קצת על הרבה – מוצ"ש תְּצַוֶּה | זכור

"לא!", היא צעקה. "אין שום סיכוי שאני עושה את זה! אני לא מפקירה את הבן שלי, הוא כל מה שנשאר!". עיניה ברקו מזעם, שיניה רשפו אש. "את לא רואה? הוא מעכב את כולנו, ואנחנו חייבים לזוז מהר", הוא אמר. "אתה אבא שלו, איך אתה יכול לעשות את זה?", היא שאלה. "אני ממשפחה שחורה, זה קורה … להמשיך לקרוא קצת על הרבה – מוצ"ש תְּצַוֶּה | זכור

אליש: שני סנט אודות הבחירות

"אזרחי ישראל! אני מאוד נרגש לעמוד כאן, ולדבר אתכם היום. הבחירות הכלליות בפתח, יום הבוחר קרב, פתקי ההצבעה כבר מודפסים ומוכנים. בעוד ימים ספורים יצאו מאות אלפי ישראלים, אולי אפילו מיליונים, ויצביעו עבור המפלגה שמייצגת אותם יותר מכל מפלגה אחרת. אמנם רוב המפלגות שינו את פניהן ללא היכר בשנים האחרונות, הימין לא ימין והשמאל לא … להמשיך לקרוא אליש: שני סנט אודות הבחירות

קצת על הרבה – מוצ"ש תרומה

הוא היה איש חזון מסוג אחר. הוא לא פיתח את האגו האישי שלו, אך ידע לשמור על מקומו. הוא ידע לזהות את המקום בו הוא נכנס לתהליך ההיסטורי שהאמין שמתרחש, והיה כן מספיק כדי לשים את עצמו בצד ולהזמין את בנט לעמוד בראשות הרשימה. חשבו על הגדולה של המהלך, להבין את החשיבות שלו ולהבין שאתה … להמשיך לקרוא קצת על הרבה – מוצ"ש תרומה

על קצה הלשון: זכרונות מדוברים

לא דיברנו באמת, רק על אהבה. ------------ אני אדם שאוהב לדבר. וכשאני אומר ׳אוהב לדבר׳ אני מתכוון לאהבה המסוימת הזאת לדיבור שיש רק למעטים ושרק מי שאוהב יוכל להבין. כשהייתי ילד הייתי יושב על המושב האחרון באוטובוס של בית הספר וכל החברים סביבי ואני הייתי מדבר. בהתחלה על הלימודים ואז על המשפחה ואז על המשפחה … להמשיך לקרוא על קצה הלשון: זכרונות מדוברים

אליש: אורי

בכפר קטן מעבר להרים בין גיא לעמק נקיקים וצורים גר איש בשם אלכס עם בני משפחתו כולם אהבו אותם ואותו. אורי אורבך היה העיתונאי הראשון שלי. הספרים שלו תמיד חסרו בספריה. סדרת "ילד דתי" הייתה מעין הצצה לעולם שמאוד רציתי להיות חלק ממנו, אבל תמיד נשארה לי רגל או יד בחוץ בגלל ערבוב הזהויות האמריקני-ישראלי … להמשיך לקרוא אליש: אורי

קצת על הרבה – מוצ"ש מִּשְׁפָּטִים

ישבנו קרוב לבמה. טוב, זו לא הייתה במה. ישבנו על הרצפה, וכל מה שהפריד בינינו ובינם הוא המיקרופונים שעמדו על דוכנם. בעיניהם יכולת לראות קצת חשש והרבה מתח. ליבותיהם פיעמו ועיניהם נצנצו, כאילו אומרות: הגיע הזמן. וכשהזמן הגיע, הם פתחו את פיהם, אט אט נכנסים אל הקצב, מרגישים את המוזיקה חודרת את עורם ומפעמת בעורקיהם. … להמשיך לקרוא קצת על הרבה – מוצ"ש מִּשְׁפָּטִים

