כה אמר קופל: על מלכת היופי – ישראל 2015

תחרות מלכת היופי נערכת אחת לשנה ובה מתמודדות נשים מספר על כתר "האישה האסתטית בישראל" לאותה השנה. מהותה של התחרות הנה בחינה מדוקדקת של כל קימור וכל מבט, כל גומת חן למול גיזרת המתמודדת. מדובר למעשה בתחרות שמהותה בשמה: יופי. אין כאן משמעות למה ש'מסתתר בקנקנן' כי אם תחרות בחירת הקנקנן היפה ביותר. הכללים ידועים לכל, אין מתחרות שם נשים בשם "האישה בעלת האופי האיכותי בישראל" או "האישה החכמה בישראל" כי אם האישה היפה ביותר – ניתן לבקר את התופעה אולם לא נתעלם מכך שכללי המשחק ברורים.

בחירות 2015 עתידות להיות, באופן מובהק, הבחירות הראשונות לכנסת בהן אנו בוחרים 'מלכות יופי' ולא מדיניות או אפילו אישיות, אין יותר תוכן 'בקנקן' הפוליטי כי אם 'קנקנן' גרידא. והאשמה לא על הפוליטיקאים –כולה עלינו – כולה חברתנו – "אנחנו" לא מסוגלים לחוות דבר שאיננו תחרות מלכת יופי.

| על הדקדנס | על דת הריק | על הצורך במעשה אברהם | על הסיכום |

על הדקדנס(הרקבון המתפשט) – על המסע אל הריק

"[…]התקשורת ממירה את הביקורת בחוויה, אתיקה באסתטיקה, כללי בפרטי, אובייקטיבי בפרספקטיבי[פרספקטיבי – את שנובע מנקודת המבט של הפרט – ט.ק], אמת בתרבות, תודעה היסטורית במיתוס."

מתוך המבוא לספר 'מיתוס וזכרון' מאת ד"ר דוד אוחנה ופרופסור רוברט וייסטריך

הבחירות הנוכחיות מעלות ומציפות את דלותנו, את ריקבון עולם ערכינו אין עדות טובה מאשר הסיקור התקשורתי  – אין עדים טובים יותר מאשר אמצעי התקשורת ההמוניים. הבחירות הנ"ל בנויות כמיתוס: מהותן "מראה".

הלוגו הרשמי של בחירות 2015
הלוגו הרשמי של בחירות 2015

אין דיון לוגי בין ריבוי דרכים אפשריות, אפילו דיון דמגוגי הפונה ללבב הקהל נעדר מהמפה – אנו חווים מתקפה שיווקית הדומה יותר לפרסומת מאשר לקמפיין בחירות. המתמודדים משווקים את עצמם בלא הבהרת דרכם אלא באמצעות ענידת 'תכשיטים' רטוריים – אנו רואים איך חשוב יותר לגברת לבני לענוד את תכשיט 'המתינות' מאשר לקרוא לדרך מסויימת. איך מעטר מר הרצוג את ידיו בצמיד 'המרכז' שמא ייתפס כשמאל. איך שניהם יחדיו עטו על עצמם את שרשרת 'המחנה הציוני'.

בסופו של יום אין הבדל בין מראהה של מלכת היופי לעיני השופטים ובין הדימוי-מיתוג שבונים לבני והרצוג(על בסיס סוללת יח"צנים) לגוף שהם מציגים למול הבוחר. מדובר בניסיון להראות 'יפה' לפי הקריטריון האסתטי, הויזואלי, של העולם המוסרי דהיום:

קיצוני משמע רע; מתון משמע טוב.ימין ושמאל משמע קיצון; מרכז משמע קונצנזוס.חדש-צעיר-מהפך משמע אופנתי; שלטון ישן משמע ארכאי.

