כה אמר קופל:דם ממלא ארבע פינות רחבת ההר

על התלות

"לומר ליהודי כי יהיה יהודי חופשי בכל מקום – באוגנדה, בארגנטינה, בבירובידזא'ן – אך בארץ שאליה קשורה ההיסטוריה שלו, לשונו והגיאוגרפיה שלו – שם אסור לו להיות ולהגדיר את עצמו בזיקה אליה? לומר דבר כזה ליהודי אין פירושו לשלול ממנו זכות לפיסת קרקע בלבד(קדושה, יקרה והיסטורית ככל שתהא); פירושו של דבר הוא לשלול ממנו את חירותו

פרופסור שלמה אבינרי, מתוך הרעיון הציוני לגווניו

ידידיי היקרים, יהודי הדממה, אם לנו הזכות בידינו הצדק. זה הנכנע לברזל-ערב, היכן שזכותו זועקת, מדוע שלא יכנע היכן שזכותו מתערערת?ומדוע, לדעתכם חברי הדממה, אנשי השקט, יהודי העיירה, מדוע לדעתכם נפגשים ברבת עמון נציג האימפריה ומלך המדבר – שר החוץ האמריקאי ומלך ירדן – ושיחתם נסובה על גורל בירת האומה, ירושלים? אנא ידידיי התירו את "הקשר הגורדי" שבין הדברים: בין כניעתכם לברזל האלימות והתרופפות אחיזתכם באבן, בסלע, באדמה; התירו את הקשר הגורדי או שמא עלי לחתוך אותו כמעשה אלכסנדר ולחשוף כי מסתתרת דווקא דרך-פרשנות פשוטה:הנכנע לברזל מזמין את הכניעה.

מהטור שלי , שבוע שעבר

השבוע התראיינתי לסרט דוקומנטרי על הר הבית. סרט של פרטיזן קולנוע שהנושא מסקרן אותו ואיך שהוא מסיבה שהיא נחתה מצלמתו אל-מולי. ונאמתי לו נאום, הצגתי מצגת. נתתי מלל וידע. אולם יותר מכל נתתי תמונה. שאלתיו: "אני החילוני הראשון שעונה לך? נימוקיי הם הראשונים שאינם מן הדת?"

תשובתו הייתה נחרצת:"אתה הראשון". בו-במקום נפלאתי, שמחתי על ההזדמנות שנפלה בחלקי ובכיתי על רדידות המחנה שאני מקופל בתוכו סוציולוגית. היכן טענת ז'בוטינסקי על הארץ? היכן אותו רגש לא מוסבר אך נוקב של חיבת ציון הפעם בלב גדולים כמו ברל כצנלסון או דוד בן גוריון? ניתן לטעון שכעת התפילה לא רצויה ויש רציונאל לטענה, ברם, לא לדעת לטעון את הטיעון ההיסטורי על ההר באופן מוחלט?

לכודים בהווה - מנותקים מכל עבר זהו תוצר מערכת החינוך — לכודים בהווה – מנותקים מכל עבר
זהו תוצר
מערכת החינוך

חזון אחרית הימים המוסלמי יתרחש כשיהודים לא ידעו את עברם והחזון לא רחוק – במסגרת שיחה שניהלתי עם ידידה טובה העובדת בתחום הדרכת הטיולים, היא תיארה בפני תמונה קשה ועצובה. במהלך 'יום ציונות' שאלו אותה ילדי אחד הסיורים על הר הבית ועל המשמעות הפוליטית של הסכסוך סביבו בעת הזאת; שאלתם נגעה לסוגיית הפולחן וניסיון הרצח של הרב גליק, אולם בתוך שאלתם נסתתרה אמת כואבת: מכשענתה להם על ההר ציינה את מממלכת ישראל ומלכה דוד, הילדים הביטו בה בפליאה, עיניהם עיני עגל ולשונם תוהה – "שלטו כאן יהודים?", שאלת אחד; "היתה ממלכה של יהודים בארץ-ישראל?" תהה אחר – אין בדור העתיד ידיעה על עצם קיומה של ממלכת בית ראשון ושני. לילדיהם לא תהיה הבנה על היות הר הבית קדוש לנו –היהודים.

