1.

יש מילה בעברית שהפירוש שלה הוא ההפך מרומן?

הלא-רומן שלי עם פוליטיקה התחיל לפני תשע וחצי שנים. ההתנתקות, כנראה האירוע המדיני המשמעותי ביותר שקרה במהלך חיי, התרחשה כשאני הייתי עדיין צעירה מידי כדי לעכל אותה. צעירה מידי כדי להשתתף בה אינטלקטואלית או פיזית. הייתה השתתפות רגשית מסוימת, והרבה השתתפות וואנאבית. מזויפת. אני זוכרת ששרנו המון את שירת הסטיקר ואת זה היה ביתי. היינו עומדות על השולחנות בכיתה ושרות במרץ, נלחמנו כל-כך הרבה ששכחנו על מה, בשבילי זאת מלחמה, בשבילם זאת פרנסה. שרנו ושרנו עד שעייפנו והרגשנו שאנחנו תורמות למאבק.
להמשיך לקרוא "אליש: מחשבות מהחמ"ל (בחירות לאגודת הסטודנטים בבר-אילן)" ←

"אדוני ראש הממשלה, ערב טוב. תודה שהזמנת אותנו. בבחירות הקודמות רצת עם הסלוגן 'ראש ממשלה חזק, ישראל חזקה'. ובכן, הממשלה האחרונה, זו שמסיימת את ימיה כעת, הייתה ממשלה חלשה, לא יציבה בלשון המעטה. הייתי רוצה לדעת, אם היה לך את הכוח שהיית רוצה, אם הליכוד היה זוכה לשלושים, לארבעים מנדטים, איך היית בוחר למשול, מה הדרך שאתה היית מתווה?". התשובה בפנים.

וגם: מסקנות מהקמפיין של תא שחר, מה השאיר את נפתלי בנט ער במוצאי השבת שעברה, מה הפתרון האולטימטיבי לבעיה הפלסטינית ואיפה נבטו שורשי העבדות העברית במצרים?
להמשיך לקרוא "קצת על הרבה – מוצ"ש ויגש" ←

ראשית, מהו השטייטל? השטייטל הוא עיירה יהודית ממזרח אירופה, תחום המושב היהודי היה ברוד שטייטלים. העיירות הללו אופיינו במערכת מנהלתית ייחודית, חיים בעלי אופי תרבותי-קהילתי ייחודיים וכתוצאה מהיותם 'אקלים-תרבותי' יצא מהם אדם בעל אופי ייחודי – יהודי העיירה – השטייטליסט.

בארץ-ישראל, לצד האבולוציה של חלק מן העם לידי יהודים הריבוניים, ה ÜberJuden, של תש"ח –  עבר היהודי שמן השטייטל מהלך דבולוציוני (נסיגה אבולוציונית) ייחודי והטמיע לתוך מנטליות נטולת-ריבונות גם נטייה גסה להתבוללות – תחת שרביט הריבונות היהודית נוצר יהודי ייחודי, יהודי שלא נראה דומה לו מאז ימי ההתייוונות, אולם בניגוד להתיוונות ההתבוללות המודרנית הנה תופעה מקיפת-כל – היא היא, בעצמה, דת.

להמשיך לקרוא "כה אמר קופל: על אסטרטגיית השטייטל" ←

במשך הרבה זמן חנוכה היה לי בנאלי מידי. לאהוב את חנוכה הרגיש לי שבלוני, צפוי, לא מספיק מיוחד. חג של שמונה ימים עם אוכל שמיימי, חופש מבית-הספר ואפס חוקים מגבילים? לא חוכמה להצליח עם נתוני פתיחה כאלה. עם הפיג'מה החורפית, הגשם ששוטף את החלונות, הנרות הקטנים, הסביבונים ומטבעות השוקולד, זה כמעט לא הוגן כלפי שאר החגים. מתוך מודעות חברתית גבוהה, סוכות תפס אצלי את המקום הראשון, ואת חנוכה השארתי לאנשים הפשוטים. לכן הייתי קצת מופתעת כשביום הקשה הראשון שהיה לי בסמסטר הנוכחי, איפשהו בתחילת החודש שעבר, אמרתי לעצמי- לא נורא. אוטוטו חנוכה. אני מודה שהרחבתי במעט את ההגדרה של אוטוטו.

* להמשיך לקרוא "אליש לחנוכה: על אמנות הניתוק" ←

"מי יאמר הנה הדרך הישרה? רע מצמיח טוב, וטוב מצמיח רע." (שלמה המלך ושלמי הסנדלר)

אנחנו חיים בחברה הישגית שאוהבת סדר. היא אוהבת לדעת איך הדברים עובדים, ומה צריך לעשות כדי להצליח. לאחר-מכן היא אוהבת לבנות סדר עבודה, תכנית פעולה, שלושה או עשרה או שנים-עשר צעדים. שיקולי עלות-תועלת, סיכוי מול סיכון. היא יודעת שלהצליח זה לא דבר של מה בכך, שזה לא קורה לבד, ושצריך להשקיע הרבה מחשבה בפרטים. וזה מרגיע, הביטחון הזה. זה נותן לנו להסתכל על העולם כעל מכניזם ולא כעל מוטציה. גור חתולים ולא אריה. תרשים זרימה ולא שרבוט אינסופי.    להמשיך לקרוא "אליש: רבות הדרכים" ←