כה אמר קופל: הדיאגנוזה של השמאל – מחלה סופנית?

על השבוע

איזה שבוע! הבחירות נגמרו והחתרנות האמריקאית תחת יסודות הקיום שלנו החלה – אובאמה דחה את הברכה המסורתית לראש הממשלה נתניהו ע"מ להשפילו. מיד לאחר מכן תקף את נתניהו על דבריו כי יש לצאת להצביע בעקבות אחוזי הצבעה גדולים במגזר הערבי, מתקפה שמלאכיו בציון בדמות המפלגות הערביות ומר"ץ קידמו, עתה הגיע תור "ישראל חשפה תוכן משיחות הגרעין" ולאחר מכן פירסום סודות מדינה כגון 'דו"חות על הגרעין הישראלי'. 

 ושוב התקשורת הישראלית נדבקת לצורת המסר:"מה ז"א ריגלנו?" או "יש לנו גרעין?" במקום למסר עצמו: הסכם כניעה אמריקאי לתוכנית הגרעין האיראנית והפקרת ישראל. עולם כמנהגו נוהג והממשל הנוכחי בשנאתו האי-רציונאלית פועל.

אבל…זה לא הנושא החשוב, הנושא החשוב הוא התקשורת הישראלית והאבחנה המדהימה שהיא תואמת למודל קובלר –רוס. להמשיך לקרוא "כה אמר קופל: הדיאגנוזה של השמאל – מחלה סופנית?"

אליש: ארבע חתונות ומחשבה אחת

ארבע חתונות בשבועיים: ברוכה הבאה לעולמם של הגדולים. שמש אדומה בראשון לציון, טדי בירושלים, הרמוניה בגן בצומת כנות, נוף הירדן במצפה יריחו. חברה מהתיכון, חברה מהשירות, חברה מהשנה השנייה, חבר מהלימודים. מאות מוזמנים, שמונה משפחות, ארבעה זוגות טריים ושמחה מצטברת אחת.   
להמשיך לקרוא "אליש: ארבע חתונות ומחשבה אחת"

קצת על הרבה – מוצ"ש צו

מאימתי אומרים ערה?: מנין דערה הווי גילוי לעריות. הכר כתיב התם 'קול באשה ערווה', הא לא איכתב בכתב, קל וחומר לא באסמס. אי הכי מנין? קא משמע לן: "אני ישנה וליבי ער". אל תקרי ער, אלא ערה.

וגם: למה אנחנו לא טורחים לדעת יותר על הסביבה שלנו, מה לא עבד בקמפיין של המחנ"צ, ומה צפוי בעתיד.

קצת על המוצא | קצת על החינוך | קצת על ערה | קצת על הקמפיין | קצת על המכללה | קצת על הצפוי | קצת על אור להמשיך לקרוא "קצת על הרבה – מוצ"ש צו"

אליש: אבדות ומציאות

1. הדבר הראשון שאי פעם איבדתי היה קופסת פילם שהחזיקה בתוכה את כל הכסף שהיה לי. שטר חום ושטר סגול, 150 השקלים הראשונים של ילדה בת שש וחצי. הבאתי אותם איתי לבית הספר כי סיכמתי עם החברה הכי טובה שלי דאז שנהיה ביחד בכסף שלנו, והקופסה נשכחה באולם הספורט. אני זוכרת בבירור שאמא אמרה לי שזו טעות, שזה ילך לי לאיבוד, ושכסף אמורים להשאיר בבית. לקחתי אותה איתי בכל זאת. כשהכסף אבד, אמא שלי לא הייתה צריכה להגיד את האמרתי לך. הוא אמר את עצמו, ואני לא ידעתי מה יותר כואב לי – הטעות המטופשת שעשיתי או הכסף שאבד.  
להמשיך לקרוא "אליש: אבדות ומציאות"

קצת על הרבה – מוצ"ש ויקרא

שתי מדינות לשנים עמים?

פשוט מחליפים!

זה אנחנו או הוא,

או הם.

 

תכל'ס,

ליברמן. השמאל של ישראל

מפסיקים להתנצל.

