אליש לט"ו באב: האבולוציה של האהבה

במסגרת מבצע "מסדרים את החדר" שסופסוף התפניתי אליו השבוע, דעתי הוסחה לרגע קל מהמשימה והתיישבתי לדפדף ביומן האישי שכתבתי השנה. פתחתי אותו בעמוד אקראי, והמילים שקפצו מהדף היו "אהבה! פשוט אהבה!". באותיות גדולות ומודגשות. הן נכתבו בחנוכה, ביום שבו הגעתי לבקר את החניכות שלי מהשירות בשנה שעברה. זה היה אחד הלילות המשמחים, המרגשים ומלאי האהבה שהיו לי השנה. לא ראיתי אותן במשך כמה חודשים טובים, והן היו כל עולמי במשך שנה שלמה. "ערב של אהבה," חתמתי בסוף העמוד.

עכשיו כבר אפשר לגלות: ממרום 21 שנותיי ידעתי לא מעט עליות ומורדות עם מוסד האהבה. הברק היכה בפעם הראשונה כשהייתי בכיתה ג', כשבחור צעיר בכיתה ה' מבית-הספר של הבנים תפס את תשומת ליבי. רצתי להסעה כי חששתי שלא אספיק (מדהים באיזה דיוק אתה זוכר את הרגעים האלו), והוא צעק לי- Hey! Nice Running!. זה כל-כך טיפשי שאני אפילו לא יודעת איך לתרגם את זה לעברית, אבל בשביל ילדה בת 8 זה הספיק. מעדתי לתוך העולם הזה, ובאיזשהו מובן אני נמצאת בו עד היום.

woman-hand-over-mouth
אהבה? לא מדברים על זה

זה מעניין, הטאבו שיש סביב המילה הזאת. הנה, אמרתי- אהבה. כשאת קטנה מוציאים לך לשון ואומרים בקול רם בכיתה שאת מאוהבת, כשאת בתיכון מעירים לך בשקט שתתרכזי בדברים החשובים ולא בשטויות, וכשאת באוניברסיטה מילת הקסם היא לחוצת חתונה. את מתגלגלת כמו גולה במסדרונות גבוהים ורחבים, חומקת מנעליים עוברות ומשלוליות ספונג'ה, ותוהה אם ומתי תיתקלי בגולה שתמצא חן בעינייך ואת בעיניה. לפעמים את מתגלגלת במשך שנים.

אמרנו עליות ומורדות? אז מורדות: הייתה לי נטייה קצת בעייתית, התאהבתי די בקלות. אלו לא היו אהבות, אבל אני לא אוהבת את המילה נדלקתי, אז המונח הרשמי הוא התאהבות. התאהבויות בכל מקום. הם היו מפנים מקום נוח בין חדרי ליבי, הבנים והנערים והבחורים, ונשארים שם חודשים ארוכים. ראיתי אותם בכל סרט שצפיתי בו, בכל ספר שקראתי (יש לי חשבון ארוך עם ליאת רוטנר שגנבה לי את כל המילים), בכל שיר ששיננתי, בכל סיפור שדמיינתי או שכתבתי. כתבתי את הבנים ההם לאורכם ולרוחבם של יומנים אישיים במשך שנים, וכיום מתועדים ביומנים תהליכי הפינוי שניסיתי לבצע בתוך ליבי כשהבנתי שזה פחות הולך לקרות עם הילד הזה.

puzzle-heart
חתיכה אחת חסרה

עד כאן השלב הראשון באבולוציה של האהבה על-פי אלישבע, בשינוי ארוך הטווח שחל בתפיסת האהבה שלי. השלב הראשון, התזה, היה בסימן All You Need Is Love. האמנתי שזו החתיכה האחרונה שחסרה בחיים שלי, בשמחה שלי. מישהו שאני ארצה ושירצה אותי בחזרה ויגיד לי כל מיני דברים ממש יפים. רציתי את זה מקצות האצבעות ועד לשורשי שערותיי. ובגלל הטאבו, לא ידעתי אם כולם ככה או שרק אני נזרקתי לעולם הזה עם שריטה.

השלב השני באבולוציה של האהבה היה אנטיתזה, כמובן. אחרי חלום אחד יותר מידי על בחור שמזמן היה צריך לעזוב את החיים שלי, החלטתי שלא עוד. פתחתי במרד, במסע צלב בעקבות כל הרגשות החלשים והעלובים האלו. ניערתי את עצמי מטאפורית, והכרחתי את עצמי להסתכל על כל הדברים שיש לי ולא על הדברים שאין. לא לרצות כל-כך את הדבר שיחידי שרצה הגורל ולא קיבלתי עדיין. איזה מן היגיון הזה, שיש לך תשעים ותשעה צעצועים נהדרים ואת עצובה כי אין לך צעצוע אחד ספציפי?

