תיק 4000: למה נתניהו כן, ובנט לא?

מעשה שהיה כך היה: אתר חדשות קטן פרסם ידיעה לא מחמיאה על שר בכיר בממשלת ישראל. ראש הלשכה זעם, יועץ התקשורת רתח, אך הכתב שחשף את הידיעה המביכה סירב להסיר את הידיעה בתוקף. אמת דיווחתי, טען הכתב. האסטרטג, שהועסק בתשלום במיוחד, השיא עצה מבריקה משלו. למה להתעסק עם הכתב הזוטר, כשאפשר לפנות ישירות לבעלים של האתר. הביצה קטנה וכולם שוחים בה. כך מצא עצמו הכתב בישיבה עם ראש הלשכה, הבעלים, ועם יועץ התקשורת. האווירה הייתה נינוחה, אך המסר ששודר היה ברור: אם הידיעה לא מוסרת מהאתר – הברז נסגר. הברז המדובר הוא ברז הפרסום של לשכת הפרסום הממשלתית. הכתב התעקש, בשם העיתונות והאמת, אך הכסף עינה את הכול – והידיעה הוסרה. יחסי השר וכלי התקשורת שבו למסלולם, לטובת שני הצדדים.

אחד מחברי הכנסת איתם עבדתי סיפר לי על חוויה דומה לה זכה – רק מצד אחר. כמו רבים מחברי הכנסת, הוא חש שפעולותיו בכנסת לא זוכות לסיקור מספיק. התחרות עם 120 ח"כים, בהם שרים בכירים וראשי ועדות יכול להיות מתיש. פעם אחת, החליט חבר הכנסת לפנות לבעלים של אחד מכלי התקשורת שהיו חשובים לו ושאל – למה אתם לא מסקרים אותי. הבעלים לא היסס. "לא פרסמת אצלנו אפילו פעם אחת!", אמר. חבר הכנסת היה המום. לא היו לו כסף או משאבים. הבעלים הזכיר שר בכיר ממפלגתו של אותו ח"כ, שמפרסם הרבה בעיתון – וזוכה לסיקור בהתאם.

אף אחד מהסיפורים האלו לא הפכו לידיעה חדשותית. גם אם אולי בזמן אמת אפשר היה להפוך אותם לכאלו, קשה לי להאמין שהם היו נבדקים ומתפתחים לידי חקירה. איך אני יודע? רק לפני שבוע נחשף מעל דוכן העדים בבית המשפט כי אילן ישועה, מנכ"ל 'וואלה'  בעבר פנה אל נפתלי בנט, אז יו"ר 'הבית היהודי' והפציר בו להורות למנהל קמפיין הבחירות להציב מודעות תעמולה באתר שלו. התמורה הוצגה שחור על גבי לבן, על המסך :"מבטיח לך אישית תמורה מעל ומעבר". האם הטענה של ישועה נבדקה במשקפיים פליליות? התשובה היא לא.

דפוס הפעולה שעולה מדבריו של ישועה חושף טפח מהקשרים שמתנהלים לרוב מאחורי דלתיים סגורות, בין פוליטיקאים ויועציהם לכתבים, עורכים ומנהלי גופי תקשורת. המאמץ שהשקיע המנכ"ל בגיוס הקמפיין של בנט מעלה את התהייה – למה כשהוא פועל לטובת נתניהו, נפתחת חקירה אינטנסיבית במאמץ למצוא ראיות מפלילות נגד יו"ר הליכוד, בזמן שהבטחה לסיקור אוהד בתמורה כספית מובהקת לא זוכה אפילו לבדיקה? איך ייתכן ששורת הראיות שחושפים סנגורי ההגנה של נתניהו מהמכשיר הסלולרי של ישועה לא הופכות ליועץ המשפטי לממשלה את הבטן?

אם היחסים בין נתניהו ל'וואלה' נבדקים, אם היחסים בין נתניהו ל'ידיעות תקשורת' נבדקים, כל כלי תקשורת המתנהל בשיטה זו, מעלה ומוריד את מושא סיקוריו לפי אינטרס כספי, מסחרי או כלכלי של הבעלים, צריך להיבחן בעין הזו. אלא שיש בעיה אחת: הצרה הזו לא מוגבלת לפוליטיקאים. גם גופים גדולים, המפרסמים ידיעות – יכולים להטות את השיקולים התוכניים העיתונאיים לכאן או לכאן.

עדויות ישועה הן שיעור מאלף ביחסי תקשורת ופוליטיקאים, אך הם עלולים להפוך לשיעור בהיסטוריה עבור פרקליטות המדינה. המאמץ להפוך את מאבקי הכוח האינטרסנטיים ליחסים פליליים אולי ייבשו את הביצה ממנה מתפרנסים כל כך הרבה אנשים, אך אחרי כן – לא יישאר דבר.

  • פורסם לראשונה באתר YNET

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s