חשוב לזכור את החיים עצמם,

עושים כאן מהפך,

בנט זה אח.

 

וגם: תחושות מההפגנה ביום ראשון, מי יביא את השלום, מה אפשר ללמוד מפייסבוק וקטע נוסף מתוך 'מעגלים של אור' להמשיך לקרוא "קצת על הרבה – מוצ"ש ויקרא"

אליש: הנדסת תודעה 2015

מחר הבחירות לכנסת העשרים ואנחנו לא יודעים כלום. למעשה, אנחנו לעולם לא נדע את האמת. יש הרי אמת מסוימת, חייבת להיות. יש מציאות חומרית שמתרחשת יום יום במסדרונות הכנסת ובין קירות הלשכות. יש את הדברים שבאמת קרו בשנתיים האחרונות, בשש השנים האחרונות, בשבעים השנים. זה המסומן. אחר-כך, במרחק גדול או קטן מאותה מציאות, יש את מה שאנחנו יודעים. זה המסמן. זו תמונה גדולה גדולה שמציירים נבחרי ציבור, יועצי תקשורת, בעלי הון, עיתונאים בכירים, מחלקי עיתונים, אנשי אקדמיה, שכנים מקושרים, חברי ילדות. התמונה היא גדולה ומשתרעת על פני מדינה שלמה, אפילו חורגת מגבולותיה, ומשכן הכנסת הוא קטן. במשך שלושה חודשים, המבנה המרשים בקריית הממשלה התנפח לממדים של אומה, ומחר בלילה הוא חוזר לגדלו המקורי.    להמשיך לקרוא "אליש: הנדסת תודעה 2015"

קצת על הרבה – מוצ"ש ויקהל-פקודי

פעמוני ההיכרות לא צלצלו בראשה של אור. גם על ציפי גולד היא מעולם לא שמעה, ולתמיר לא היו חברים בני המשפחה, כך שזה בלבל אותה עוד יותר. "אתה חדש פה בעצם?", היא שאלה את אורן. "כן, הוא עבר הנה מזיכרון", ענה תמיר. "אבא שלי קיבל הצעת עבודה בצ'ק פוינט וההורים החליטו לעבור לכאן". גם זיכרון יעקב לא עוררה באור שום זיכרון, למעט אולי איזה סיור שעשו במוזיאון העלייה הראשונה, אך היא לא הצליחה לזכור דבר. היא המשיכה לשאול את אורן על מקום מגוריו הקודם, מנסה לזהות נקודות מוכרות. "הייתה לנו שם תצפית ישר אל הים, אבל כאן אפשר פשוט להגיע אליו".  היא שאלה אותו איך הוא מרגיש עם זה. "האמת שאין הרבה מה לעשות שם, ונראה לי נחמד פה, קצת הרים והכל. שינוי טוב, אני מקווה".

וגם: כמה האיחוד האירופי משקיע בשנה כדי לקדם את המדינה הפלסטינית? מה לנזירה איטלקית ולאייל כהן מ"דה וויס"? ומה אפשר ללמוד מפייסבוק על הבחירות הקרובות?

להמשיך לקרוא "קצת על הרבה – מוצ"ש ויקהל-פקודי"

כה אמר קופל: מרד הטכנאים

על השבוע

ניחוח אבוקות האזהרה נישא באוויר הארץ. משואות של אסון ממשמש ובא מקיפות את ירושלים מכל ההרים שסביב לה. מחנה הימין הישראלי, המחנה ששם לו לנס את ההתיישבות, שלמות הארץ על בסיס הזכות היסטורית, תגובה ניצית אלימה לכל ניסיון פגיעה בעם היושב בציון; מחנה הימין עומד כיום בפני שוקת פוליטית שבורה – המנדטים, כמים, נוזלים מבעד לסדקים, מבעד לתירוצים… להמשיך לקרוא "כה אמר קופל: מרד הטכנאים"

אליש: עונות

אני לא אוהבת מטאפורות גרועות. מישהו אמר פעם שבכל משל יש פרט אחד שלא יושב טוב עם הנמשל, כי אם כל הפרטים היו מתאימים – המשל והנמשל היו אחד. תמיד יש משהו שלא עובד, תמיד יש הבדל בין המסמן למסומן. כשאנחנו מספרים את המטאפורות האלו, מעבירים אותן מאב לבן ומלב אל לב, אנחנו מטייחים את תקלות הייצור האלו בחיוך ובאלגנטיות. אם מישהו מצביע עליהן, אנחנו צוחקים בלבביות ואומרים כן, אבל… הרעיון הובן.

