כה אמר קופל: אווה אילוזיה

על השבוע: התנצלות ואילוזיות

בקצרה, אני שמח שיש בידי הזדמנות להתנצל על שגיאה. בטורים שכתבתי במהלך מבצע 'צוק איתן' קראתי למהלך הכרעה, מהלך הכרעה כשלעצמו איננו פסול או לא פסול מוסרית; אני עומד מאחורי קריאתי להלום בעוצמה רבה עוד יותר, אני עומד מאחורי טענתי שאלימות אגרסיבית כנגד כל אמצעי שמופנה כנגדי, גם במחיר פגיעה רבה באזרחים, הוא מהלך לגיטימי. להמשיך לקרוא "כה אמר קופל: אווה אילוזיה"

מודעות פרסומת

אליש: אקסיות ששומרות על קשר

– מעכשיו, כוונה בתפילה.

– מעכשיו, ברכות השחר.

– מעכשיו, מודה אני בבוקר.

(ראשי השנים תשע"ב, תשע"ג ותשע"ד בהתאמה) להמשיך לקרוא "אליש: אקסיות ששומרות על קשר"

קצת על הרבה – מוצ"ש האזינו(שבת שובה)

בכל שנה, עת מגיע ראש השנה, יש תחושה של סוף. פתאום אתה מסתכל על הכל כאילו המוות מגיע. זה עניין תודעתי, מסתבר, כי את המשפט הקודם אני כותב עם ניסיון של 24 ראשי שנה שעברתי על האדמה הזאת. זו תחושה קטנה של מוות. הסופיות הזאת, שאומרת ששוב גדלתי, ששוב צמחתי. הידיעה הזאת, שפעם הייתי בן 6, הייתי בן 10, עברתי בר מצווה, הייתי בתיכון, הייתי בצבא, הייתי באוניברסיטה. התבגרתי. יש לי זקן. הוא לא תמיד היה שם.
להמשיך לקרוא "קצת על הרבה – מוצ"ש האזינו(שבת שובה)"

כה אמר קופל: ה-ב-ג-ץ

פרולוג: על הקרן הציונית החדשה

חברים, אני נכנס לזירה באגרופים מורמים. הצטרפתי לשני חברים נאמנים, יובל מורגנשטיין וליאור שורקה, ויחדיו הקמנו קרן חדשה. מדובר בעמותה שמהותה ותפקידה להיות כאינקובטור לקרנות ויוזמות מן המחנה הציוני(ימין ושמאל). אתם מוזמנים להכנס לאתר ולקרוא על הקרן כאן. מי שהתחבר ומעוניין לסייע יכול לעשות זאת כאן ועל כולכם מוטלת המטלה להצטרף לקבוצת הפייסבוק שלנו. להמשיך לקרוא "כה אמר קופל: ה-ב-ג-ץ"

אליש: לפני סיום

אם עץ נפל ביער ואף אחד לא שמע אותו, האם הוא השמיע צליל?

סופים הם לא דבר של מה בכך. כבני אדם, אנחנו גדלים עליהם. נגמרת כיתה א', מתחילה כיתה ב'. נגמר הסרט, מתחילות הכתוביות. נגמרת המסיבה וצריך ללכת הביתה. כשמגיע סוף ההרצאה יש כבר דגדוג באוויר, עוד לפני שנאמרות המילים האחרונות. סוף הספר יהיה שמח או עצוב, בדרך כלל שמח, ותמיד יגיע בדיוק בזמן. אחרי עלילה בנויה היטב. נסגור אותו ונעצום עיניים לרגע, נבדוק מה בעצם היה לנו כאן. סופים הם הזדמנות לעצור ולחשוב, לחלק את החיים האלו שנדמים אינסופיים כל-כך לפרקים מוגבלים, בדידים, שאפשר לעבוד איתם. להמשיך לקרוא "אליש: לפני סיום"

קצת על הרבה – מוצ"ש ניצבים-וילך

"לכולם, מתישהו, הדלק נגמר. זו בעצם הבעיה שלנו, כבני אדם. מתישהו, המשאב נגמר. ויש דרכים שונות ומשונות להתמודד עם מגבלת הדלק. הנצרות מצאה את הוידוי כפתרון למגבלת המצפון. החילוניות מצאה את הרציונליות האנושית כפתרון למגבלת הידע. היהדות מצאה את הנידה כפתרון למגבלת האהבה. שלל סוגי הדלק הללו מניעים את האדם להתפתח ולהתקדם. הוידוי מאפשר לו להותיר את שגיאותיו מאחוריו, להמשיך עם מצפון נקי. כל מי שמצפונו הוכתם אי פעם, יודע כמה קשה להמשיך כשאתה מרגיש אשמה. הסקרנות האנושית מניעה והניעה רבים לשאוף להיות כאלוקים, יודעי טוב ורע. העובדה שתמיד יהיה עוד הרבה מה ללמוד, העובדה שלא נהיה אלוקים, לא מפריעה – כי ההנחה היא שככל שיש יותר ידע, נעשה יותר טוב. אך דווקא היהדות מציבה פתרון אחר, שונה."

וגם: הטור מ'מידה' שפורסם השבוע, לאיזו הצגה הלכתי השבוע ולמה היא באמת כל כך טובה, והאם אנחנו הולכים לבחירות אחרי החגים? להמשיך לקרוא "קצת על הרבה – מוצ"ש ניצבים-וילך"

כה אמר קופל:סרבנות שמנת ושגעון מונומנטלי

על השבוע

ברצוני, כהרגלנו חברים, להמריא אל-על, ולראות את הדברים מעט אחרת, לעומק ולרוחב. השבוע הזה, בסופו של דבר, היה שבוע הסרבנים. בריטואל של פולחן-עצמי פוצחת אותה מקהלה, אותה האליטה, בתפילתה לאלילי הדמוקרטיה, לפסלי המוסר אותם גילפו בדמותם, להפקרת הזירה הדמוקרטית לאינפנטליות שבעמדתם:"או מה שאני רוצה או כלום"(גירסה מתוכחמת של "סיירת או ניירת") להמשיך לקרוא "כה אמר קופל:סרבנות שמנת ושגעון מונומנטלי"