הכרזת מזכיר המדינה האמריקאי מייק פומפאו לפיה אין בעיה חוקית במפעל ההתנחלויות הישראלי מעבר לקו הירוק היא היתד השלישית שנוטע ממשל טראמפ עבור ישראל בזירה הבינלאומית. קדמו לה, לצד נטישת הסכם הגרעין בין איראן והמעצמות, ההכרה בירושלים כבירת ישראל והעברת השגרירות האמריקאית אליה וההכרה בסיפוח הישראלי ברמת הגולן. לא לשווא הצהיר ראש הממשלה בנימין נתניהו במהלך קמפיין הליכוד על כוונתו לספח את בקעת הירדן. קשה להניח כי ממשל טראמפ היה מרים קשיים על מהלך שכזה. אדרבה, כאשר דובריו של הממשל נדרשו לסוגייה, הבהירו כי אינה עומדת בסתירה עם תכנית המאה שרשומה על שמו של הנשיא טראמפ.
דבר אחד משותף לכל ההחלטות הללו: הן נותנות גושפנקה מדינית רחבה למהלכים שישראל ביצעה באופן חד צדדי. לראשונה, ישראל אינה לבד. בחסות כיפופי ידיים בתוך מפלגת העבודה קמו ראשוני היישובים ביהודה ושומרון. מנחם בגין נלחץ מהביקורת מימין על הנסיגה מסיני ומיהר לספח את ירושלים ולהחיל את החוק הישראלי על רמת הגולן. העולם הביע התנגדות, כולל ארצות הברית בעצמה. כעת, קרוב ל-40 שנים אחרי, המעגל נסגר.

אנחנו חיים בעידן היסטורי עבור מדינת ישראל. ממשל טראמפ הוא כל מה שהימין יכול היה לחלום עליו, והרבה יותר. הטיעון החזק ביותר נגד מימוש חזון ארץ ישראל השלמה, בידוד מדיני, מוטט כמעט לחלוטין בעידן טראמפ. למרות שתחת שלטון נתניהו לא נעשה אף צעד אקטיבי לטובת הקמת מדינה פלשתינית, חלק ניכר מהמדינות הערביות אינן נוטרות לישראל על כך.
למרבה הצער, במקום לנצל את תור הזהב המדיני שהביא עמו דונלד טראמפ, מזה כשנה מדינת ישראל עסוקה בהחמצה מתמשכת. נציגו הבולט של הימין החילוני, אביגדור ליברמן, שעוקץ את נתניהו שוב ושוב על כך שהצביע בעד ההתנתקות, מונע מימוש דרמטי של מדיניות ימין. יועז הנדל, צביקה האוזר ומשה יעלון, אנשי המחנה הלאומי התומכים בחיזוק ההתיישבות מזינים שוב ושוב את השקר לפיו אין הבדל בין הליכוד ובין כחול לבן, וכי הסוגייה הפלשתינית אינה על הפרק, דבקותם במפלגת המרכז שמאל כיום היא שמונעת מישראל לדחוק סופית את האפשרות של חלוקת הארץ. נתניהו, שעומד על סף השלמת מאמציו הכבירים לקביעת גבולות ישראל, שרוי בברוך משפטי. אנשי הימין, שבעבר היו יוצאים להפגנות בדרישה לשמור על שטחי המולדת, נעים כעת בין אדישות ובין דאגה למנהיגם.

במשך שלוש שנים של שלטון טראמפ הצליחה ממשלת ישראל לבטל את הביקורת הבינלאומית כלפיה. בשנה האחרונה, כשהשוקת כבר מונחת בבאר, ישראל משחקת בחבל, תלויה בין שמיים לארץ, מבזבזת זמן יקר. דונלד טראמפ לא יהיה נשיא ארצות הברית לנצח. ישראל צריכה להטיל כמה שיותר עוגנים, לקבוע מהלכים בלתי הפיכים בשטח מול הפלשתינים. החלון פתוח וזה הזמן לספח את הבקעה, ליישב את יהודה ושומרון ולצמצם את צעדי הרשות. ההזדמנות כל כך גדולה, ואנחנו מסרבים לנצל אותה. איזה בזבוז.
באיזה עולם אתה חי ?
יהודי ארצות הברית מכיר ?
האיחוד האירופי מכיר ?
איפה השתפרו היחסים ?
ברזיל ?
ניקרגוואה ?
הונגריה ?
פולין ?
מדינות פאר שמהוות אור לגויים …