כה אמר קופל:על השכחה-הרגשית הגדולה

על השבוע

[טו כסליו – בניית שיקוץ משומם על המזבח]

ויהי בשנת מאה וארבעים וחמש, בחמשה עשר יום לחודש כסלו, ויקימו שיקוץ משומם על מזבח ה', ויבנו במות בכל ערי יהודה מסביב. ויזבחו ויקטרו בחוצות העיר ולפני פתחי ביתם, ויקרעו את ספרי תורת ה' לקרעים, וישרפו אותם באש.

ספר חשמונאים, פרק א'

———————————————————————————————————-

מרדף הסוגד-לשקט,  יביא לאיש-האגרוף אתנן–

תאוות-דממה-דקה, תביאו לידי טירופו

 אחוז-שגעון;  פורקן;

כתלוֹש המשוגע, שערות ראשו.

 יקרעו- יפרידו, לשונם מחיכם;

לשועלים הפקירו קדשי-הקדשים

יקרעו מראשם – את ראש שמחתם –

מבעד לכלוב צלעותיהם, בזרוע נטויה, את לבם עוקרים-

דום-לב.

דימם-לבם.

לבם-דמם.

אין – עם.

 על הדיאלוג | על המחשת החטא הקדמון | על העיכול העצמי | 

 על הדיאלוג

בדמיוני ניהלתי דיאלוג עם יריביי לעמדה, עם יהודי  מיהודיי-השקט, מדובר בפלקט, דחליל שמטרתו הצגה פשטנית אך ברורה של עמדה, אינני טוען שכל איש שמאל הוא 'שמאלן-מביך' אדרבא, רובם לא, מדובר בכלי רטורי ותו-לא:

ימני: כל מעשיך נועדו למטרת שכחת שני בני דודים בעלי תד"ז כחולה, בני דודים חביבים שחיו חיי שלווה, קמו בבוקרו של יום, הלכו לכאורה למקום עבודתם, אולם פנייה אחת קודם לכן בחרו לפנות אל תוככי הישיבה, נכנסו אלו החביבים חמושים בגרזנים וסכיני קצבים והחלו לשחוט יהודים בשל היותם יהודים.

!שמאלני-מביך:ח'דיר

ימני: רצח נורא וברברי. אני שמח שכולנו מסכימים שהוא פסול. אגב כמה ח'דירים כאלה היו בחמש השנים האחרונות? כמה פעמים אזרחים יהודים במסגרת "יוזמה פרטיזנית" החליטו לשחוט ערבי תמים?

שמאלני מביך:ח'דיר~~~תג מחיר!

ימני: תג מחיר הוא דבר נוראי, הוא פסול משני הצדדים, אולם משום-מה לא מפרסמים וונדליזם ערבי נגד רכוש של יהודים – לאחרונה רוססו עשרות צלבי קרב על קיר רחוב בעיר העתיקה בירושלים בו גרים יהודים. ניקבו צמיגים של רכבי יהודים בלוד ורמלה. 

שמאלני מביך:ח'דיר~~~~תג מחיר~~~~מרזל~~~~גולדשטיין.

ימני: גולדשטיין היה שיקוץ ורוחו רעה על כולנו. מר ברוך מרזל לא נקט באלימות המוגדרת כטרור גם אם דעותיו לא לרוחי ולרוחך. אגב, אם בח'דיר וגולדשטיין עסקינן, ממקרים מעטים הסקת מסקנה כוללת על כלל החברה היהודית – מה דין ההגיון הנ"ל, מה אמור ההדיוט להסיק, בנוגע לריבוי המקרים בצד הערבי? עשרות שנות שחיטת חפים מפשע, פיצוץ אוטובוסים מלאי תלמידים, פיתוי נער צעיר ושחיטתו, ריצוץ גולגלות תינוקות או נערות כמו סמיר קונטאר?

 שמאלני מביך: כיבוש!

ימני: "כיבוש"?

שמאלני מביך: כיבוש! 

ימני:משפחת פוגל?

שמאלני מביך:נוראי…כיבוש!

ימני:אוטובוס כביש החוף?

שמאלני מביך: כיבוש!

ימני:בית הספר במעלות?

שמאלני מביך: כיבוש!

ימני: חטיפת מטוס סבנה? 

שמאלני מביך:כיבוש!

ימני: טבח הספורטאים במינכן?

שמאלני מביך:כיבוש!

ימני:הטבח בנמל התעופה בלוד?

