פעמוני ההיכרות לא צלצלו בראשה של אור. גם על ציפי גולד היא מעולם לא שמעה, ולתמיר לא היו חברים בני המשפחה, כך שזה בלבל אותה עוד יותר. "אתה חדש פה בעצם?", היא שאלה את אורן. "כן, הוא עבר הנה מזיכרון", ענה תמיר. "אבא שלי קיבל הצעת עבודה בצ'ק פוינט וההורים החליטו לעבור לכאן". גם זיכרון … להמשיך לקרוא קצת על הרבה – מוצ"ש ויקהל-פקודי

"לא!", היא צעקה. "אין שום סיכוי שאני עושה את זה! אני לא מפקירה את הבן שלי, הוא כל מה שנשאר!". עיניה ברקו מזעם, שיניה רשפו אש. "את לא רואה? הוא מעכב את כולנו, ואנחנו חייבים לזוז מהר", הוא אמר. "אתה אבא שלו, איך אתה יכול לעשות את זה?", היא שאלה. "אני ממשפחה שחורה, זה קורה … להמשיך לקרוא קצת על הרבה – מוצ"ש תְּצַוֶּה | זכור

הוא היה איש חזון מסוג אחר. הוא לא פיתח את האגו האישי שלו, אך ידע לשמור על מקומו. הוא ידע לזהות את המקום בו הוא נכנס לתהליך ההיסטורי שהאמין שמתרחש, והיה כן מספיק כדי לשים את עצמו בצד ולהזמין את בנט לעמוד בראשות הרשימה. חשבו על הגדולה של המהלך, להבין את החשיבות שלו ולהבין שאתה … להמשיך לקרוא קצת על הרבה – מוצ"ש תרומה

ישבנו קרוב לבמה. טוב, זו לא הייתה במה. ישבנו על הרצפה, וכל מה שהפריד בינינו ובינם הוא המיקרופונים שעמדו על דוכנם. בעיניהם יכולת לראות קצת חשש והרבה מתח. ליבותיהם פיעמו ועיניהם נצנצו, כאילו אומרות: הגיע הזמן. וכשהזמן הגיע, הם פתחו את פיהם, אט אט נכנסים אל הקצב, מרגישים את המוזיקה חודרת את עורם ומפעמת בעורקיהם.  … להמשיך לקרוא קצת על הרבה – מוצ"ש מִּשְׁפָּטִים

המשרד של גילי היה מכוער. לא הייתה דרך אחרת לתאר את זה. הקירות היו צהובים, אור לא הייתה בטוחה למה  הצהוב היה כה דהוי. היא התלבטה אם היו פעם לבנים, או כי מישהו בחר לצבוע את הקירות בצבע הזה. על הקיר היו שלוש ציורים של דמויות המזכירות צורת אדם. דמות אחת הייתה זכר, דמות שנייה … להמשיך לקרוא קצת על הרבה – מוצ"ש יתרו