על השבוע: השבוע אגיד דברים שיצטטו בעתיד על מנת לפגוע בי, הפעם אגע בשאלות ללא תקינות-אידיאליסטית של המציאות לפני כן, ללא PC. אגש לשאלות הנ"ל אע"פ שיופנו נגדי, כאזיקים ושלשלאות, על מנת לקשור ידי בסד מוסרי ולמתוח איברי עד תלישה. אגש לשאלות מאחר ואני לא יכול, בניגוד לעדת הצבועים, להמון שטוף הזימה-מכוסת-התקינות-הפוליטית, להסתיר בצעיפים את … להמשיך לקרוא כה אמר קופל: תקינות לא-פוליטית
אליש: ברוכים הבאים לניו יורק
לסבתא שלי יש חוש לקניות. יש לה עיניים לקניות, ידיים לקניות. היא יודעת למצוא את המציאות האמיתיות בתוך הרים של זבל, את החנויות עם המבצעים הכי טובים, את הבגד הכי יפה בחנות במחיר שאפילו אני אוכל לעמוד בו. אבל יותר מהכול, היא יודעת לעמוד על הטיב האמיתי של מה שמצאנו. היא יודעת מה האיכות שלו, … להמשיך לקרוא אליש: ברוכים הבאים לניו יורק
קצת על הרבה – מוצ"ש תְּצַוֶּה | זכור
"לא!", היא צעקה. "אין שום סיכוי שאני עושה את זה! אני לא מפקירה את הבן שלי, הוא כל מה שנשאר!". עיניה ברקו מזעם, שיניה רשפו אש. "את לא רואה? הוא מעכב את כולנו, ואנחנו חייבים לזוז מהר", הוא אמר. "אתה אבא שלו, איך אתה יכול לעשות את זה?", היא שאלה. "אני ממשפחה שחורה, זה קורה … להמשיך לקרוא קצת על הרבה – מוצ"ש תְּצַוֶּה | זכור
אליש: שני סנט אודות הבחירות
"אזרחי ישראל! אני מאוד נרגש לעמוד כאן, ולדבר אתכם היום. הבחירות הכלליות בפתח, יום הבוחר קרב, פתקי ההצבעה כבר מודפסים ומוכנים. בעוד ימים ספורים יצאו מאות אלפי ישראלים, אולי אפילו מיליונים, ויצביעו עבור המפלגה שמייצגת אותם יותר מכל מפלגה אחרת. אמנם רוב המפלגות שינו את פניהן ללא היכר בשנים האחרונות, הימין לא ימין והשמאל לא … להמשיך לקרוא אליש: שני סנט אודות הבחירות
קצת על הרבה – מוצ"ש תרומה
הוא היה איש חזון מסוג אחר. הוא לא פיתח את האגו האישי שלו, אך ידע לשמור על מקומו. הוא ידע לזהות את המקום בו הוא נכנס לתהליך ההיסטורי שהאמין שמתרחש, והיה כן מספיק כדי לשים את עצמו בצד ולהזמין את בנט לעמוד בראשות הרשימה. חשבו על הגדולה של המהלך, להבין את החשיבות שלו ולהבין שאתה … להמשיך לקרוא קצת על הרבה – מוצ"ש תרומה
על קצה הלשון: זכרונות מדוברים
לא דיברנו באמת, רק על אהבה. ------------ אני אדם שאוהב לדבר. וכשאני אומר ׳אוהב לדבר׳ אני מתכוון לאהבה המסוימת הזאת לדיבור שיש רק למעטים ושרק מי שאוהב יוכל להבין. כשהייתי ילד הייתי יושב על המושב האחרון באוטובוס של בית הספר וכל החברים סביבי ואני הייתי מדבר. בהתחלה על הלימודים ואז על המשפחה ואז על המשפחה … להמשיך לקרוא על קצה הלשון: זכרונות מדוברים
אליש: אורי
בכפר קטן מעבר להרים בין גיא לעמק נקיקים וצורים גר איש בשם אלכס עם בני משפחתו כולם אהבו אותם ואותו. אורי אורבך היה העיתונאי הראשון שלי. הספרים שלו תמיד חסרו בספריה. סדרת "ילד דתי" הייתה מעין הצצה לעולם שמאוד רציתי להיות חלק ממנו, אבל תמיד נשארה לי רגל או יד בחוץ בגלל ערבוב הזהויות האמריקני-ישראלי … להמשיך לקרוא אליש: אורי