בשלב השני הייתי חזקה יותר, יציבה יותר, וגם קצת רעה יותר. לעצמי, לחברות שלי. חבשתי על ראשי כובע של שוטרת והתחלתי למשטר. מה שלא הולך בנחמדות ילך בכוח, אה? אני סופרת עד שלוש, בחורים יקרים, וכשאני מסיימת כולכם עפים לי על טיל מתוך הלב ולוקחים את הבלאגן שלכם איתכם.
לא עוד ספרים-סרטים-שירים מהסוג שרק מנסים להפיל אותי בפח, לא עוד להתמוגג מזוגות צעירים כי מי בכלל אוהב אותם. לא עוד קלישאות וציטוטים בטעם צמר גפן מתוק. פיתחתי הסתכלות רציונלית יותר על החיים, לטוב ולרע. לפעמים תהיתי על עצם העובדה שלא כל החברות שלי שם איתי, שיש מהן שעדיין אפשר לראות לבבות באישונים שלהן, איפה שאצלי חשוך. תפסיקו להיות כאלה מסכנות, אמרתי להן (מישהו אמר טאבו?), תאהבו את החיים שלכן! תאהבו את עצמכן! אתן לא רואות שאתן בחורות שוות רצח ושאין לכן שום סיבה לשבת ולחכות לדברים שבחיים לא יבואו? הן היו אומרות שאין לי לב, וידעתי שזה לא נכון. ידעתי שיש לי, ושהוא עדיין פועם, אבל בשקט יותר. מבעד לחומה.

Heliocentric
המודל ההליוצנטרי. מי סובב סביב מי?

עד המאה ה-16 שלטה באירופה הנוצרית התפיסה שלפיה כדור הארץ ניצב במרכז היקום. זהו המודל הגאוצנטרי, גאה=ארץ, קנטרון=מרכז. זו גישה שמזוהה עם אריסטו ועם הכנסייה הקתולית.
המודל ההפוך הוא המודל ההליוצנטרי המזוהה עם קפורניקוס, והוא שם במרכז את השמש. "מערכת השמש", שם, שם.
הכנסייה קיבלה את המודל ההליוצנטרי כמודל תיאורטי בלבד שניתן לחשב באמצעותו חישובים מתמטיים, בעוד שאת המציאות בחלל מתאר המודל שלהם, זה הסובב סביב כדור הארץ. כשגלילאו גליליי הוכיח בכתביו שהמודל של מערכת השמש מתקיים פיזית והוא המודל הצודק המדעית, הוא נשפט בגין הפרת האיסור הדתי להפיץ את תורת קפורניקוס המושתתים על דברי כפירה.

זה מה שניסיתי לפענח כל השנים האלו. מי סובב סביב מי? מי צדק, גלילאו או הכנסייה? האם החיים שלי אמורים להסתובב סביב אותה אהבה נהדרת שאני בטוחה שאמצא יום אחד, או שהאהבה תחכה ליום בו החיים שלי יתפנו אליה? מי מאיר את מי, מי צריך את מי, ומה לעשות כשמחכים. להיות חזקה או להשתוקק, להסתכל על מה שיש או על מה שאין?

אחרי תזה ואנטיתזה, מגיע השלב השלישי: סינתזה. אולי. אחרי שהתחבטתי רבות בסוגיית גלילאו גליליי, הרמתי בחזרה את המבט שלי אל העולם שאני נמצאת בו כרגע. ייתכן שהמשל שלי היה המשל הלא נכון, והתנועה היא לא של סיבוב. התבוננתי במציאות וראיתי בה צורה של אדם. גוף אנושי מרושת בכלי דם שפועמים בזרימה אינסופית של חיים. הדם הוא נוזל החיים, כמו שלימדו אותנו בשיעור מדעים אחר. החיים הם הגוף, והזרמים הם האהבה. כי כמו שהיומן האישי שלי הראה, אהבה היא לא רק הדבר הזה שחלמתי עליו. הרי נחשפנו לכל-כך הרבה אהבות שונות בחודש האחרון. אהבת אדם למולדתו, אהבת העם לבנים שבחזית, אהבה עזה בין לוחמים לחבריהם לנשק. כן, זו אהבה, מותר לקרוא לה בשמה הראוי. אהבת אדם למלאכתו ולעשייתו, אהבה בין מעניק למקבל, אהבת אב ואם לבניהם ולבנותיהם, אהבה בין אחים, וגם אהבה של רעיות ודודים וארוסות ובני זוג. זה זרם של חיים שעובר בין כולנו, ואין לי צל של ספק שהוא מחיה את העולם.

ואם תאמרו שאני סוטה מהנושא ושהבטחתי הכרעה, יש לי סט של כללים פשוטים לפיהם אני נוהגת היום, כבחורה שעוד לא יכולה להעיד שמצאה את אהבת חייה.
אני משתדלת לפרק את החומה הישנה שלי, כי היכן שלא נכנס כאב גם לא ייכנס אושר. מרשה לעצמי לחלום, מרשה לעצמי לרצות. ובאותו הזמן, מקפידה לשמוח בכל האהבה שכבר יש לי בחיי, ולא לשבת בטל בהמתנה לאהבה ההיא שבדרך. היא תגיע, והיא תהיה נהדרת, ועד אז אני מכינה את עצמי לבואה. מכשירה את הקרקע ומכינה את הכלים. קוראת ספרים שאני אוהבת, מתנסה בדברים חדשים, מאתגרת את עצמי, שואפת הכי גבוה שאני מצליחה. אני רוצה להיות האליש הכי טובה שיש, ביום שהיא תגיע.

"יש אור גדול שמחכה לנו בחוץ,
להחזיק ידיים ולרוץ,
לרוץ לרוץ, ורק לזכור
שיש עדיין אהבה, שמחכה לנו שם,
על פני האדמה."

חג אהבה שמח.

 

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s