כה אמר קופל: על האמת/ או: מהו מוסר?

על השבוע

טסתי לניו יורק, אלפי ק"מ מהמאבק המייגע בארץ, אך לבי במזרח – איתכם.
רצף האירועים המפתיע מעמיד אותנו כעם בפני השאלה הריבונית:האם אכן חזרנו להיות כוח פוליטי או שמא הפכנו למגרש המשחקים המוסרי של התיאורטיקנים?

אני מביט על שמות הנופלים על משמרתם, גיבורים טרגיים שהתגייסו לתמרון המכריע ומתו בדשדוש הפוליטי. אין מותם אשמת מדינאי אלא פועל יוצא-אך-לא-מכוון של מדיניות 'ההכלה'. כמה חרוצים הם מכשפי השפה להמציא לנו מושגים חדשים לצרות ישנות:
רפיסות היא הכלה
גירוש היא התכנסות, בריחה היא התנתקות.
ירי חד צדדי על ישראל הוא הפסקת אש הומניטארית. אתחיל בהומניטארי – שורשו 'הוּמן' מלשון 'אדם' או 'אנוש' ועל "האדם" ברצוני להתחיל ולדבר. להמשיך לקרוא "כה אמר קופל: על האמת/ או: מהו מוסר?"

מודעות פרסומת

אליש: על השריטה

יום רביעי, כ"ה בתמוז ה'תשע"ד. אני בת 21 ושבועיים, עולה ללוויה של בחור שמעולם לא הכרתי בהר הרצל. זו הלוויה הראשונה שלי בהר הרצל, וכשאני ממלמלת את זה לעקיבא הוא לא שומע אותי כראוי. "לוויה ראשונה שלך?" "לא, מה פתאום. הראשונה שלי כאן." הוא העיר שזה לא כזה מובן מאליו, אין באמת סיבה שאהיה רוויית לוויות בגיל 21 ושבועיים.

להמשיך לקרוא "אליש: על השריטה"

קצת על הרבה – מוצ"ש מסעי

יש פעמים ואנשים חוטאים בהעריכן את כוחן של המילה. לפעמים גם אני טוען שמילים הן רק מילים, ולא מעשים. אך האמת היא שיש חשיבות למילים. מהרגעים הגדולים והנצורים הללו, שאתה תזכור את הרגע בו שמעת את המילים: "אני מכריז בזאת…" של דוד בן גוריון, או "Yes we can" של ברק אובמה, או אפילו "ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה" – למרות שהייתי רק בן חמש אז. מילים, מילים, מילים. כמה הן משנות ברגע המתאים.

ראשית יש לומר, כי באתר "המקום הכי חם בגיהנום" ישנו פוסט מתגלגל אליו מצטרפים עיתונאים וכותבים, בעקבות מסע הדה-לגיטימציה שעורך הימין לשמאל בעת הזו. ובכן, קראתי מעט ממה שהכותבים כתבו, וביקשתי להגיב. את הקטע הזה שלחתי אליהם. אם יפרסמו, מה טוב. אם לא – אדע כי לא טעיתי.

קצת על המקום החם בגיהנום | קצת על הר הבית | קצת על המסר | קצת על אל על | קצת על הטוב | קצת על צוק איתן | קצת על מכתב האמנים | קצת על מקס שטיינברג | קצת על הדגל | קצת על ריבלין | קצת על מסעי
להמשיך לקרוא "קצת על הרבה – מוצ"ש מסעי"

כה אמר קופל: מוסר איתן


על השבוע

פס לו השבוע השני למבצע 'צוק איתן' והחמאס הטיל מצור אווירי על ישראל, האו"ם "מגלה" במתקניו, של אונר"א, אמצעי לחימה בעבור החמאס, בתחבולות עושה החמאס מלחמה, בתחבולות ובגופות אזרחיו.

פס לו השבוע השני למבצע 'צוק איתן' ואיתו מחיר דמים נורא לצה"ל – צבא ההגנה ליהודים(ושותפיהם הדרוזים, הנוצרים והמוסלמים לאהבת החיים). מחיר בחיי קצינים, חיילים ואזרחים. אזהרתי מן הטור הקודם לא נקראה ולא השפיעה וחייהם של 'אנחנו' הוקרבו על מזבח "האדם" המופשט – זה שמדברים עליו אך איננו נראה, האדם נטול ההקשר הזהותי – הבדיה הגדולה של עידננו.

