לא רק הוא חזר, גם שואה נוספת בדרך: מסע בראש של היטלר | מוצ"ש כי תשא

קחו את אדולף היטלר של 1945 ושימו אותו ב-2011. מה יקרה? על השאלה הזו ניסה לענות טימור ורמש, מחבר "הוא חזר", אותו פגשתי השבוע שעה לפני אירוע ההשקה של המהדורה המתורגמת בקרית אונו. כשאנחנו מדברים על היטלר ועל נאציזם, טוען ורמש, אנחנו בעצם שואלים האם אנחנו בעצמנו יכולים להפוך לנאצים. התשובה שלו היא כן מהדהד.הוא-חזר-- קצת על הרבה להמשיך לקרוא "לא רק הוא חזר, גם שואה נוספת בדרך: מסע בראש של היטלר | מוצ"ש כי תשא"

פוליטי-LEGO – לתבניות נעשו ההמונים 2.0

על הבחירות בארה"ב ובבריטניה

[…]המרכז הקיצוני…

מתוך הפייסבוק של ח"כ תמר זנדברג

טריאומווירט של פלקטים עשה את הבלתי אפשרי ועלה לקדמת הבמה, טריאומווירט המכיל, למעשה, דמויות מנוגדות ושונות אך, מאידך, כולן אחד – כולן עמדות ללא עמדות, היפר-אידיאולוגיה שמבהירה כי האידיאולוגיה כמושג מכליל לתפיסת עולם בנויית-עמדות הפכה לחנוט, למומיה מן המאה ה-19, לגופתו החנוטה והנרקבת אט-אט של לנין במאוזוליאום שהפך מסמל משמר של סביבתו לקפסולת זמן המזכירה לנו כמה מזוייפים נעשינו.

הציבור לא מצביע לאידיאולוגיה אלא לפנטזיה  אחרת אשר מבעבעת יותר ויותר בקדרת ראשו ככל שהמצב נראה פחות ופחות פרוגרסיבי – בבבסיסו של עניין נמצא כאן יסוד אימננטי בתרבות המערבית, בעת קמילתו, בעת הדקדנס – המסורת הכרונולוגית לפיה ישנו כיוון לזמן הולכת ונשכחת מלב ההמונים – גאולה דתית החליפה עצמה בגאולה חילונית וזו בתורה נותרה עם שברי ארצות ורסיסי רעיונות בידה. עתה הגענו לעידן שלאחר הגאולה ולו מאפיין בולט ובוטה: כמיהה אנושה, עמוקה, פשטנית, גולמית וכפועל יוצא גם פלקטית לקידמה וגאולה.

לאדם הדתי-אורתודוקסי נראה הדבר תמוה, שכן בעבורו הגאולה מעולם לא שינתה מעמדתה, לאדם הדתי האנטי-אורתודוקסי, החיפוש אחר תחליף מגיע לשיא עם הפיכת הקוריוז למהותי והמהותי לקוריוז, עם הבוז לממסדים הגדולים, הדמוקרטי והרפובליקני, ולמסורת הבריטית. הממסדים הפכו את עצמם לרוחות רפאים, כיאה לעדרים עליהם הם שולטים – והנה העדר הרפובליקני בארה"ב דורש גואל-מנהיג(טראמפ), העדר הדמוקרטי תובע גואל-משיח(סנדרס) וזאת לאחר קריסת המשיחיות שאובמה גייס לקמפיינים שלו – ובבריטניה, שם אנו רואים את הזעם-הקורא-לשינוי כובש את השכל. להמשיך לקרוא "פוליטי-LEGO – לתבניות נעשו ההמונים 2.0"

לנוח על זרי דפנה | מוצ"ש תצווה

בראשית באר אלוקים את השמיים ואת הארץ, אבל אלף שנים לפני כן, הלכו על הכוכב הזה בני אדם. הם חיו את החיים שלהם בדרכם. זה היה עולם דל בחומר, אך עשיר בדמיונות. לא הייתה בו טכנולוגיה,  שיעור התמותה היה בשמיים והראש היה עסוק בגידולי הקרקע. באיזו שפה בנו את העיר הזו, האם ייתכן שעוד לא נוצרה שפת הקודש?

הלוואי ויכולנו לנוח על זרי דפנה והנקודה שכולם מפנים כשהם מאשימים את ההסתה. מעגלים של אור? יצא להפסקה. להמשיך לקרוא "לנוח על זרי דפנה | מוצ"ש תצווה"

סגלגל"צ | מוצ"ש תרומה

אני זוכר את הפעם הראשונה שאחותי ואני הכנו הצגה להורים שלי. האמת, אחותי הייתה שקועה בזה הרבה יותר ממני. היא התאמצה ממש. היה לנו איזה ריקוד שכבר אז חשבתי שהוא מגוחך, אבל זרמתי עם זה. היא הייתה לחוצה ומתוחה, כי אתם יודעים איך זה שאתם עובדים ומשקיעים במשהו שנתון לשיפוטם של אחרים. הם שופטים, הם מדרגים, הם פוסלים או מנקדים. ההורים שלי כמובן אהבו את ההצגה, או לפחות העלו הצגה מקבילה משלהם, לפיה הם אוהבים את מה שהם רואים. ואנחנו, בתמורה, אהבנו את זה בחזרה וכך הלאה.

הצגה של ילדים. החיפוש אחר אישור לא נגמר כשמתבגרים
הצגה של ילדים. החיפוש אחר אישור לא נגמר כשמתבגרים

וגם: האות עליה דובר הכי הרבה השבוע, המאבק הצרפתי בטרור ומעגל חדש נפתח להמשיך לקרוא "סגלגל"צ | מוצ"ש תרומה"

רצף חדש | מוצ"ש משפטים

יש אנשים שמניחים בכל יום תפילין. מרגע שהתחייבו בכך בבר המצווה שלהם – הם מקפידים. יתפללו או לא, יברכו או לא, תפילין הם יניחו. יש כאלו שלא פספסו משחק של הקבוצה שלהם כבר עשר שנים ברציפות. אך הפעם הראשונה בה הם נופלים תהיה נקודת הבוחן האמתית שלהם. מה יקרה בפעם הראשונה בה ימעדו, יפשלו ולא יקיימו את מה שהתחייבו לו מכורח ההרגל? מה יקרה ביום שאחרי, מה יפתח את הרצף החדש – ההתמדה או ההתמדה שבפספוס?

וגם: האם משפט השדה של איבגי, מגל ושלום מוצדק? אם תרצו יוצאים נגד השתולים, אבל הבוגדים האמתיים הם בימין, וסוף המעגל הראשון של אור.

להמשיך לקרוא "רצף חדש | מוצ"ש משפטים"