על קצה הלשון: על דם ופולנסקי

"את זוכרת שיוצאים היום לבכורה של פולנסקי?" חזרתי מוקדם הביתה מהעבודה וראיתי אותה מוטלת על הרצפה בסלון. וכשאני אומר מוטלת, אני מתכוון לחלק הגוף העליון שלה שהיה מוטל על הרצפה, מונח בזוית לא טבעית על השטיח. הרגליים עוד נחו על קצה המושב של הספה, כאילו התהפכה במקום מושבה והחליקה מטה עד שרק רגליה נותרו על … להמשיך לקרוא על קצה הלשון: על דם ופולנסקי

כה אמר קופל: אין אקטיביזם ציוני בישראל!

על השבוע שהיה שבוע עמוס היה לנו, שבוע נוסף של ירידה מתחת לרף הנמוך ביותר שניתן היה לדמיין – שבוע שממשיך מגמה של שבועות קודמים, מגמה המוכיחה כי פוליטיקה היא ממלכת המציאות הקרה. המאבק-הפוליטי איננו על דרך פוליטית אלא על חירות קולקטיבית, חירות העם – לצערי יכול העם לבחור בעבדות... המאבק הנו על עמדות הקצאת … להמשיך לקרוא כה אמר קופל: אין אקטיביזם ציוני בישראל!

אליש: כואב אבל פחות

"אז איך הולך לך בשירות?" מאז שגזרתי את החוגר המטאפורי שלי (לא באמת - שני כרטיסי נסיעות שוכנים לבטח בארנק שלי, עם תמונות מביכות והכול) עברה כבר שנה וחצי, אבל החוויה הזו משאירה את חותמה. לקום מוקדם כל בוקר ולהגיע לתקן, למפות את המוקשים של הרוע ולאתר את מכרות האושר שפזורים לאורכו ולרוחבו של העולם … להמשיך לקרוא אליש: כואב אבל פחות

קצת על הרבה – מוצ"ש יתרו

המשרד של גילי היה מכוער. לא הייתה דרך אחרת לתאר את זה. הקירות היו צהובים, אור לא הייתה בטוחה למה הצהוב היה כה דהוי. היא התלבטה אם היו פעם לבנים, או כי מישהו בחר לצבוע את הקירות בצבע הזה. על הקיר היו שלוש ציורים של דמויות המזכירות צורת אדם. דמות אחת הייתה זכר, דמות שנייה … להמשיך לקרוא קצת על הרבה – מוצ"ש יתרו

על קצה הלשון: ירוקים מבושלים למחצה

"טוב, אתה מספר לי את האמת רק כדי שאני אחשוב שאתה משקר לי כשבעצם האמת היא הנכונה. ככה שאתה בעצם משקר לי." --------------------------------------- ככה אני זוכר את הפעם הראשונה בה מצאתי את עצמי מתווכח איתה. למען האמת, לא באמת התווכחנו לדעתי, אבל אצלה כל שיחה הייתה הופכת לוויכוח. היא לא החמיצה הזדמנות להותיר חללים אחריה. … להמשיך לקרוא על קצה הלשון: ירוקים מבושלים למחצה

אליש: תקופת מבחנים 3.0

שלושה שבועות, שמונה מבחנים, עשר נקודות זכות: סטטיסטיקה, מילולית, רטוריקה, איכותניות, דיני תקשורת, החברה הישראלית, מבוא ליח"צ, מבוא למחשבה הפמיניסטית. 18 שעות אחרי פמיניזם, מטוס של אייר פראנס יחכה בנתב"ג כדי לקחת אותי לפריז, ומשם לניו-יורק, ומשם לרחוב אוסטין שבקווינס. אל הבית של סבא וסבתא, אל האולמות העצומים של ברודוויי, אל הרכבת התחתית המשקשקת. אל … להמשיך לקרוא אליש: תקופת מבחנים 3.0