קצת על הרבה – מוצ"ש ויצא

אתה חי חיים שלמים, ובטוח שעלית על הטריק. אתה יודע איך להתמודד עם המציאות הזו. אתה ממלא את החורים בחול, ומקווה שהבניין שנקרא אתה יחזיק. והחול יכול להיות הכול, ואם תרטיב אותו מספיק הוא ייהפך אולי לבוץ ואפילו למלט, אבל לעולם לא יהיה יסודות.

וגם: יוקר המחייה עומד להחריף, הזהות היהודית שלנו מחזקת, מי מחפש להדיח את המלך ומה קרה השבוע במערת המכפלה? להמשיך לקרוא "קצת על הרבה – מוצ"ש ויצא"

כה אמר קופל:על השכחה-הרגשית הגדולה

על השבוע

[טו כסליו – בניית שיקוץ משומם על המזבח]

ויהי בשנת מאה וארבעים וחמש, בחמשה עשר יום לחודש כסלו, ויקימו שיקוץ משומם על מזבח ה', ויבנו במות בכל ערי יהודה מסביב. ויזבחו ויקטרו בחוצות העיר ולפני פתחי ביתם, ויקרעו את ספרי תורת ה' לקרעים, וישרפו אותם באש.

ספר חשמונאים, פרק א'
להמשיך לקרוא "כה אמר קופל:על השכחה-הרגשית הגדולה"

אליש: פרידה לאין קץ

בלילה שאריק איינשטיין מת יצאתי לדייט הראשון הראשון שלי. הייתי מרוכזת בעצמי כמו שכולנו, אכלתי על זה סרט בהמשכים. הייתי לחוצה לפני ולחוצה אחרי ולחוצה בזמן אמת. בצהרי אותו יום צוות קטן של חברות מהמעונות בחר עבורי בגדים ונעליים ותכנית עבודה לשיער, ובינתיים איש בן 74 שאני לא מכירה הובהל לאיכילוב. בערב ישבנו בארומה ושתינו שוקו, ובינתיים האיש נאבק על חייו. צוות קטן של אחים ורופאות ניסה לעצור את הדימום הפנימי ולייצב את המערכות. בלילה חזרתי למעונות בראש סחרחר מעט, וכשצנחתי לתוך המיטה עם הנעליים הטלפון זמזם. וויינט. אריק איינשטיין נפטר. בינתיים חברי הצוות באיכילוב נשמו כמה נשימות עמוקות, מישהו התבקש לחתום על מסמך, וכולם הלכו הביתה. האיש בן ה-74 איננו. להמשיך לקרוא "אליש: פרידה לאין קץ"

קצת על הרבה – מוצ"ש תולדות

אנחנו בתקופת רטרו אכזרית. מילים כמו סכינאות ופיגועי דקירה חזרו לסדר היום. גרזנים, סכינים, מברגים – הכול הולך. הכול, מלבד הטרור. הוא נשאר איתנו מאז האינתיפאדה הראשונה של שנות ה-80', אז תקפו ישראלים בכלי נשק קר. הוא שרד את בחירות 92' ואת איומי שבירת העצמות של רבין, הוא שרד את הסכמי אוסלו שהיו אמורים להביא את השלום אך הביאו עוד רצחנות. הטרור שרד את רצח רבין, והשהה את עצמו בתקופת נתניהו. הטרור שב במלוא אונו אחרי ימי קמפ-דייוויד העליזים של ברק וערפאת. הוא התפוצץ לנו בפנים, כמובן, דקה לאחר מכן. הטרור שרד את חומת מגן, והחייה את עצמו לאחר ההתנתקות, ובסוף כל תקופה יפה של שקט, הוא שם מאיים לדקור אותך בחשיכה. 