שמאלני מביך: הכיבוש!

ימני: הקמת אש"ף והפיכת הנציגות הפלסטינית המייצגת לטרור שמטרתו השמדת ישראל?

שמאלני מביך:הכיבוש!

ימני: זה קרה ב1964

שמאלני מביך: והכיבוש התחיל ב-1948.

*מדובר בשיח דמיוני. שורת הסיכום היא ההיסק הלוגי ההכרחי מטענת השמאל המביך.

על המחשת החטא הקדמון

"לנגד עיננו מחנה פוליטי שלם השקוע בפוסט-טראומה. עולמו מחייב אותו לדרמה מוסרית בה הגיבור הוא הקורבן, כל סטייה ממנו משמע אימוץ תפקיד הנבל. איש השמאל המובהק שלא נמצא בעמדת קרבן נתקף בולמוס קניבליזם – הסטייה גורמת לו לעיכול עצמי. אין עוד אורגניזם בביוספירה התרבותית כמו השמאל הישראלי- אורגניזם שמהותו עיכול עצמו כטהרה לגאולה."

מתוך רשומה שכתבתי ב-21.10.14, כה אמר קופל: על סוחרי העצמות מקישינב והדמוקרטיה הישראלית

בעבורם לב-ארצם, בדמות יהודה ושומרון, הוא מעמסת-'רעש' ואת לבם יעקרו מקרבם בשם דממת סביבתם. וכך נחשף שורש נפשבע – הגדרת זהותם: יהודיי-השקט יחפשו להוריד ברמתו את המרחב התרבותי-יהודי סביבם. כמה שיותר נמוך בכמה שפחות זמן – מ-אפס למאה בכמה שפחות ימים; עיקר מלאכתם היא איזון בין רוצח וקורבן.

בידוד הקורבן והרוצח מההקשרים הקולקטיביים נועד לשם מטרת פולחן, איזון וחזרה לפנטזיית ה'דיכוי' ופנטזיית ה'הכיבוש' הערטילאיות. נדרש לו ליהודי-השקט חטא קדמון – פקאטום אוריג'יניל – Peccatum originale – על מנת שיוכל להכות עליו. האם נוכל לדמיין איש שמאל ללא חטא קדמון קולקטיבי להכות עליו? מהוע השמאל הישראלי בלא רצח רבין, בלא הטבח במערת המכפלה, בלא כפר קאסם? בלא 'חטאי הכיבוש'(מחסומים וכדומה)? בלא רצח ח'דיר? בלא תג-מחיר?

ללא פקאטום אוריג'ינל – ללא חטא קדמון – אין כיום שמאל, אין תוכן פוזיטיבי המחזיק את השמאל הישראלי כי-אם, אך ורק, פעולת העיכול העצמית, שלהם, את האורגניזם החברתי אליו כולנו משתייכים בשמו ובמהותנו:העם היהודי.

 בלא חטא יהודי קדמון אל-מול הערבי, כיצד יוכל אותו 'יהודי-השקט' לבנות את במת פולחנו-העצמי ולרומם דימויו מעל הכלל אליו שייך? בשורשו של האינדיבידואליזם הרדיקלי, ליברליזם ריק ממסורת, נמצא זה שישבור את הכלל בשם רוממות עצמו.

על העיכול העצמי – תודה לאלון קמחי על מידה של השראה

"[…]מדהים לראות כיצד חוגים מסוימים בשמאל, ובמיוחד ב"שמאל החדש", שוכחים את מטרותיהם ועקרונותיהם ומתרכזים בצד השלילה. במלמה "נגד" כמטרה לעצמה. ביחס לישראל מהלכת בחוגים אלה רוח מקארתיסטית של מצוד מכשפות – במהופך. כמו שמקרתיזם התרכז ברדיפת כל סימן, ממשי או מדומה, של זיקה כל שהי לקומוניזם או למחשבה מתקדמת, כן מתרכזים חוגים אלה בחיפושי סימנים כל שהם, אמיתיים או מדומים, של הקשר בין ישראל לאויבי נפשם – הממסד האמריקני. שום אבחנה אינה קיימת, וכל קשר של ישראל עם ארצות הברית – מוצדק או בלתי מוצדק – פוסל אותה בעיניהם לחלוטין, אף פוסל את זכות קיומה[…] "

