קצת על הרבה – מוצ"ש שֹׁפְטִים

שמונה מיליארד הדרכים הללו הן הדרכים בהן אנחנו, כל בני האדם, מתמודדים עם הצרות שלנו. האמת היא, שאנחנו הרבה יותר אחידים משנדמה לנו. אנחנו נתמודד עם הצרה האמונית שלנו בצורה דומה בה נתמודד עם ההורים שלנו, ועם האהבות שלנו והכישלונות שלנו. אנחנו מורכבים, כי אנחנו לא מצליחים לעלות על מה מניע את הכל, וגם אם הצלחנו, לא תמיד נדע איך להפוך את זה למשהו פשוט יותר בשבילנו להתמודד. זו הסיבה בגללה אנחנו אוהבים לראות סרטים, לקרוא ספרים, לשמוע שירים. אנחנו רוצים לראות איך מישהו מתמודד עם זה, מישהו אחר. איך מישהו אחר נאבק למען משהו שהוא מאמין בו, ואיך הוא נכשל ואיך הוא מצליח. כי כשאנחנו אלו שנופלים, אנחנו לא יכולים לחיות עם עצמנו, אבל אין לנו ברירה אחרת. אנחנו חייבים להתחיל מחדש, להתקדם קדימה. ואז השאלה היא שוב, איך. להמשיך לקרוא "קצת על הרבה – מוצ"ש שֹׁפְטִים"

כה אמר קופל: ביון נגדי (מיומנו של שמאליסטן)

על השבוע או על חוסר הזיכרון שלנו

אינני זוכר פתיחה שלא עסקה בפסיביות היהודית המפורסמת שלנו. השבוע אעסוק בפסיביות שלנו ולאחר מכן אחרוג ממנהגי ואסביר אותה. נדמה כי שורש המאבק בכל ניסיון עתידי לשלול את הזכות ההיסטורית-תרבותית-דתית של העם היהודי על יו"ש צריך להתחיל בביון, הכרת היריב, הבנת התיאולוגיה של השמאל.

בכל הנסיבות הנוראיות של המבצע-מלחמה דבר אחד כואב בי יותר מכל: גם הפעם, עם תום הקרבות ועם שתיקת התותחים, יחזרו אט אט ללמדנו כי המציאות היא שקר והשקר הוא מציאות. יחזרו להטיף לגאולה מדינית, אבו מאזן ומשעל יהפכו לשני חמורים של גאולה ועל גבם משיח-השלום. להמשיך לקרוא "כה אמר קופל: ביון נגדי (מיומנו של שמאליסטן)"

אליש: לא מקשיבים

"לפני אמשים מספר גיליתי באורח מקרי לגמרי, שהבריות אינם מקשיבים."
(אפרים קישון)

אפרים קישון. "לא מקשיבים"
אפרים קישון. "לא מקשיבים"

כסטודנטית לתקשורת ולסוציולוגיה, אני יכולה לומר שעל הנייר אני לומדת את מה שאני אוהבת. אלו שתי האהבות שלי: מילים ואנשים. והכי אני אוהבת את המפגש ביניהם. אני אוהבת לשוחח עם אנשים, להקשיב להם, להשמיע, להתכתב. יש איזו התרגשות שמבעבעת כששני אנשים פנימיים נפגשים. בשיחה האמיתית הראשונה, כשצולחים את כל המיקרו-שלבים בדרך למפגש הזה ואפשר סופסוף לדבר.

אבל – וזה האבל הגדול – יש בעיה. הבריות אינם מקשיבים. גם אני. אנחנו לא באמת מקשיבים. בשיחות הקטנות והקסומות האלו, שבונות את מערכות היחסים שלנו ואת עצמינו. בשיחות האלו שאני כל-כך אוהבת, אנחנו לא מקשיבים.