איזה פתרון יכול להיות לבעיה הערבית? מה היה השבוע במכללה? מה בסיס הדה-לגיטמיציה למדינת היהודים ומה כולנו יכולים ללמוד מאהוד אולמרט? להמשיך לקרוא "קצת על הרבה – מוצ"ש תולדות"

כה אמר קופל:דם ממלא ארבע פינות רחבת ההר

על התלות

"לומר ליהודי כי יהיה יהודי חופשי בכל מקום – באוגנדה, בארגנטינה, בבירובידזא'ן – אך בארץ שאליה קשורה ההיסטוריה שלו, לשונו והגיאוגרפיה שלו – שם אסור לו להיות ולהגדיר את עצמו בזיקה אליה? לומר דבר כזה ליהודי אין פירושו לשלול ממנו זכות לפיסת קרקע בלבד(קדושה, יקרה והיסטורית ככל שתהא); פירושו של דבר הוא לשלול ממנו את חירותו

פרופסור שלמה אבינרי, מתוך הרעיון הציוני לגווניו

  להמשיך לקרוא "כה אמר קופל:דם ממלא ארבע פינות רחבת ההר"

אליש: סיפור על מאבק וחושך

רופאלו. תפעילו את הלב שלכם
רופאלו. תפעילו את הלב שלכם

" אתם באמת מאמינים שהאנשים האלה, בני האנוש הללו, ישתמשו בילדיהם כמגן אנושי? תפעילו את הלב שלכם."
מארק רופאלו, שחקן אמריקני המוכר בעיקר בזכות תפקידו כענק הירוק, היה רק אחד מאנשי התעשייה ההוליוודית שהתבטאו בקיץ האחרון בעניין הלוחמה בעזה. פנלופה "רצח עם" קרוז, רוזי "טבח מכוון" או'דונל, סלינה "התפללו למען עזה" גומז, ג'ון "זו לא הגנה עצמית" קיוזאק ומארק "תפעילו את הלב שלכם" רופאלו התנגדו לצעדים שנקטה ישראל בעזה. מדונה, ג'ואן ריברס המנוחה, הווארד שטרן, ג'ון ווייט, מים ביאליק ועוד כמה חברים צידדו. אבל הסיפור של רופאלו זכור לי במיוחד. ב-18 ביולי הוא צייץ ש"הפגזת בתי חולים אמורה להיות מחוץ לתחום." כאשר גולשת העירה לו שהטילים של החמאס מאוחסנים בתוך בתי החולים, הוא ביטל את דבריה. "אתם באמת מאמינים שהאנשים האלה, בני האנוש הללו, ישתמשו בילדיהם כמגן אנושי? תפעילו את הלב שלכם." להמשיך לקרוא "אליש: סיפור על מאבק וחושך"

קצת על הרבה – מוצ"ש חיי שרה

במהלך הדרך, אתה מגלה אמיתות שונות על עצמך. הבדיחות שאתה צוחק מהן, חושפות לא מעט על עצמך. האופן בו אתה מתייחס אל חברים, אל אויבים, אל אנשים שונים. הדבר הראשון שאתה חושב עליו בבוקר, הדבר האחרון שמונע ממך לישון. הדברים שמכעיסים אותך, הדברים שמרגשים אותך, כולם מגיעים מאותו מקום ומאותו השורש. יש דברים שלעולם לא נוותר עליהם, ויש דברים שלעולם לא ידבקו בנו. לכל אחד יש את שביל האבנים הזהובות שלו. לכל אחד יש את השער שמגלה לו את השביל, מראה לו את הדרך. עבור אחר זאת תהיה מפלה, עבורך זו תהיה דרך המלך. להמשיך לקרוא "קצת על הרבה – מוצ"ש חיי שרה"

אליש: שקרים קטנים ויפים

כשהייתי קטנה, לא ידעתי שאני חלק מסטטיסטיקה. לא ידעתי שיש אנשים שחוקרים אותי, את הדברים שאני אוהבת, את הדברים שאני חולמת, את המחשבות שאני חושבת. אלו לא היו הנושאים שהעסיקו אותנו בכיתה ה', לא העלינו על דעתנו שאנחנו מעניינות מישהו. היינו שורה של תופעות, אין ספק בכך. במבט לאחור אני יודעת שהכיתה שלי בבית-הספר היסודי בבית-שמש הייתה גן-עדן לסוציולוגים ולאנתרופולוגים ולחוקרי מגדר ולחוקרי מגזר. בזמנו לא ידעתי. להמשיך לקרוא "אליש: שקרים קטנים ויפים"

קצת על הרבה – מוצ"ש וירא

לכל אדם יש תפקיד בעולם. האנשים האלו, שמקיפים אותנו ואז עוזבים את חיינו אינם עוזבים אותנו, הם מסיימים את התפקיד שלהם בחיינו. התפקיד הזה יכול להיות בן 3 שניות, בהן האדם עוזר לנו להרים משהו ויכול להימשך לנצח. המלאכים הללו, הם שליחי אלוקים עלי אדמות לוודא שלא משנה מה – אנחנו תמיד יכולים לסמוך על זה שיהיה שם מישהו בשבילנו. תמיד.