על דת הריק – על נביאי וכוהני הדקדנס 

עברנו מעידן האידיאולוגיה לעידן התקשורת… סדר היום הציבורי הועתק ממרכזי המפלגות וכיכר ההפגנות לאקרן הטלוויזה ולמשרד היחצ"ן…כל אלה פנים שונות לאותה תופעה, ומשמעותם איננה חתירה לפלורליזם, אלא עדות לצמצום השיח הציבורי. במקום שתתעורר ביקורתיות חדשה, מתקדש הסטטוס קוו. הבניה מיתולוגית של השקפות עולם עירכיות שונות התחלפה בזו של דוגמניות וברוקרים…"

המשך  מתוך המבוא לספר 'מיתוס וזכרון' מאת ד"ר דוד אוחנה ופרופסור רוברט וייסטריך

"אדון זה, בעליו של משכן הנבואה בדלפי[היכן שהאוראקל הידוע שכן – ט.ק], לא יגלה ולא יסתיר: אין הוא אלא מרמז[נותן סימנים]."

הפילוסוף היווני הראקלייטוס, מתוך מאמרות הראקלייטוס האפל

"המעשר שיש להפרישו לכוהן, ברור יותר מברכת הכוהן"

קארל מרקס, הקאפיטל, פרק א'

הפוליטיקאים שלנו אינם איבר זר לגוף-העם, הם בשר ומבשרו ואף אבהיר, הם נציגות האיברים והבשר בשכלו של עם – ראש הממשלה, תחתיו ממשלתו, תחת ממשלתו הפרלמנט – זוהי ההיררכיה שאחריה מגיע גוף העם – אין הפוליטיקאי זר כי אם מייצג, העם קדם לנבחריו וימשיך להתקיים אחריהם ומכאן הם בבואתו.

התכשיטים הרטוריים – המיתוג הפוליטי שלהם כמרכז/ימין/שמאל – קיצוני/מתון – בעד זכויות אדם/נגד מלחמה/פרו-כיבוש/אנטי-כיבוש – כל אלו הנן בבואות, השתקפותנו כפרטים בבואנו לקלפי;  לעניות דעתי ניתן לבטל את האותיות שעל פתקי ההצבעה, לא נדרשות מילים ולא יעזרו כתוביות – נדרשים פרצופים מצד אחד ועל הצד השני מראות, נראה את עצמנו בפרצוף זה שלו הצבענו – ובא לדמוקרטיה גואל.

אנו לא מצביעים כישויות תבוניות למען מדיניות ניהול נבונה  של האיגוד הפוליטי שלנו – מדינת ישראל – כי אם אנשים המצביעים כפעולה צרכנית של רכישת זהות, ומי קובע מהי הזהות 'הנכונה'? מעמד הכוהנים החדש שנוצר לחברת ההמונים המנוונת, לעידן שרקבונו ניכר למי שעינו לא טחה מלהביט בשמש הדימויים הרהבתניים. למעמד הכהונה הפורמלי מבית המשפט העליון  מתווסף מעמד קובעי התוכן – אנשי תקשורת ההמונים.

האל הבבלי מורדוך - ממלאכי השרת או ממלאכי החבלה? כך בוחרים הכוהנים מי עולה למורדוך ומי עולה למלאכי החבלה
?האל הבבלי מורדוך – ממלאכי השרת או ממלאכי החבלה
כך בוחרים הכוהנים מי עולה למורדוך ומי עולה למלאכי החבלה

מהי כהונה? מהו כוהן? לפי מילון אבן שושן מדובר ב"כֹּמֶר, עובד עבודת אלהים אצל הגויים". לרוב, שכבות הכהונה בחברה החזיקו בכוח רב בדמות המעשרות(כוח כלכלי) ומונופול על ידיעת קרוא וכתוב(מונופול על הידע). בדומה לשכבת הכוהנים המצרית ובדומה לשכבת הכוהנים הבבלית, גם לנו שכבת כוהנים בעלת מונופול על הידע ובידה כוח כלכלי אדיר – קובעי-הדעה באמצעי התקשורת ההמוניים; אם בעבר היה מונופול על שפת החרטומים, עתה המונופול על שפת הסמלים התקשורתית, אם בעבר היה כוחה של הכהונה במעשרות ומנחות הזהב, עתה כוחה בקבלת "התכשיטים הרטוריים" ועיבודם.

