על רוחו של קישון – שטה על פני ים המציאות

על השבוע

מאחר והקואליציה עוד לא הוקמה וההסדרים בין הצדדים לא נוסחו במלואם אני נמנע מלהציף את ביקורתי. כתבתי במאמרי "על הסיכוי לרפובליקה שלישית" את הנדרש – את המהפכה הנדרשת ביחסי הרשות השופטת והרשויות האחרות. להמשיך לקרוא "על רוחו של קישון – שטה על פני ים המציאות"

מודעות פרסומת

אליש: על המקרה המצער

לפני שנה אחת ויום אחד, נפל דבר בעולם שלי. אפשר לקרוא לזה, אולי, המקרה המצער. ככה, בקוד. לכל הפרשיות ההיסטוריות יש שמות קוד כאלה, כותרות גדולות, כמו למבצעים בעזה. פרשת ילדי תימן, טיסת השוקולד, פרשת המעטפות, התרגיל המסריח, קמפיין הגוועלד. פרשיית הבקבוקים, הניצבים, הנרות הריחניים. שתי מילים, וכולם כבר יודעים על מה מדובר. הם יודעים על מה כולם דיברו, איך הם הרגישו, מה היו האמת והשקר, הטוב והרע, כמו סרט מוכר.     להמשיך לקרוא "אליש: על המקרה המצער"

קצת על האחר | מוצ"ש אחרי-מות/ קדושים

הרב שעל שמו נקראתי אומר כי "ואהבת לרעך כמוך" הוא כלל גדול בתורה. אך מיהו אותו רע, ואיך נבין אותו, אם לא נאהב את עצמנו? השבוע אגע במעבר החד בין הזיכרון והעצמאות, על אסונות שפקדו עמים זרים, על החיבור המתרקם בין המגזר הערבי והממסד הישראלי וגם נתון מעניין על הקהילה ההומולסבית.

להמשיך לקרוא "קצת על האחר | מוצ"ש אחרי-מות/ קדושים"

על מאמרו של פרופסור אריאל רובינשטיין – "למה" צריך לבטל את יום השואה?

על השבוע

השבוע כולו בסימן ימי האבל והתשובה החילוניים של הדת החדשה שקמה בישראל – הלאומיות היהודית. בעוד הציבור השמרני, המסורתי יותר, נוטה למזג את המסורת הדתית והתרבותית עם הדת הלאומית הנ"ל, הציבור הרדיקלי מנסה לשבור כל אתוס המשמר אותה. הדוגמה הבולטת של השבוע וזה שלפניו היא טורו של פרופסור אריאל רובינשטיין, זוכה פרס ישראל בתחום הכלכלה. בניגוד לענת וקסמן או אורי פרידן, גרבוז ורובינשטיין מייצגים את האליטות בצורה מרתקת – קשה להתעלם מהנורמליזציה של מסריהם – הם צפים לפני השטח , מההחצנה של מסרים, או אנטי-ליברליים או אנטי-דמוקרטיים בקרב ציבור האליטה הותיקה, משמאל, במדינת ישראל. ללא גרבוז ורובינשטיין, אין פרידן ווקסמן – זה תולדה של זה.

אולם, לפני הכל, נתחיל בחיוך, בדיחה נשזרה על בדיחה – וברוח ההומור אפתח את הטור. להמשיך לקרוא "על מאמרו של פרופסור אריאל רובינשטיין – "למה" צריך לבטל את יום השואה?"

אליש: זכרונוגרפיה

בטקס יום הזיכרון בכיתה ה' קראתי את השיר ואחי שותק של אמיר גלבוע. "אחי חזר מן השדה בבגד אפור", כותב גלבוע, ואני יכולה עדיין לראות את מגרש הספורט פרוש לפניי בשמש היוקדת של 2004. אבא שלי הנחה אותי לקרוא לאט, חזק וברור, לא למהר ולא לבלוע הברות. הטקסט הזה היה מקודש עבורי. למדתי מילים כמו סגין ואספלנית. למדתי את הפאוזה שצריכה לבוא באמצע המשפט האחרון. ואחי שותק, ואחי שותק. ודמו (נשימה) מן האדמה זועק.     להמשיך לקרוא "אליש: זכרונוגרפיה"

קצת על הפיניקס: בין הקדושה והחול | מוצ"ש תזריע מצורע

השבוע הדיון נסוב סביב הנושאים העמוקים ביותר שלנו, מאמיר חצרוני ועד מירי מיכאל.

"בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו יצא מהתופת. "לעולם לא שוב", אנחנו אומרים שוב ושוב. אנחנו אומרים את זה כבר 70 שנה, בלי שהסוף נראה לעין. אבל מהו הדבר בעצם שאנחנו מבקשים שלא ישוב עוד? מהי התחושה שמלווה אותנו כבר שלושה דורות ומעיקה עלינו כל כך? ובכלל, למה כל כך חשוב לנו שאף אחד לא ישכח?"

להמשיך לקרוא "קצת על הפיניקס: בין הקדושה והחול | מוצ"ש תזריע מצורע"

כה אמר קופל: על המתח בין ליברליזם ודמוקרטיה

 על השבוע

השבוע בסימן חרטומיו-שליחיו של נשיא האימפריה ברק אובמה בלוזאן – מביטים במכשף הפרסי ומטהו בידו. חרטומיו של אובמה רואים צל הרים כהרים – מטות כנחשים – דברי-מתק בע"פ כהסכמים מחייבים. זוהי רוח החורבן המרחפת מעל כולנו, ובתוכנו 'המצקצקים' יצקצקו ויטענו כי "אין אמת כי שקר,  בני העם הארי – תושבי איראן(ארץ הארים – בדקו אותי) – כמונו תאבים חיים ורווחה" – כך יצקצקו וישימו ללעג את מחשבתנו הרציונאלית. יצקצקו ציקצוקיהם על דפי העיתונות, בין מערכות החדשות השונות ועל גלי האתר – יצקצקו וירדימו את העדר, שלראשונה מאז 1967 יעמוד, כמסורת אבותיו,  בפני סכנת שחיטה – כצאן לטבח.

מצד שני, הרשומה תעסוק בנושאים א ח ר י ם: נעסוק בשאלת השבת והמרחב הציבורי בעקבות 'פיגוע הפייסבוק' של השר כץ והלינץ' ה"טוויטרי" בפרשן ערוץ 2, עמית סגל. לאחר מכן  רשמים מאל-ירמוך, מחנה הפליטי הפלסטיני בדמשק שנלכד על ידי דאע"ש. להמשיך לקרוא "כה אמר קופל: על המתח בין ליברליזם ודמוקרטיה"