על ההמון | על שפת הכוח | על 'מוסר המלחמה' | על האידאל | על ההכרעה | על רשות השידור להמשיך לקרוא "כה אמר קופל: מוסר איתן"

קצת על הרבה – מוצ"ש מַטּוֹת

האם אנחנו רוצים לחיות בעולם שבו אלו הן הברירות היחידות שיש לנו? הברירה בין לקבל טילים, לסכן חיילים, או להרוג בעל כורחנו אנשים שהמנהיגים שלהם מחשיבים אותם כקליפת השום? האם אנחנו רוצים להתלבט לנצח בין כניסה קרקעית ובין הסתפקות בטיפול כירורגי מהאוויר, או לתהות מתי הם חצו את הקו האדום, בשדרות, ברחובות או בתל אביב? האם באמת אין לנו ברירה מלבד לשוב אל הסבבים האלו, פעם אחר פעם? האמת היא, שבגישה הנוכחית, נראה שבאמת אין ברירה אחרת.

וגם: מה עושים טוב האריות של הצל, ומה הם עושים רע? מה הבעיה עם חוק הכשרות של שטרן ואיזו אהבה אפשר למצוא באוטובוס?

קצת על עזה (1) | (2) | (3) | קצת על אנטי-פרגמטיזם | קצת על זחאלקה | קצת על האריות של הצל | קצת על חוק הכשרות | קצת על הטוב | קצת על מטות
להמשיך לקרוא "קצת על הרבה – מוצ"ש מַטּוֹת"

כה אמר קופל: צוק איתן

לעתים נדמה כי אנשים לא מבינים מול מה אנו מתמודדים. מול מי. יש להבדיל בין שאלת "מה כדאי לעשות?" לבין שאלת "מה ראוי לעשות?"."כדאי" משמע מירב תועלת בהווה, ה-"ראוי" הוא זמן עתיד ולכן הוא עוסק בתכנון.
מתוך המתח בין המצוי והאידיאלי (בין הכדאי לראוי) אני מציג את הכניסה הקרקעית, את ההתנהלות של האליטות ואת פנים מחשבתו של הטרור. על בסיס המתח הזה, המתח שנמצא בבסיס מערכת המוסר שלנו ,האתיקה העברית של המאה ה-21, נשאל ונענה.

על הכניסה הקרקעית | על אבסורדיסטן | על הרציונל | על הדיכוטומיה | על רשות השידור
להמשיך לקרוא "כה אמר קופל: צוק איתן"

אליש: יש מלחמות זיגזג

מבצע-צוק-איתן-צילומים-מערכת-AFP-001-470x696
צוק איתן. מלחמה ראשונה

"כשהימים
לא חמים ולא קרים, יושבים,
מדברים על ההרים, אבל
מסתתרים בחדרים.
מקלט זמני מפחד דמיוני, אני
אבנה חומות של אבנים
אני אזהיר את השכנים,
זמנים משוגעים."
(קרן פלס)

להמשיך לקרוא "אליש: יש מלחמות זיגזג"

קצת על הרבה – מוצ"ש פנחס

אחרי אלפיים שנה בהם היינו מושפלים ונדכאים על ידי הנוצרים והמוסלמים, איכשהו חזרנו לארץ. החזרנו לעצמנו מדינה. ובסוף מה נהיה? עם ככל העמים? פשוט ככה? את אומות העולם זה מאכזב כמעט כמו שאותנו מאכזבת ההבנה שיהודים הם אלו שעשו את המעשה השפל והבזוי הזה, שהוא שריפת מוחמד אבו ח'דיר בחיים. זה מאכזב, כי יש לנו איזשהו משהו אחר. וגם: קדמה טכנולוגית ופשיטת רגל מוסרית מובילים להשמדה עצמית, מה הבעיה המוסרית בהתמודדות מול החמאס, ואיך השתנה היחס שלי אל 'שביעי'. קצת על אהבת ישראל | קצת על עזה | קצת על המונדיאל | קצת על שביעי | קצת על שדרות | קצת על חירות | קצת על השמאל | קצת על בנט | קצת על השבת | קצת על פנחס להמשיך לקרוא "קצת על הרבה – מוצ"ש פנחס"

כה אמר קופל: הראשון

הרמטכ"ל והמפכ"ל. מה עושים?
הרמטכ"ל והמפכ"ל. מה עושים?