בהיכל "התקשורת האובייקטיבית" שתי שורות המייצגות שתי פנים של אלוהות תקשורת ההמונים: הדמוניזציה והתעמולה: בטור מימין פרושים מלאכי החבלה, משמאל פרושים מלאכי השרת. הפנתאון מימין, פנתאון אלי-החבלה, מכיל חברים רבים כגון המלאך 'קיצוני', המלאך 'גזעני', המלאך 'פשיסטן', המלאך 'לאומן'; הפנתאון משמאל מכיל את המלאך 'הצדק החברתי', המלאך 'זכויות האדם', המלאך 'חופש הביטוי', המלאך 'הדמוקרט' והמלאך 'מתון'.  וכה יבחרו כוהני התקשורת כיצד תתגמל אלוהות תקשורת ההמונים את מעריציה-שבכפייה.

אם תכשיטיו של המועמד נאים בעיני הכהונה הרי תתגמל האלוהות את המועמד במלאכי השרת ואם עכורים ומכוערים 'תכשיטיו' של המועמד הרי תעניש אלוהות תקשורת ההמונים את המועמד במלאכי החבלה .

ניכר הדבר בסיקור התקשורתי של ידיעות אחרונות את האיחוד של לבני-הרצוג או לחילופין את  היחס הסלחני להשפלה גסה בלשונה את ראש הממשלה(זבל, אידיוט, אפס); ניכר הדבר בתמונת הסקר שלא תשכח בערוץ 2 לפיו:
(15) = (8) > (9)  – ותודה לכוהני ישראל שגם המתמטיקה כפופה לכוח אלוהותם, ניכר הדבר בסיקור תופעת תג המחיר בהגזמה ולחילופין סיקור האלימות הערבית בצמצום(מה שקראתי לו במאמרי נגד פרופסור אווה אילוז כ'הדרה והאדרה') ובולט הדבר כעת כשהגברת זהבה גלאון זוכה להכלל עם מלאכי השרת בעודה קוראת לראש ממשלת ישראל 'דיבוק'.

כוהני תקשורת ההמונים מושלים בסמלינו, ובוחרים את הצלמים להם סוגד ההמון.

על הצורך במעשה אברהם

"המצע האמיתי של המיתוס אינו מצע של מחשבה, אלא של רגש. המיתוס והדת הפרימיטיבית, בשום פנים ואופן, אינם חסרי התלכדות פנימית, אין הם נטולי-טעם ומשמעות. אך התלכדותם תלויה הרבה יותר באחדות הרגש מאשר בכללי-ההגיון[…]"

ארנסט קסירר, מסה על האדם, הפרק מיתוס ודת.

"פעם אחת באה אישה עם פנכה של סולת ואמרה לאברהם: 'הנה לך, תן את הסולת לפני הפסלים.  קם אברהם, לקח מקל ושבר אותם ושם את המקל בידו של הפסל הגדול ביותר. כשהגיע תרח אביו שאל את אברהם: 'משבר את הפסלים?' אמר לו אברהם: 'האם אוכל להסתיר ממך את מה שאירע? ובכן, אישה אחת הביאה פנכת סולת ואמרה לי לתת אותה לפסלים. זה אמר: אני אוכל ראשון, וזה אמר: אני אוכל ראשון. לבסוף קם הגדול שבהם לקח את המקל ושבר את הפסלים האחרים.'

אמר לו תרח אביו: 'מה אתה משטה בי ? האם פסלים מסוגלים לכך

אמר לו אברהם: ' ישמעו אוזניך את הדברים שאומר פיך!' "

מדרש בראשית רבה, ל"ח – תרגום חופשי שלי.

