפרץ החוצה גורם לנו להרגיש חשופים ורגישים במידת מה. אנחנו נחשפים בחולשת גופינו, ופגיעים בעקבות כך. כיוון שהכלל סביבנו חש בכך, אנחנו מוכנים לקבל את הפגיעות הזו ברצון. אך במידה מסוימת, האדם יוצא מתוך עצמו, מתוך תאוותיו, מתוך הנוחות שלו ויוצא למקום אחר – ולו ליום אחד.
קצת על נתניהו | קצת על ביבי | קצת על סילוואן | קצת על תפוס ת'יהודי | קצת על עיר דוד | קצת על הטוב | קצת על הנעל | קצת על הכפרה להמשיך לקרוא "קצת על הרבה מוצ"ש יום הכיפורים"