נתניהו: " מר גנץ(הרמטכ"ל) ומר דנינו (המפכ"ל) אם הפורעים באים, מה אתם עושים?" הרמטכ"ל גנץ והמפכ"ל דנינו :"מה שעשינו ב־2001'." נתניהו: "מה… מה עשיתם ב־2001'?" הרמטכ"ל גנץ והמפכ"ל דנינו : "מה שעשינו ב־48',אין יותר טוב מזה,בטח!." נתניהו: "ומה עשיתם ב־48'?" הרמטכ"ל גנץ והמפכ"ל דנינו : "שישים ושש שנה, לך תזכור." איך צריך להגיב לרצח של מוחמד אבו חאדר? איך צריך להגיב להתפרעויות הערבים, מה לעזאזל נסגר עם התקשורת הישראלית ואיפה אולי יש נקודה קטנה של הסתייגות? כה אמר קופל. על הגינוי | על התגובה | על הסיקור | ומאידך להמשיך לקרוא "כה אמר קופל: הראשון"

אליש: שבעה ימים

אני לא יודעת מאיפה להתחיל לכתוב את השבוע הרע הזה. היו לוויות, והייתה שבעה, והיה כיכר, והדרום, וירושלים, ויש תקשורת, ואלוהים עדיין לא החריב את הפייסבוק, ואני בכלל אמורה להיות בלימודים. על מי אני עובדת, אני מאוד בלימודים. יש לי מבחנים ועוד דברים לא חשובים לדאוג להם. וזה שוב מתסכל.

להמשיך לקרוא "אליש: שבעה ימים"

קצת על הרבה – מוצ"ש בָּלָק

שום דבר לא מכין את ההורים שלך לכך שהבן שלהם בן 16 וצריך להתמודד עם מוות. שום דבר לא מכין את המורים שלך לזה שהתלמידים שלהם עומדים להתפרק. הם יביאו פסיכולוגים, הם יצרו מעגלי שיח, אבל שום דבר לא מכין אותם לזה. שום דבר לא מכין את ההורים של המשפחות של הילדים שנרצחו, שהילדים שלהם כבר לא יחזרו. שום דבר לא מכין אותם לרצון הזה להמשיך את דרך בנם. שום דבר לא מכין אותך, נער בן 16, לכך שיש הורים שכל כך מתגעגעים לבן שלהם והם פשוט רוצים לחוות את ההורות הזו דרכך. שום דבר לא מכין אף אחד לזה שהכתפיים שלך יכולות להיות הכי רחבות בעולם, אבל הן יקרסו תחת זה. כי זה פשוט יותר מדי.

קצת על התסכול  | קצת על הכיכר | קצת על משטרת המחשבות | קצת על פייגלין | קצת על אסטרטגיה | קצת על אנטי-פרגמטיזם | קצת על בלק   להמשיך לקרוא "קצת על הרבה – מוצ"ש בָּלָק"

המרובע: על רצח הנערים – פוסט מיוחד

הם הרגו את הבנים שלנו. מתוך האינסטגרם של מורן אטיאס
הם הרגו את הבנים שלנו. מתוך האינסטגרם של מורן אטיאס

הלב דואב. אחרי שמונה עשר ימים של תקוות, הכל התנפץ. אשר יגורנו בא, והדם רותח. עצב, כעס, חוסר אונים. תמונות של שלושה בחורים שמלוות אותנו שבועיים וחצי, הפכו להיות חלק מהתודעה שלנו.

"נמצאו גופות הנערים". הדמעות כבר זולגות מעצמן.

אתמול בערב, בשמונה וחצי, הכל נעצר. אסון שותת דם הונח לפתחינו, והוא גדול מכדי לכתוב עליו אבל גם גדול מכדי להתעלם. מאמר המערכת הזה הוא לא מספיק, והוא לא מחזיק, אבל הוא מה שרצינו לומר.

 קצת על חוסר האונים | קצת על כוחן של מילים | קצת על הנרות | קצת על החמאס

להמשיך לקרוא "המרובע: על רצח הנערים – פוסט מיוחד"