להמשיך לקרוא "אליש: עונות"

קצת על הרבה – מוצ"ש כִּי תִשָּׂא

כמה פשוט היה העולם, אם כל מי שמישהו רוצה אותו, היה עוצר לרגע ומסתובב. היי, את שרואה בי משהו, הוא היה אומר. אחזי בידי. בואי ננסה, בואי נראה, בואי נצא. והיא מצידה, הייתה אומרת אולי כדאי שנעשה עם זה משהו. והוא היה משיב, באמת כדאי.

בינתיים, העולם מסתובב ולבבות שבורים עליו. ועיניים שמייחלות ליום בו הם לא יצטרכו להתגבר, להתמודד עם זה, או לעבור הלאה. לבלוע לשון, לנשוך שפתיים ולהתעלם. להתעלם ממי שאנחנו רוצים להיות איתו, או להתעלם מהעובדה הקטנה הזאת שאנחנו רוצים להיות איתה. והחלק השני, העולם מורכב יותר משהיינו רוצים שהוא יהיה.

 

וגם: מהי ממשלת החלומות שלי? האם מוסרי להיות פקוד למפלגה אחת ולהצביע לאחרת, מה הסיפור מאחורי האותיות הקטנות במגילת אסתר וכמו תמיד חלק נוסף מ'מעגלים של אור'.

קצת על המוצר| קצת על השרשרת | קצת על הספין | קצת על המוסר | קצת על ת.ש.ז | קצת על הרבה | קצת על אור
להמשיך לקרוא "קצת על הרבה – מוצ"ש כִּי תִשָּׂא"

כה אמר קופל: תקינות לא-פוליטית

על השבוע:

השבוע אגיד דברים שיצטטו בעתיד על מנת לפגוע בי, הפעם אגע בשאלות ללא תקינות-אידיאליסטית של המציאות לפני כן, ללא PC. אגש לשאלות הנ"ל אע"פ שיופנו נגדי, כאזיקים ושלשלאות, על מנת לקשור ידי בסד מוסרי ולמתוח איברי עד תלישה. אגש לשאלות מאחר ואני לא יכול, בניגוד לעדת הצבועים, להמון שטוף הזימה-מכוסת-התקינות-הפוליטית, להסתיר בצעיפים את האמת: אני זועק!  שנאו אותי חברים: כל-רגש טוב משום –רגש, שנאו וכעסו אבל תחת סייג המחשבה, שנאו אותי וכבדו אותי בשנאתכם- אולי תזכו לשנאתי בתמורה ולא בבוז שאני שומר לרוב רובם של שותלי גדרות המחשבה והשפה, אנשי התקינות הפוליטית.

להמשיך לקרוא "כה אמר קופל: תקינות לא-פוליטית"

אליש: ברוכים הבאים לניו יורק

לסבתא שלי יש חוש לקניות. יש לה עיניים לקניות, ידיים לקניות. היא יודעת למצוא את המציאות האמיתיות בתוך הרים של זבל, את החנויות עם המבצעים הכי טובים, את הבגד הכי יפה בחנות במחיר שאפילו אני אוכל לעמוד בו. אבל יותר מהכול, היא יודעת לעמוד על הטיב האמיתי של מה שמצאנו. היא יודעת מה האיכות שלו, כמה זמן הוא יחזיק, אם הוא אמיתי או מזויף. כשהוא מזויף, זו לא תמיד סיבה לא לקנות אותו. אבל תדעי לך, היא אומרת, שזה תיק מזויף. אלו עגילים מזוייפים. זו האיכות שלהם, והם לעולם לא יהיו אמיתיים.   
להמשיך לקרוא "אליש: ברוכים הבאים לניו יורק"