כולנו מבוהלים לפעמים. זה קורה כשאנחנו מתמודדים עם אתגר גדול. לדבר בפני קהל, להזמין מישהי לדייט, לבקש העלאה במשכורת, לדחוף את עצמך קדימה. אז למה אנחנו מפחדים לשים את עצמנו שם?

בסופו של דבר, כשיש את האתגר הזה, יש בו סיכון פשוט. אנחנו פגיעים. אם מדובר בקהל גדול שמביט בנו, ועוקב אחרי כל צעד, כל נשימה, כל מילה. אנחנו הופכים להיות מודעים לעצמנו, משל היינו אנחנו עשרות זוגות העיניים שעוקבות אחרינו. ואם זה להציע למישהו/י לצאת איתנו, אנחנו מעמידים את עצמנו בפני אפשרות הדחייה – הם בוחנים אותנו באותו רגע, מהרהרים לעצמם אם הדבר עלה בדעתם בעבר, או אולי תוהים אם יש משהו שיכול לעבוד ואז אומרים: "…". או כשאת הולכת אל הבוס ובאה עם אלף טיעונים על למה מגיע לך לקבל העלאה במשכורת, ותוך כדי שאת שוטחת בפניו את דעותייך, את נזכרת בפעם ההיא שאיחרת, או בפעם ששברת את הכיסא, וזה באמת סיפור מצחיק, אבל אולי הוא יחזיק את זה כנגדך, ויסרב. או כשאתה אומר לעצמך שתרוץ בכל יום, ולפתע ערב אחד אין לך כח, אז אתה לא. וזה גלגל שנמשך, כי אתה יודע עמוק בפנים שגם מחר יהיה לך את המאבק הזה. להמשיך לקרוא "פחד ובושה" ←