אי-חינוך אותם ילדים משמע שלילת ארץ-ישראל מנפשם. כיצד יאהב הילד את הארץ בלא קשירת זהותו להיסטוריה, לקדושה ולגיאוגרפיה? ומרגע שנשללה מנפשם ארץ-ישראל, שללנו מהם את חירותם להיות יהודים. אין הם חופשיים לפולחנם או ביטויים הלאומי שכן אין להם זהות המכילה פולחן או קשר-לאומי. כגרגרי-חול ברוח-ים עזה, יסובו סביב רווחתם האישית וצמאונם לזהות יענה בהכחשת הערבי, הנטוע בזהותו כעץ איתן:"הארץ לא לך, הר הבית לא שלך, האדמה – לך זרה, לך-לך יהודי אל ארצך: 'העולם המערבי'"

על העבר – קטע שכתבתי לפני זמן רב שרלוונטי לסוגיית הר הבית

ההתגבשות הישראלית כוללת הפיכה בתחושת היחס בין שלושת מרכיבי הזמן:עבר, הווה, עתיד…ההווה פירושו מגע בלתי-אמצעי עם העבר וחוויה אינטנסיבית של עתיד מצופה. העבר אינו מציאות שחלפה, רקעו מאיר תמיד ומחייב עימות…כל דבר שהיה, קיים. הזיכרון העז…הוא מיסודותיה של היהדות"

אליעזר לבנה, ישראל ומשבר הציביליזציה המערבית

התביעה הערבית הבלתי מתפשרת ל'ריבונות' – שלטון בכפייה ושליטה על האלימות – על הר הבית קדמה-אך-נוספה לפיצוץ קברם המשוער של הנביאים דניאל ויונה בעיראק על ידי ארגון דאע"ש. התביעה והפיצוץ שניהם ניסיון מוסלמי לקעקע מן היסוד את הזהות היהודית(ולצדה כל זהות שאיננה מוסלמית) באמצעות מחיקת העבר. הילד שייוולד מחר בעיראק לא ידע כי היו קיימים קברים כפי שהילד הערבי ביהודה ושומרון 'מודע' לבית המקדש כמניפולציה שקרית-יהודית לנישול הערבים מאל אקצה. מחיקת העבר היא עיצוב זהות המחר.

המלחמה בין האסלאם ושאיננו אסלאם נשענת על הנדסת העבר. כתיבה מחדש של ההיסטוריה היא שורש המיתוס המוסלמי כפי שהיא שורש דתות אחרות– לא אברהם אלא איבּרהים; לא עקידת יצחק אלא עקידת ישמעאל; לא בית המקדש כי אם אל-אקצה; לא דניאל ויונה כי אם הוורסיה הפונדמנטליסטית של דאע"ש לאסלאם. העבר הוא שורש תביעתנו ובסיס זעקתנו לכן אני מאיר על הנקודה שלא זכתה לשום כותרת – מהו קבר דניאל? מהו קבר יונה?

הריסת קבר יונה/דניאל/אבני המקדש בהר הבית - הנדסת העבר — הריסת קבר יונה/דניאל/אבני המקדש בהר הבית – הנדסת העבר

בפיצוצם, דאע"ש מצטרף למחיקת העבר הלא מוסלמי(לשיטתם) כפי שהפתח חתר למחיקת העבר היהודי בהר הבית. מחיקת העבר היהודי היא מחיקת המחר היהודי. האדמה רועדת תחת רגלינו ואנו משותקים מוסרית – מי שחושב שהר הבית עורר את האלימות צריך לשאול עוד קודם לכן: מדוע הר הבית מעורר אלימות? מדוע רצון בפולחן יהודי מעורר אלימות כדי טירוף ברברי של רצח מתפללים?

הר הבית מייצג את הריבונות המטאפיסית על הארץ – הריבונות-שבעקרון, על כך כתבתי, העקרון מתבטא בסמלים הגדולים. הסמלים הגדולים הנם נקודות הייחוס של הפרטים אל המציאות. המציאות הנה המרחב הדו-ממדי בו תודעת אדם ואדם מתקיימת.

בהעדר הריבונות על הסמל, אין לנו נקודות ייחוס תודעתיות, נוצר ניכור בין המרחב הגיאוגרפי ותודעת הפרט והחברה. אם הווצרות הניכור אין לקיום הפיסי אורך-נשימה רב תחת אתגרים ומכשולים –אם הפיסי לבדו הוא הגורם, אזי הרווחה בגרמניה, ארה"ב או בריטניה חזקה יותר. אם הפיסי לבדו הוא הגורם, בהינתן טווח זמן מספק, הצד שיש לו גיבוי מטאפיסי(סמלים בתודעתו) לריבונות הפיסית ינצח.

מחיקת העבר היא כלי הנצחון של האסלאם במאבק על ארץ-ישראל בקנה מידה שונה. במקום תחרות ריצה קצרת מרחב חשבו על מרתון.

עם המוותר על סמליו והקדשיו יימצא את עצמו נטול כוח-רצון להחזיק באדמתו – אין זאת קריסה, אין כאן הרס, יש כאן קמילה, דקדנס המתקדם אט אט ופושה בכל חלקי איברי האומה.

ולבסוף

מוות.

על דברי הימים ג' – פרק א'