להמשיך לקרוא "אליש: לא מקשיבים"

קצת על הרבה – מוצ"ש ראה

לכולנו יש את הפחדים שלנו. הוא מפחד ממחויבות, היא מפחדת להיקשר. אחד מפחד להיפתח, אחת מפחדת להיפגע. זה מפחד להודות שהוא זקוק לאנשים אחרים, זו מבוהלת מהמחשבה שאנשים לא יהיו מרוצים ממה שהיא עושה. לפעמים זה קטן יותר. כולנו מפחדים מהמוות, כולנו מפחדים מפרידות, כולנו מפחדים שתקופה תיגמר. לכולנו יש שיטות להתמודד עם עובדות החיים. עובדות החיים הן שמתישהו לא נחיה יותר, שמתישהו יקרה משהו שאין לנו מושג שהוא עומד לקרות, שמתישהו הכל יכול להשתנות בין רגע. אנחנו צופים בחדשות ורואים דברים כאלו קורים לאנשים אחרים. לכל אחד יש את הדרך שלו להתמודד עם זה. אחת תהיה חולת שליטה, אחד ינסה להיות הכי טוב בחבורה שלו, אחת תפחד ללכת לישון בלילה כי היא יודעת שזה אומר שהיא חוזרת להיות לבד עם עצמה. להמשיך לקרוא "קצת על הרבה – מוצ"ש ראה"

כה אמר קופל: על אדון שמאל וגברת זכות

על השבוע

"כל אימת שפילוסופיה מתחילה להאמין בעצמה, שוב ושוב היא בוראת את העולם  בצלמה, לא תוכל אחרת."
פרידריך ניטשה, מעבר לטוב ולרע.

"כשאין שלום באה המלחמה"
מתוך שלט של מפלגת מר"ץ בעצרת השמאל, 16.8

"כן לפתרון מדיני"
מתוך שלט של תנועת שלום עכשיו בעצרת השמאל, 16.8 להמשיך לקרוא "כה אמר קופל: על אדון שמאל וגברת זכות"

אליש: ניו-יורק, זאבים ורובין וויליאמס

רובין וויליאמס
רובין וויליאמס

באפריל 2010 רובין וויליאמס התארח בתכנית רדיו, וערך בשידור מעין ריאיון עם עצמו:

– כששתיתי, הייתה רק פעם אחת שחשבתי לעצמי, לעזאזל עם החיים האלה.
– באמת אמרת עכשיו 'לעזאזל עם החיים?' כלומר, שמת לב לשני הבתים שלך?
– כן.
– שמת לב לחברה שלך?
– כן.
– שמת לב שזה שהחיים שלך די טובים, למרות שאתה אולי לא ממש עובד עכשיו?
– כן.
– טוב, נניח את זה בצד לכמה רגעים, בערימה של הנושאים לדיון.

(רובין וויליאמס, 1951-2014)

להמשיך לקרוא "אליש: ניו-יורק, זאבים ורובין וויליאמס"

קצת על הרבה – מוצ"ש עקב

לפעמים בחיים, אתה יודע שאתה צריך להיזהר. זה קטע שגרתי כזה, לשמור על עצמך. בתשעים אחוז מהמקרים, אתה תעשה את זה אפילו בהצלחה. אתה לא תיפגע, שום דבר לא יכאב. אתה תיפתח לאנשים הנכונים, שום דבר לא יישבר, תכיר אנשים נפלאים. ואז, פתאום משהו ישתנה, אתה אולי לא תדע ששיקול הדעת שלך מעורער. השיפוט המוסרי שלך לא במיטבו. בעצם, השיפוט שלך לא במיטבו. אתה הולך בדרכים מעט מפותלות. אתה תגיע למצב בו תוכל לומר לעצמך, אני אדע לצאת בזמן. אין סיבה ששום דבר יקרה, נכון? זה לא יכאב, ולא ידרוש יותר מדי טיפול. בכלל, זה לא לאבד איבר, זה לא לעולמים. אבל אתה משקר את עצמך. השיפוט שלך, כאמור, לא במיטבו. להמשיך לקרוא "קצת על הרבה – מוצ"ש עקב"

כה אמר קופל: הלוחות החדשים-ישנים

על השבוע – חזרה לדיון המקורי

נחזור לשאלות המוסר, למבנים המעצבים את הכשלונות המדיניים שלנו. דוגמה לכשלון מדיני שנובע מהמוסר הקלוקל שלנו אבטא בחדות ונחרצות – חוסר ההכרעה, הוא מוביל בתורו לאבסורד מתמשך. את הדי השרדות החמאס נשמע בשנים הקרובות. הסוגדים להווה (הפוליטיקאים) כבר חוזרים להקדיח תבשילם להמון, וההמון כידוע חסר סבלנות כמו שהוא חסר זכרון, על תודעת-דג-הזהב שלנו נשלם אחיי-לארץ, עוד נשלם אחיי-לעם.

