מרפי של אוהבים | מוצ"ש וירא

לא רבים יודעים זאת, אבל מרפי היה קיים כבר בתקופת האלים היוונים. הכול החל כשקופידון, נסיך האהבה, רב עם קונדס, אל הזדון. אם הייתם שואלים את קופידון על מה הם רבו, הוא לא יזכור. אך קונדס יודע. הוא כעס על קופידון שלא ירה את חיצו באלה שהניח עליה את עיניו – אירוניה. הוא תמיד אהב לבצע את זממו על אנשים – ופי כמה על אלים, בייחוד כשהם לא סרים למרותו.

קצת על מרפי | קצת על הבלון | קצת על מכבי |קצת על מגש הכסף | מעגלים של אור

להמשיך לקרוא "מרפי של אוהבים | מוצ"ש וירא"

למה ניסיתי לעזוב את פייסבוק | מוצ"ש לך לך

השעה הייתה אחת, או שתיים, או שלוש לפנות בוקר. הייתי עייף, ושכבתי במיטה. אפילו אמרתי "לילה טוב" לאנשים הרלוונטיים בגלל השעה. אך ידיי לא  היו נקיות, ועיניי לא היו מרוכזות. הבטתי כמו בהרבה לילות בצג הפלאפון שלי, סוקר את הפיד. שוב ושוב. כמובן, זה היה הפיד שקראתי לפני חמש דקות, או שעה, או שעתיים. בשלב מסוים הוא לא משתנה יותר מדי.

וגם: איפה טועים המבקרים את הסמארטפונים, הגבר שחיפש נעליים, שיעור היסטוריה קל ותחילתו של פרק חדש במעגלים של אור.

קצת על הפייסבוק | קצת על הסמארטפונים | קצת על לך-לך | קצת על הנעליים | קצת על ההיסטוריה | מעגלים של אור להמשיך לקרוא "למה ניסיתי לעזוב את פייסבוק | מוצ"ש לך לך"

מחשב מסלול מחדש | מוצ"ש נח

"התמונות כאן מאוד קשות", סיפרה כתבת השטח למגיש באולפן. עיניה בהקו בדמעות, וקולה נאנק על סף בכי. את מה שהיא ראתה, המצלמה לא יכולה הייתה להעביר. גופות מרוסקות, שלוליות של דם וים של אכזריות. "כוחות הביטחון אומרים לנו כי מדובר באחת מהתקפות הטרור הגדולות ביותר אי פעם, אולי הקשה ביותר שהייתה בישראל", היא אמרה.

להמשיך לקרוא "מחשב מסלול מחדש | מוצ"ש נח"

כה אמר קופל: על תזמורת המאובנים – בין תרפ"ט לתשע"ו בעין אדומה…

ההפגנה בסחנין מאפשרת לנו, כאדם הנכנס לבועת זמן, לראות איך העבר וההווה מתחברים – דבריו של פרופסור גדי אלגזי בהפגנה הנ"ל מתחברים הישר לדברי הועד המנהל של המפלגה הקומוניסטית בפלסטינה דאז, הפ.ק.פ לאור מאורעות תרפ"ט. הדברים מצורפים, הצפייה מומלצת – הניתוח לאחר מכן מוכיח כי במובן מה, הקומוניסטים הצליחו להחדיר מסריהם בצורה עמוקה ורחבה יותר מכפי שהיינו מדמים לעצנו.

קריאה נעימה!

להמשיך לקרוא "כה אמר קופל: על תזמורת המאובנים – בין תרפ"ט לתשע"ו בעין אדומה…"

בר מצווה לבר מצווה | מוצ"ש בראשית

עמדתי שם והבטתי לרגע מסביב. האנשים סביבי היו מבוגרים וצעירים, כמה מהם הגדרתי כחברים, חלקם הפתיעו אותי כשהגיעו. מאוורר התקרה לא הצליח לקרר ולו במעט, כיוון שלא החום הפריע, אלא הלחץ. שאלתי אנשים אחרים איך זה לעמוד שם. אחד אמר לי שברגע שנכנסים לזה, זה מרגיש בסדר. אחר סיפר לי שהוא רק רצה לסיים עם זה. היה משונה להיות שם, כאילו הזרקור מופנה אליי ורק אליי. בראשי שמעתי את הקולות והלחשושים מסביב, מחכים שאתחיל. רק שלא אטעה, חשבתי לעצמי.

וגם: איפה טעיתי בהבנת מהלכי אבו מאזן וקטע חדש של מעגלים של אור

קצת על 26 | קצת על האכזבה| קצת על האינתיפאדה | קצת על בראשית | מעגלים של אור

להמשיך לקרוא "בר מצווה לבר מצווה | מוצ"ש בראשית"

הפרידה מנתניהו | מוצ"ש חול המועד סוכות

ילד שנות ה-90' הממוצע זוכר הרבה תכניות טלוויזיה. הוא זוכר את השקט והביטחון שהשרה סנופקין בסדרת "המומינים", את השיר של "פוקימון", את האופנוברים ממאדים ואת שאלתיאל קוואק. כמו שבוב ספוג עיצב את תודעת ילדי שנות האלפיים, כך הסדרות האלו עיצבו אותנו. אבל לי היה משהו נוסף שעיצב. משהו שתמיד היה ברקע בטלוויזיה, אבל בעצם הוא היה ברקע בבית. זו לא הייתה סדרת טלוויזיה, או סרט מסוים.

על מסך הטלוויזיה עמדו שלושה אנשים. שניים היו עם חליפה, אחד מהם היה קירח. השלישי לבש מדים. הם לחצו ידיים, והאיש במרכז נראה היה מאושר. למרות ששדרני הטלוויזיה הביעו שמחה,  ההורים שלי היו מודאגים. מודאגים מאוד. לא הבנתי מה בדיוק קורה, אבל הבנתי שהשמחה של האנשים האלו היא הרעה החולה שלנו. להמשיך לקרוא "הפרידה מנתניהו | מוצ"ש חול המועד סוכות"