אני משחרר כאן קריאת קרב-של-מפסיד. כל יחצ"ן ילגלג עליה וכל איש שיווק יכבדה כקריאת אחרון המוהיקנים. ההמון מטבעו לא ידע להבינה וזה שידע להבינה כבר לא יודע לדבר עם ההמון – אדרבא, קריאת הקרב היא קריאתי לעצמי, "הסתער!"

אברהם מנפץ את פסילי אביו נחור, איור מתוך 'הגדת אמסטרדם', 1695
אברהם מנפץ את פסילי אביו נחור, איור מתוך 'הגדת אמסטרדם', 1695

אני קורא להפסיק את הפולחן ולתבוע משמעות, להפסיק להצביע לתכשיטיו או פניו של מועמד ולחפש את דבריו, מעשיו ועמדותיו, אני קורא לזעוק מעל כל במה שאין שום תוכן מהותי בטענות כגון 'קיצוני-מתון' או 'ימין/שמאל-מרכז'. אנו נותרים עם פסלים וצלמים במקום אידיאולוגיה, פולמוס, צדק וכריזמה – בעבר הפחידו את ההמון מ'פולחן המנהיג' שעלול להוביל לדיקטטורה ולנגד עינינו תמונת המראה: הנה העדרו של מנהיג – העדר הנהגה – העדר דרך – עדר ללא מנהיג.

אנו, ההמון, הפכנו לשופטים בתחרות היופי-הפוליטית, רק כך יכלה ציפי לבני להודיע שעריקה אידיאולוגית למפלגת השמאל הופכת אותה למרכז, רק כך יכל לפיד לזכות בי"ט מנדטים בלא שום מדיניות אלא על בסיס אסתטי – על תכשיטי-אובאמה: "שינוי". רק כך יכול כחלון לזכות בי"-י"ג מנדטים בלא שום מדיניות אלא על בסיס אסתטי –על תכשיטי המחאה החברתית: "צדק חברתי". צלמים עליך ישראל ואתה רוקד בהילולת פולחן עצמך בהיכלות הדמוקרטיה סביב עגל הזהב – סביב עצמך!

אם לא נעשה מעשה אברהם נהיה כישראל שהובס בפני אשור:

 וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל, וַיֶּהְבָּלוּ, וְאַחֲרֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָם, אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֹתָם לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת כָּהֶם  וַיַּעַזְבוּ, אֶת-כָּל-מִצְו‍ֹת יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם, וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם מַסֵּכָה, שנים (שְׁנֵי) עֲגָלִים; וַיַּעֲשׂוּ אֲשֵׁירָה, וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְכָל-צְבָא הַשָּׁמַיִם, וַיַּעַבְדוּ, אֶת-הַבָּעַל  וַיַּעֲבִירוּ אֶת-בְּנֵיהֶם וְאֶת-בְּנוֹתֵיהֶם, בָּאֵשׁ, וַיִּקְסְמוּ קְסָמִים, וַיְנַחֵשׁוּ; וַיִּתְמַכְּרוּ, לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה—לְהַכְעִיסוֹ.  וַיִּתְאַנַּף יְהוָה מְאֹד בְּיִשְׂרָאֵל, וַיְסִרֵם מֵעַל פָּנָיו

(מלכים ב', פרק י"ז, פס' ט"ו-י"ח)

עבודת האלילים הנה סטייה מדרך השכל, פולחן המיתוס-התקשורתי, פולחן מלאכי השרת , נטישת המדיניות לטובת הדמיון, נטישת המעשה הנבון לטובת דימוי-נכון. אנו הולכים אחרי ההבלים וַיֶּהְבָּלוּ ישראל, מסיכות רבות לנו ועגלים מרצדים עלי מסך. וכל בנותינו ובנינו עוברים באש ונקסום עליהם קסמי 'האחר הוא אני'. וכך התמכרנו לעשות הרע בעבורנו ומראש-עצמנו הסרנו כתר מלוכה.