להמשיך לקרוא "כה אמר קופל: הלוחות החדשים-ישנים"

אליש לט"ו באב: האבולוציה של האהבה

במסגרת מבצע "מסדרים את החדר" שסופסוף התפניתי אליו השבוע, דעתי הוסחה לרגע קל מהמשימה והתיישבתי לדפדף ביומן האישי שכתבתי השנה. פתחתי אותו בעמוד אקראי, והמילים שקפצו מהדף היו "אהבה! פשוט אהבה!". באותיות גדולות ומודגשות. הן נכתבו בחנוכה, ביום שבו הגעתי לבקר את החניכות שלי מהשירות בשנה שעברה. זה היה אחד הלילות המשמחים, המרגשים ומלאי האהבה שהיו לי השנה. לא ראיתי אותן במשך כמה חודשים טובים, והן היו כל עולמי במשך שנה שלמה. "ערב של אהבה," חתמתי בסוף העמוד. להמשיך לקרוא "אליש לט"ו באב: האבולוציה של האהבה"

קצת על הרבה – מוצ"ש ואתחנן(נחמו)

כמו שצריך לומר לאישה מוכה, כמו שצריך לומר למישהי שחוזרת אל אהוב בוגדני, או חבר שכבר מזמן אינו חבר: לפעמים, כדי לעשות את הדבר הנכון, לא צריך לתת עוד הזדמנויות. לא צריך לחכות ולקוות שמשהו טוב פתאום יקרה, לפעמים אין ברירה אלא לקום וללכת. כי אם אתה נשאר במקום, אתה נותן לאותו דבר רע כח להמשיך, כי הוא פוגע בך ומזה הוא ניזון. להמשיך לקרוא "קצת על הרבה – מוצ"ש ואתחנן(נחמו)"

כה אמר קופל: המוסר שצריך להשאיר מאחור

על השבוע שהיה  – שיר מאמריקה

ממרחק-כפול-הכאב \ לזר קשה להסביר התבוסה
"היכן לבכם?" שואל\ "היכן מחויבותכם – לאחיכם?"
מפי זועקת דממה.

דממה זועקת מפי\ מרעידה את סורגי העיירה
ויצאו ויתהו "מי ומה?"\ תהו ויצאו יהודי העיירה
ולשוני מקישה דממה.

דממת-לשוני מקישה\ מפלחת וקורעת מפרש הדמיון
מגשר הספינה רוחם רוממה \ בדמיונם שטה – אך במציאות שיטיון.
ורוחי נושבת סערה.

"ניצחון" נקרא לה, לספינתנו\ ישמחו יהודי העיירה.
"ניצחון" אקרא לה – 'לאחר'
ולנו – תבוסה.
בזיון. להמשיך לקרוא "כה אמר קופל: המוסר שצריך להשאיר מאחור"

אליש: תתארו לכם

יום אחד הוא הופיע בקמפוס. חשבנו שהוא משוגע. הוא עבר מכיתה לכיתה, פרץ פנימה מתנשם, וקרא- "אתם באמת לא זוכרים? אין כאן אף אחד שזוכר? נו, אנחנו היינו שם ביחד! הכול היה כל-כך טוב! לא יכול להיות, לא יכול להיות שאני היחיד שזוכר. אליש, את לא זוכרת? את כל-כך שמחת, לא הפסקת לחייך ולומר שאת מאושרת."
להמשיך לקרוא "אליש: תתארו לכם"

קצת על הרבה – מוצ"ש דברים(חזון)

רבים סבורים שאם אלוקים לא עונה לתפילות שלנו, אז אולי יש לערער על מקומו, או על תפקידו בעולם. הם טוענים שכיוון שהוא אינו עונה, הוא איננו מקשיב. ואם איננו מקשיב, הוא אינו מבצע את התפקיד שלו. ואם איננו מבצע את התפקיד שלו, אולי אין לו כזה. ואם אין לו כזה, אולי הוא לא קיים. ואם הוא לא קיים? אז אין דבר מלבדנו.

וגם: איזה אפקט 'קטן' היה להתנתקות? מי קיבל השבוע חופשה בתשלום מעבודה שדי נמאס לו ממנה, איך ישראל ניצחה את הטרור, ומה משמעותו האמיתי של בית המקדש?

להמשיך לקרוא "קצת על הרבה – מוצ"ש דברים(חזון)"