וגם: מה הקשר בין הדרבי ובין סדום ועמורה? מה למדתי השבוע במכללה? ומה הבסיס לכל הסכם שלום?

 

להמשיך לקרוא "קצת על הרבה – מוצ"ש וירא"

כה אמר קופל: סמלים, חמורים, אלימות ורוק N רול

על השבוע – הטור מוקדש למאבקו ההירואי, הציוני והיהודי של הרב יהודה גליק

השבוע שעבר סייע לנו לחצוץ בין שניים, כקרע היום מן הלילה, קריעת השמיים מן הקרקע  כך אנו יכולים לקרוע את העבדים מהאדונים. במקרה היהודי דת העבדים ודת האדונים דומות בצורתן:
לשתיהן סוג של אל כל-יכול – אלוקים לדת האדונים ו'העולם/אנושות' לדת העבדים.
לשתיהן פולחן ותפילות – הסידור ולוח השנה היהודי לדת האדונים, מגילת זכויות האדם של האו"ם לדת העבדים.
לשתיהן חזון גאולי – ימי משיח בעתיד לא ידוע לדת האדונים אל מול גאולה כאן ועכשיו בעולם הזה לדת העבדים.
לשתיהן אתר תפילה מרכזי –  לדת האדונים הר-הבית, לדת העבדים הר הבית-הלבן.
שתיהן דתות -אחת תובעת ממך אחריות לגורלך, השניה פונה לזיגוראת, למגדל בבל שבאו"ם לשם הוראות.
אחת מודה ומתגאה בהיותה תוצר של התגלות שאף קדמה למושג דת, היהדות, השניה מתכחשת לכך שגם היא דומה לאחותה ובזה למושג דת – בזה לעצמה בלא מודע. להמשיך לקרוא "כה אמר קופל: סמלים, חמורים, אלימות ורוק N רול"

אליש: של מי השנה הזאת בכלל?

"אין ספק שזו הייתה השנה שלו", נפתח התקציר שהתנוסס על שער המגזין. זו הייתה כתבת פרופיל מיוחדת לכבוד סוף השנה האזרחית, וככה החליטו שם בחדר הישיבות של משרדי המגזין בעל התפוצה הרחבה בישראל- שזו הייתה השנה שלו. המעבר לדירה משותפת לו ולבת-זוגו, או "ההתמסדות והפרידה מחיי הלילה", כמו שתתמוגג המראיינת. היה גם הסרט שלו שסופסוף יצא, אחרי הבעיות התקציביות והפיצוץ שהיה בין המפיקה למלהק. הסרט יצא והסרט הצליח. תוסיפו לזה כמה התבטאויות שנויות במחלוקת על דרום תל אביב ועל המלחמה, וקיבלתם שנה ארוזה בסרט עם תווית שנושאת את שמו. שנה שלו שבה הוא התבגר (כמובן), הבשיל (בטח), יצא מאזור הנוחות שלו (מתי?) וקבע את מעמדו כאחד השמות הגדולים בתעשייה. להמשיך לקרוא "אליש: של מי השנה הזאת בכלל?"

קצת על הרבה – מוצ"ש לך לך

חברים,

אני מצטער. השבת הזו לא הספקתי לכתוב את כל הטור הקבוע והרגיל. במקום זאת, השתתפתי בעצרת החירום והתפילה למען יהודה גליק ולמען שיבת ציון בהר הבית. את מה שכן הספקתי, כתבתי לפניכם ואף הבאתי כאן את הדברים שנשאתי בכיכר ספרא, מעל בימת העצרת. להמשיך לקרוא "קצת על הרבה – מוצ"ש לך לך"