כמו צפצוף השעון המעורר מדי בוקר, כך הגיעה הכרזת ההסתדרות על סכסוך עבודה לקראת דיוני התקציב בכנסת. שלא כבכל שנה, בחוק ההסדרים הקרוב מדינת ישראל תהיה מוכרחה לבצע רפורמות משמעותיות שיובילו להתייעלות וקיצוץ נרחב. זה צו השעה. התנהלות משרד האוצר בשנים האחרונות הותירה אותנו ללא מטריה ליום גשום, וכשהקורונה הגיעה, נאלצנו להתמודד עם שיטפון.
ההיערכות המונעת, בראשן סגירת השמיים, מתן הנחיות על ריחוק חברתי והשבתת המשק הצילו חיי אדם ושיטחו את העקומה אך פגעו אנושות בפרנסתם של רבים. עובדים רבים שהוצאו לחל"ת, חופשה ללא תשלום, מתוך ציפייה שיזכו לקבל דמי אבטלה מהמדינה גילו שהם קיבלו חל"פ, חופשה ללא פרנסה. הם מובלטים. קרוב למיליון ישראלים יושבים בבית והמומחים מתריעים מפני מחסור בתעסוקה.
לאורך כל הזמן הזה, מי שנותרו בטוחים כמעט לחלוטין בעבודתם היו אנשי המגזר הציבורי. אולי הורידו להם את החזרי הנסיעות שלא מומשו, אולי שעות העבודה שלהם פחתו, אולי המשכורת קוצצה – אבל בכל ראשון או עשירי בחודש, היא נכנסה.
להיות פקיד במגזר הציבורי זה לשרת את מדינת ישראל בלא מדים. זו אחריות עצומה. מדובר באנשים שמקריבים את מיטב שנותיהם לטובת שיפור חייהם של האזרחים. יש הרבה כעס במחנה הליברלי על המגזר הציבורי, השמן שטופח על גב הרזה. השכר הגבוה ביחס לשכר הממוצע במשק, הקביעות, הפנסיות התקציביות, כולן ביססו את התחושה הזו, אבל מה שהעצים אותן מעל לכל הוא שביתות שתוקעות את המשק, כדי לשמור על הקופה.
זוהי שעת חירום היסטורית. ממשבר הקורונה נצא בפשיטת רגל עם כלכלה מרוסקת, או שנצא לדרך חדשה, עם כלכלה חזקה ומשגשגת מאי פעם. בנקודת הזמן הזו, כשמיליון ישראלים משוועים לפרנסה, לשבות כדי שהרפורמות ידלגו ידלגו מעל לראשם של עובדי המגזר הציבורי זו חוסר אחריות. אף אחד לא רוצה לאבד את פרנסתו, אף אחד לא רוצה שיקצצו לו בשכר, אבל אם הרפורמות הדרושות יעברו והמגזר הפרטי יקבל את ההקלות הביורוקרטיות המתאימות ויוכל לפרוח – גם אם זה על חשבון המגזר הציבורי – בטווח הארוך כולנו נפרח.
לכן אני פונה אליכם, עובדי המגזר הציבורי: אל תשבתו. לא עכשיו. בחרתם בשליחות הזו כדי לעזור לעם ישראל. גם בעת הזו, תמלאו את יעודכם, הישארו שליחים נאמנים, אל תצטרפו לשביתה.
קצת על הרבה 