אנשים אוהבים תיאוריות. הם אוהבים סכמות, "מילים לחיות לפיהן". יש בזה משהו מאוד נוח, בלא לחשוב יותר מידי ופשוט להזין את הנתונים לתוך משוואה. במתמטיקה אין יותר מידי מקום להתלבט. איקס פלוס אמ שווה וויי. אמיתות חד-משמעיות, כיפיות כאלה, נוחות להדהים! והכי כיף, זה לחלק אותן לאחרים. להמשיך לקרוא "אליש: על שלושה דברים"
מי קובע מהי 'תרומה ייחודית לחברה הישראלית'? כיום זה שי פירון, פעם זו יולי תמיר. זו הבעיה של הציבור הדתי-לאומי, הראייה שלו את הפוליטיקה היא מעוותת. כי מי שמשתמש כיום בכלי בעדך, מכשיר את הכלי לשימוש בו כנגדך. אם בכל משרד בו ישלטו 'אנשינו' נדאג רק להם, מה לנו כי נלין עליהם ביום שאחרי? הרי שר ששולט במשרד עצום כמו משרד החינוך אמור לדאוג לכולם באופן שווה, כי הוא נציג הציבור כולו, מי שבחר בו ומי שלא, בין אם הוא רוצה בכך, ובין אם לא.
קצת על החינוך | קצת על מצנע | קצת על ימנים מצחיקים | קצת על נעמי שמר | קצת על גל"צ | קצת על יפתי | קצת על חוקת
מאת: טל קופל
ראשית ובקצרה.
בטור הקודם עסקנו באיוולת המוסרית שלנו – אתיקה של שלמות אידיאליסטית המחליפה עיסוק יום יומי, בלתי פוסק, עם 'הקרקע'. עסקנו במוסר מטאפיסי שתכליתו ציות להנחת יסוד מוסרית –אידיאליסטית על חשבון מבחן המציאות, מאמיניו של המוסר המטאפיסי יטענו: "אנו צדיקים גמורים – החיים הם תכליתנו, קדושתם היא ערכנו, המוסר הבינ"ל לחם חוקנו…ומה לא נעניק בעבור האידיאל של 'חיי אחד'? אפילו חיי רבים!".
להמשיך לקרוא "קופל בשלישי – ברדיצ'בסקי ואחד העם 'שוברים שתיקה'"
חזרה לתל-אביב. עמרוסי אחזה במיקרופון שהותיר לה דגן לאחר שיחתו והחלה לדבר על הבעיה המהותית ביותר של המתנחלים. "אנחנו מפחדים לבקש. אנחנו מרגישים שלא מגיע לנו", היא אמרה. היא תיארה תופעה כזאת, בה המתנחלים אינם יודעים לדרוש מהמדינה שתדאג להם גם. אחרי השיחה דיברתי עם נוית על העניין, והיא לא הצליחה לרדת לעומקו של עניין. למה למען ה' המתנחלים מרגישים כך? ממה נובעת הבהלה הזאת?
וגם: מה עושים עם זועבי, למה השמאל לא יכול לומר לריבלין שום דבר, ולמה לעזאזל צירפתי את טל קופל ל"קצת על הרבה"?
קצת על בהלת המתנחלים | קצת על ריבלין | קצת על קופל | קצת על מיסיסיפי | קצת על הפיל | קצת על זועבי | קצת על קורח להמשיך לקרוא "קצת על הרבה – מוצ"ש קֹרַח"
מאת: טל קופל
שמועה רופפת גורסת כי לכל מעשה, עידן ועם יש דמויות מייצגות. אני מרחיב וטוען כי לכל רגע בחיי כל עם בעידן מסויים יש דמות מייצגת; דמות שכזאת, בכל האנדרלמוסיה הסובבת אותנו מאז פרשת חטיפת ג' הנערים, הוא הסופר מ"ד ברדנשטטר. כבן לתקופת ההשכלה של יהודי רוסיה הוא החל לכתוב בירחון 'השחר' שהוציא לאור פרץ סמולנסקין. את חשיבותו של 'השחר' לתחיית היצירה העברית לא ניתן לאמוד, אולם על הצלחתו נוכל לעמוד: כולנו דוברי עברית. בשנת 1869 החל ברנדשטטר ביצירה ספרותית עשירה שנעצרה בעקבות מלחמת העולם ה-1.
מדי פעם בפעם אני מקבל הודעה, או בקשה. "היי, אתה יכול לעזור לי?", הם יגידו. "אני רוצה להתחיל לכתוב". לקח לי הרבה זמן להבין למה פונים אליי, מה אני עשיתי שגורם להם לפנות דווקא אליי. לעיתים הייתי חש תחרות, כאילו הכניסה של אלו מאיימת על המעמד שלי ככותב. ככל שהזמן עבר, הבנתי שהכתיבה היא משהו שיש לכל אחד שרוצה במידה מסוימת, אך עדיין יש משהו שונה בין כל כותב וכותב. אותו דבר שונה הוא המקום ממנו האדם כותב. יש שיכתבו כי הם רוצים הכרה, יש שמחפשים דרך להתבטא. הרב קוק, כך למדתי השבוע, התבטא בנוגע לכתיבה כך: "הנני כותב לא מפני שיש לי כח לכתוב אלא מפני שכבר אין בי כח לידום".
קצת על החטיפה | קצת על הסיפוח | קצת על ריבלין | קצת על נרג | קצת על הטוב | קצת על החולי | קצת על שלח
להמשיך לקרוא "קצת על הרבה – מוצ"ש שלח"
כמה מדהים הוא העולם הזה, בו כל מעשה שלנו משפיע. כל מעשה קטן, כל מחווה קטנה, הם באמת אפקט הפרפר. "כל מה שאתה עושה, הוא משפיע כמו אדוה", אמרה לי חברה טובה. "המעשה שלך, האבן, פוגעת במים ויוצרת גלים נוספים, השפעות נוספות", היא הסבירה. הבעיה היא שלפעמים אתה מסתבך, ולא מבין שמה שחשבת שהוא האבן, אז הוא בעצם אדוה ממעשה קודם שעשית. כשאתה נכנס להלך הרוח הזה – או אז אתה מסתבך באמת, כי מקו ליניארי, הפכת את החיים שלך לביצה ותרנגולת, ואיש אינו יודע מה קדם למה. כדי לשבור את האדוה הזו, שהיא בעצם מעגל – צריך לשנות משהו.
וגם: מה הבעיה בחוק הפונדקאות, איך יאיר לפיד קשור למשה רבינו, איך פגע נתניהו במערכה העולמית נגד הטרור, ואיך הפסקה המצוטטת לעיל קשורה אל הר הבית?
קצת על פונדקאות | קצת על הסיפוח | קצת על ממשלת האחדות | קצת על גלעד שליט | קצת על האדווה | קצת על הר הבית | קצת על החבר | קצת על בהעלותך להמשיך לקרוא "קצת על הרבה – מוצ"ש בְּהַעֲלֹתְךָ"