קצת על הרבה – מוצ"ש מִּשְׁפָּטִים
ישבנו קרוב לבמה. טוב, זו לא הייתה במה. ישבנו על הרצפה, וכל מה שהפריד בינינו ובינם הוא המיקרופונים שעמדו על דוכנם. בעיניהם יכולת לראות קצת חשש והרבה מתח. ליבותיהם פיעמו ועיניהם נצנצו, כאילו אומרות: הגיע הזמן. וכשהזמן הגיע, הם פתחו את פיהם, אט אט נכנסים אל הקצב, מרגישים את המוזיקה חודרת את עורם ומפעמת בעורקיהם. … להמשיך לקרוא קצת על הרבה – מוצ"ש מִּשְׁפָּטִים
על קצה הלשון: על דם ופולנסקי
"את זוכרת שיוצאים היום לבכורה של פולנסקי?" חזרתי מוקדם הביתה מהעבודה וראיתי אותה מוטלת על הרצפה בסלון. וכשאני אומר מוטלת, אני מתכוון לחלק הגוף העליון שלה שהיה מוטל על הרצפה, מונח בזוית לא טבעית על השטיח. הרגליים עוד נחו על קצה המושב של הספה, כאילו התהפכה במקום מושבה והחליקה מטה עד שרק רגליה נותרו על … להמשיך לקרוא על קצה הלשון: על דם ופולנסקי
כה אמר קופל: אין אקטיביזם ציוני בישראל!
על השבוע שהיה שבוע עמוס היה לנו, שבוע נוסף של ירידה מתחת לרף הנמוך ביותר שניתן היה לדמיין – שבוע שממשיך מגמה של שבועות קודמים, מגמה המוכיחה כי פוליטיקה היא ממלכת המציאות הקרה. המאבק-הפוליטי איננו על דרך פוליטית אלא על חירות קולקטיבית, חירות העם – לצערי יכול העם לבחור בעבדות... המאבק הנו על עמדות הקצאת … להמשיך לקרוא כה אמר קופל: אין אקטיביזם ציוני בישראל!
אליש: כואב אבל פחות
"אז איך הולך לך בשירות?" מאז שגזרתי את החוגר המטאפורי שלי (לא באמת - שני כרטיסי נסיעות שוכנים לבטח בארנק שלי, עם תמונות מביכות והכול) עברה כבר שנה וחצי, אבל החוויה הזו משאירה את חותמה. לקום מוקדם כל בוקר ולהגיע לתקן, למפות את המוקשים של הרוע ולאתר את מכרות האושר שפזורים לאורכו ולרוחבו של העולם … להמשיך לקרוא אליש: כואב אבל פחות
קצת על הרבה – מוצ"ש יתרו
המשרד של גילי היה מכוער. לא הייתה דרך אחרת לתאר את זה. הקירות היו צהובים, אור לא הייתה בטוחה למה הצהוב היה כה דהוי. היא התלבטה אם היו פעם לבנים, או כי מישהו בחר לצבוע את הקירות בצבע הזה. על הקיר היו שלוש ציורים של דמויות המזכירות צורת אדם. דמות אחת הייתה זכר, דמות שנייה … להמשיך לקרוא קצת על הרבה – מוצ"ש יתרו
על קצה הלשון: ירוקים מבושלים למחצה
"טוב, אתה מספר לי את האמת רק כדי שאני אחשוב שאתה משקר לי כשבעצם האמת היא הנכונה. ככה שאתה בעצם משקר לי." --------------------------------------- ככה אני זוכר את הפעם הראשונה בה מצאתי את עצמי מתווכח איתה. למען האמת, לא באמת התווכחנו לדעתי, אבל אצלה כל שיחה הייתה הופכת לוויכוח. היא לא החמיצה הזדמנות להותיר חללים אחריה. … להמשיך לקרוא על קצה הלשון: ירוקים מבושלים למחצה
אליש: תקופת מבחנים 3.0