מרדכי בנטוב, שר וח"כ מטעם מפ"ם, מתוך המבוא לספרו ישראל, הפלשתינאים והשמאל, 1971

ניתוח של סוגי השמאל השונים יוכיח חיש-קט, כי "בשמאל החדש", נבנית הדעה ובנוי הדימוי על חלוקתה של המציאות-ראויה לפי תבניות של קרבן ומקרבן. תבניות אלו הן כלי הניתוח הבלבדי שמרכיב את המציאות כאבני בניין – אלו הן אבני הבניין הכמו-גנוסטיות, המציאות נחלקת באופן מהותי בין, מדכא ומדוכא:מקרבן ומקורבן. כפי שכבר הצגתי והוכחתי(לדעתי) כאן ו-כאן,  בעולמו של אותו איש "שמאל חדש" יש אל טוב ואל רע.

האל הטוב הוא הסובל, האל הרע הוא מחולל הסבל:

בפמיניזם – האל הטוב הוא האישה המדוכאת והאל הרע הוא הגבר הפטריארך; בתנועות המחאה החדשות –  האל הטוב הוא הפרולטריון המנוצל והאל הרע הוא הבורגני המנצל; בפוסט קולוניאליזם –  האל הטוב הוא היליד המותקף והאל הרע הוא האימפראליסט-קולוניאליסט התוקף; בדיון הישראלי-ערבי – האל הטוב הוא ה'פלסטיני' הכבוש והאל הרע הוא היהודי הכובש; במאבק בין הזרמים הדתיים השונים – האל הטוב הוא היהודי הרפורמי 'המואר' והאל הרע הוא היהודי האורתודוקסי 'החשוך'(בעיקר החרדי). פרסי בן המאה השנייה לספירה לא ניסח את עקרונות דתו הגנוסטית בצורה ברורה יותר.

השמאל הישן, השמאל של בנטוב ואחיו לעמדה האדומה, פעל באופן 'הגליאני', משמע הוא ראה את שני הצדדים במאבק שסופו בסינתזה בין השניים בדמות דו-קיום, הרמוניה ושלום כמו-אוטופי. כך פתר את הדיאלקטיקה בין היהודי השב אל ארצו ובין הערבי שחי על הקרקע קודם לכן. בניגוד לשמאל הישן "השמאל החדש" לא מחפש סינתזה, בעבורו אין זאת דיאלקטיקה אלא גנוסיזם,  מאבק בחושך אלי גאולה – הגאולה לא נמצאת במיזוג שתי התבניות אלא בשבירת התבנית השלילית: המקרבן, הכובש, המדכא, הקפיטליסט-הבורגני, האימפריאליסט – הדמון/שטן בתיאולוגיה של השמאל החדש.

אנו רואים, בימים אלו ממש, כיצד שיטות החשיבה של "השמאל החדש" כובשות בצורה מוחלטת את "השמאל הישן". בין אם באמצעות החדרת "שמאל חדש" למפלגת השמאל הישן בדמות סתיו שפיר, מירב מיכאלי, מיכל רוזין, תמר זנדברג, ניצן הורוביץ ועוד; ובין אם באמצעות שליטה באופי הנימוק, בעולם הסמלים המרכיב את הרציונאל של מחנה השמאל אל מול המצב.

דוגמה לכלי הגנוסטי, לכלי של "השמאל החדש" הבאתי, בעת ביקורתי על מאמרה של פרופסור אווה אילוז, בדמות הדגשת עוולות היהודים וצמצום עוולות ערבים, מנגנון האדרה והדרה עפי שהראיתי כאן:

"האדרה והדרה הן שתי פעולות משלימות הבונות דימוי ובוררות מידע בהתאם לתפיסה המוסרית –  האדרה והדרה של פרטים ונתונים במציאות משכיחות מה שפוגע ב'מציאות הרצויה' ומבליטות מה שמשנה את המציאות. האדרה והדרה "צובעות" אובייקט בצבעים הרצויים לנו; באמצעות האדרת מעשה שלילי\הדרת מעשה חיובי של פלוני והדרת מעשה שלילי\האדרת מעשה חיובי של אלמוני נוכל ליצור ביניהם משוואה מוסרית.– כך ניתן ליצור משמעות חדשה למושג קיים"[מתוך הרשומה אווה אילוזיה]

זהו מנגנון הנצחון של "השמאל החדש" ועולמו האידאיליסטי, של "האל הטוב" על "האל הרע", זהו מנגנון הדוחה את המציאות מפני שאיננה מתיישבת עם מטרת העל – העיכול העצמי של היהודי את עצמו על עמו.