אנטי מחיקון: אל מול המחיקון ההומניסטי

כאשר אני מביט על ימים כגון יום הזכרון לחללי מערכות ישראל ויום העצמאות אני רואה מבנים מרשימים. בדומה למבנה המרשים של פסח, גם מבנים אלו הנם מבנים-שבזמן – סוג של ימי חג או "תענית תרבותית" – ימים אלו מעוגנים בזמן לפי קוד טקסי הכולל סוג של "הגדה" כיצד קמנו אך בניגוד לחגים  ולתעניות המסורתיים אנו יצרנו ולא ירשנו את אלה(אנו ירשנו אותם אך יוצריהם עודם חלק מאיתנו ברמה הישירה). מבנים אלו מתְמִירים ככל שהזמן נוקף והפולחן נשמר – כך תרבויות משמרות מסרים בין הדורות, באמצעות טקסים אישיים(עיבוד פסיכולוגי פנימי ופעולות כגון עמידה בצפירה) וטקסים קולקטיביים (מעגלי זכרון קולקטיביים פולחניים כגון הטקסים בהר הרצל) – הדרך היחידה לשמר את המסרים הללו (גם אם בפרשנות משתנה-מעט) היא באמצעות מעט קדושה, מעט 'הילה בנימנית' גם אם מרוסקת למיליוני חלקים, נפרדים אך מחוברים, חלקיים אך אותנטיים ב"חוויית המשתמש". להמשיך לקרוא "אנטי מחיקון: אל מול המחיקון ההומניסטי"

מודעות פרסומת