שלושה שבועות, שמונה מבחנים, עשר נקודות זכות: סטטיסטיקה, מילולית, רטוריקה, איכותניות, דיני תקשורת, החברה הישראלית, מבוא ליח"צ, מבוא למחשבה הפמיניסטית. 18 שעות אחרי פמיניזם, מטוס של אייר פראנס יחכה בנתב"ג כדי לקחת אותי לפריז, ומשם לניו-יורק, ומשם לרחוב אוסטין שבקווינס. אל הבית של סבא וסבתא, אל האולמות העצומים של ברודוויי, אל הרכבת התחתית המשקשקת. אל … להמשיך לקרוא אליש: תקופת מבחנים 3.0
קצת על הרבה – שבת בשלח | שירה
"היו ימים שהיא תהתה אם הוא עוד חי, והיו כאלו שהיא שאלה את עצמה אם הוא אי פעם אהב אותה. המקום שלה בעולם התערער. היא לא ידעה אל מי לפנות. היא ידעה שהוא לא מת, היא הבינה שהוא נעלם. לאן? למה? איך הוא עשה את זה? השאלות הללו נותרו עבורה פתוחות, משאירות בתוכה חלל שכל … להמשיך לקרוא קצת על הרבה – שבת בשלח | שירה
על קצה הלשון: חובת הלבבות האבודים
לא הבנת. וגם אחרי שהבנת, עדיין לא הבנת. זה נגמר כשלבי החל לכאוב מעט, לפעמים, במן כאב פועם כזה שבא והולך וחוזר ופועם ומבקר בלי לחכות שאתכונן. ההשכמה הייתה כשקמתי בבוקר וגיליתי בוקר חורפי נדיר. יום בלי ענן אחד אפילו. מסוג הבקרים שהומצאו רק כדי להבריז ממטלות היום ולברוח לאיזה טיול או שאכטה, עדיף במיקום … להמשיך לקרוא על קצה הלשון: חובת הלבבות האבודים
אליש: אלישבע והעיפרון הירוק
לפני שישים שנה בדיוק, כתבה סימון דה-בובואר: אישה לא נולדת אישה, אלא נעשית אישה. לפני שלוש או ארבע שנים, בחלק קטנטן מתוך גחליליות, כתבה גילית חומסקי: ילדה בחדר נעול לעולם לא תהפוך לאישה. בקיץ האחרון העברתי שעות על-גבי שעות במרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בתל-אביב, בוחנת ומפרקת ומסובבת את המושגים האלו של גבריות ושל … להמשיך לקרוא אליש: אלישבע והעיפרון הירוק
קצת על הרבה – מוצ"ש בא
שאון מכוניות נשמע בפקק תנועה שגרתי בכניסה לחיפה, אבל בשבילה היום הזה היה הכול חוץ משגרתי. בדרכה אל בית החולים רמב"ם, מתבוננת מן הצד השני של הכביש בתנועה הזורמת לאיטה, בדרך מביתה שבעפולה. דמעותיה לא פסקו מלזלוג. הכאב של הצירים רק הולך וגובר. הילד אשר מתגורר בתוכה במשך שלושים ותשעה השבועות האחרונים לא יכיר את … להמשיך לקרוא קצת על הרבה – מוצ"ש בא
על קצה הלשון: הבינוני המיוחד והארמון הגבוה
אני לא יודע אם אתם יודעים על ההרגשה של הפעם הראשונה שצריך להעלות טקסט לבלוג. מן תחושת אופוריה כזאת מהולה בזרזיף של התרגשות, חופן של חשש, ובלק-אאוט אחד גדול. מי שמכיר אותי בטח גם שיער שכנראה יהיה פה טקסט מן הצעקה האחרונה של האקטואליות, פלוס תוספת תרבות ובני אדם. אבל לא תמיד הכל יוצא, וכנראה … להמשיך לקרוא על קצה הלשון: הבינוני המיוחד והארמון הגבוה
כה אמר קופל:על סכין-ערב
על היום – מסלול הילדים – על החובה שבהגנה העצמית האקטיבית "המחבל חוסל. היורה: "כשהוא שלף את הסכין הבנתי שאני חייב להגיב, שלפתי את האקדח שלי ופגעתי בגופו", מפקד מחוז ת"א, הניצב פלוני, שיבח את היורה והוסיף שלצד עבודת המשטרה אנו מברכים על תגובה מדודה ומדוייקת של אזרחים שומרי-חוק. " כך יכל להתחיל הבוקר של … להמשיך לקרוא כה אמר קופל:על סכין-ערב
קצת על הרבה 