על הסיכום

לסיכום – הבחירות הללו משולות לתחרות מלכת יופי, אין תוכן וניהול מושכל של הדמוס(העם) את הרפבוליקה. אנו מצביעים לשם עצמנו ולמען דימוינו העצמי. אין כאן שום ביטוי של 'אזרחות', יש כאן ביטוי פולחני של דת 'האני' בדמות הטקס הדמוקרטי. אם לא נעצור את המגמה – ואינני יודע אם ניתן – המגמה תעצור את ריבונותנו.

התהליך המתואר הנו תהליך תרבותי-פילוסופי, הסכנה פוליטית וריאליסטית – בראשית נותר העם כפסל ריבוני, פסל נטול כל תוכן רוחני, פסל ששרידותו נשענת על אינרציה של הכוח האלים שבידי הממלכה, בהמשך מתנפץ הפסל ולא נותר דבר! סכנת קבר והעם כאחד, מול מראותיו, מסדר את יופיו המוסרי – עורה ישראל, קומה עמי.

קבר לפניך ישראל ומבטך על עצמך,  לא צופה-אלי-דרך…

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “כה אמר קופל: על מלכת היופי – ישראל 2015

  1. גלעד זליבנסקי

    אני מאוד רחוק מלכפור בהאשמות האלה נגד החברה הישראלית (ואולי עוד חברות תקופתיות).

    אבל יש כאן כמה מקומות בשביל הבהרות וקצת פיתוחים של המוטיב בכיוונים קצת יותר רחוקים מהטקסט…

    למשל, אם נתייחס לדוגמא העיקרית של תחרות יופי ברצינות קונקרטית… נגיע לדעתי למסקנה שאפילו הצורה של הקנקן שמתיימרת להיות קריטריון בלעדי היא מסולפת ואינה חופפת כלל למשמעות של המלה "יופי" (שהיא בכלל בעיה פילוסופית 🙂 ). הסילוף מתבטא קודם כל, בקנה מידה שלא מתקיים ולא מתאים להיות קנה מידה. "יופי" הוא לא גובה, איי קיו, מהירות או סכום כסף שאפשר לכמת ולהעריך באמצעותו את המתמודדות בתחרות.

    בפועל, ה"יופי" של התחרות הוא פונקציונלי – זה יופי של "הליכת חתול" בתצוגות אופנה. יש חשיבות גדולה לגובה שיוצא דופן יחסית לגוף נשי ולמבנה רזה עם נטייה לחוסר משקל. אלה קריטריונים טכניים שמשקפים את היעילות של המתחרות לשמש בתור קולב אנושי. המטרה בעולם האופנה היא תליית הבגדים ולא הגוף או היופי הנשי. ותחרות מלכת היופי היא למעשה נשענת על הפונקציונליזם של תעשיית האופנה ולא בהכרח על יופי לשמו (כי גם אם יש חפיפה, אלה שני דברים שונים).

    תחרות מלכת היופי מבוססת על קריטריונים צרים ופונקציונליים שמתחזים למידה הטובה של האסתטיקה. מערכת ערכים טכנית שמתחזה לאיזושהי אידאה קלאסית נשגבת.

    במובן הזה, גם הפוליטיקה נעזרת באותה שיטה של העמדת פנים ערכית. בפועל, המניעים הפוליטיים וגם האינטרסים של הציבור מסתכמים בדברים שניטשה כתב על בני זמנו… שהם מעדיפים פקיד שינהל את עניניהם מאשר שיהיה להם מלך.

    הנטייה לייפות דברים שטחיים ולקרוא להם בשקרים, מאפיינת את השפה הפוליטית העכשווית שמשותפת לרוב הפוליטיקאים בקשת הפוליטית… אבל זאת שפה שצמחה והתפתחה מההמונים. שראויים למלים הנמוכות ביותר… ולגובה שהוא רק נעליים גבוהות

  2. פינגבאק: כה אמר קופל: על הארטיסטוקרטיה – מורחב | קצת על הרבה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s