בכפר קטן מעבר להרים בין גיא לעמק נקיקים וצורים גר איש בשם אלכס עם בני משפחתו כולם אהבו אותם ואותו. אורי אורבך היה העיתונאי הראשון שלי. הספרים שלו תמיד חסרו בספריה. סדרת "ילד דתי" הייתה מעין הצצה לעולם שמאוד רציתי להיות חלק ממנו, אבל תמיד נשארה לי רגל או יד בחוץ בגלל ערבוב הזהויות האמריקני-ישראלי … להמשיך לקרוא אליש: אורי
מחבר elishbendavid
אליש: כואב אבל פחות
"אז איך הולך לך בשירות?" מאז שגזרתי את החוגר המטאפורי שלי (לא באמת - שני כרטיסי נסיעות שוכנים לבטח בארנק שלי, עם תמונות מביכות והכול) עברה כבר שנה וחצי, אבל החוויה הזו משאירה את חותמה. לקום מוקדם כל בוקר ולהגיע לתקן, למפות את המוקשים של הרוע ולאתר את מכרות האושר שפזורים לאורכו ולרוחבו של העולם … להמשיך לקרוא אליש: כואב אבל פחות
אליש: תקופת מבחנים 3.0
שלושה שבועות, שמונה מבחנים, עשר נקודות זכות: סטטיסטיקה, מילולית, רטוריקה, איכותניות, דיני תקשורת, החברה הישראלית, מבוא ליח"צ, מבוא למחשבה הפמיניסטית. 18 שעות אחרי פמיניזם, מטוס של אייר פראנס יחכה בנתב"ג כדי לקחת אותי לפריז, ומשם לניו-יורק, ומשם לרחוב אוסטין שבקווינס. אל הבית של סבא וסבתא, אל האולמות העצומים של ברודוויי, אל הרכבת התחתית המשקשקת. אל … להמשיך לקרוא אליש: תקופת מבחנים 3.0
אליש: אלישבע והעיפרון הירוק
לפני שישים שנה בדיוק, כתבה סימון דה-בובואר: אישה לא נולדת אישה, אלא נעשית אישה. לפני שלוש או ארבע שנים, בחלק קטנטן מתוך גחליליות, כתבה גילית חומסקי: ילדה בחדר נעול לעולם לא תהפוך לאישה. בקיץ האחרון העברתי שעות על-גבי שעות במרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בתל-אביב, בוחנת ומפרקת ומסובבת את המושגים האלו של גבריות ושל … להמשיך לקרוא אליש: אלישבע והעיפרון הירוק
אליש: בדרכים
מאז ומעולם הייתי קצת יקית, כנראה. כשקבעתי עם אנשים ושאלתי איפה הם ביחס למקום המפגש, ציפיתי שיגידו לי את האמת. ושיהיו מדויקים. לא אהבתי את הנונשלנטיות שבה אנשים אמרו שהם כבר באוטו ובעצם הם עדיין לא נעלו נעליים עד הסוף. לא אהבתי לשמוע "חמש דקות אני אצלך" ולחכות בפועל יותר מעשרים. לא אהבתי את הכסת"ח … להמשיך לקרוא אליש: בדרכים
אליש: אהבה בת 20
את הסיפור הראשון שלי כתבתי בכיתה ב'. כתבתי אותו יחד עם שירה, החברה הכי טובה שלי, ותכננו להוציא אותו לאור כספר בשני עותקים: אחד לנו, ואחד לספריה. הוא סיפר על גילי וגלי, תאומות בנות 7 וחצי שגרות בארצות הברית ומשתוקקות לעלות לארץ. האחיות של הכינרת, כתבנו בפונט 72 על השער, וכתבנו יחד פרק אחר פרק. … להמשיך לקרוא אליש: אהבה בת 20
אליש: סיפור שקרה באמת
יש שבתות שאני פשוט מאוהבת בביל ווטרסון. אני לא יודעת כמה אוספים שלו הצטברו אצלנו בבית, אבל קאלוין והובס הם אורחי כבוד בסלון שלנו כבר במשך שנים. קאלוין החצוף, הילד הבולנדיני הנצחי, והובס הנמר שאף אחד לא יודע אם הוא באמת חי או שהוא חבר דמיוני של קאלוין, והעולם המופלא שביל יצר סביבם. ירשנו את … להמשיך לקרוא אליש: סיפור שקרה באמת
אליש: מחשבות מהחמ"ל (בחירות לאגודת הסטודנטים בבר-אילן)
1. יש מילה בעברית שהפירוש שלה הוא ההפך מרומן? הלא-רומן שלי עם פוליטיקה התחיל לפני תשע וחצי שנים. ההתנתקות, כנראה האירוע המדיני המשמעותי ביותר שקרה במהלך חיי, התרחשה כשאני הייתי עדיין צעירה מידי כדי לעכל אותה. צעירה מידי כדי להשתתף בה אינטלקטואלית או פיזית. הייתה השתתפות רגשית מסוימת, והרבה השתתפות וואנאבית. מזויפת. אני זוכרת ששרנו … להמשיך לקרוא אליש: מחשבות מהחמ"ל (בחירות לאגודת הסטודנטים בבר-אילן)
אליש: על אדם שהיה לבית
בכל פעם שאני מתחילה לספר את הסיפור הזה, נדמה לי שצריך להתחיל אותו קצת יותר מוקדם. הוא מתחיל לפני עשור, אבל גם לפני שני עשורים, וגם לפני 29 שנה, וגם בשלהי המאה הקודמת. הוא מתחיל כל הזמן, בכל פעם שמתקיימת תפילה בבית הכנסת שלי, או ברית, או ארוחה קהילתית. הוא סיפור על מסורת, על אהבה, … להמשיך לקרוא אליש: על אדם שהיה לבית
אליש לחנוכה: על אמנות הניתוק
במשך הרבה זמן חנוכה היה לי בנאלי מידי. לאהוב את חנוכה הרגיש לי שבלוני, צפוי, לא מספיק מיוחד. חג של שמונה ימים עם אוכל שמיימי, חופש מבית-הספר ואפס חוקים מגבילים? לא חוכמה להצליח עם נתוני פתיחה כאלה. עם הפיג'מה החורפית, הגשם ששוטף את החלונות, הנרות הקטנים, הסביבונים ומטבעות השוקולד, זה כמעט לא הוגן כלפי שאר … להמשיך לקרוא אליש לחנוכה: על אמנות הניתוק
אליש: סיפור בהמשכים
לפחד לא להתעורר בוקר להישאר לבד, להשתגע לא להגשים את שחלמתי הייתי בכל הפחדים האלה כבר. (מישהו אחר, מאיה הרמן ודודי בר דוד) כשהגענו לאוניברסיטה והכול התחיל לקרות, חשבנו על סטארט-אפ. אנשים צריכים ללבוש חולצות עם הכוונות שלהם, Intention Shirts נקרא לזה. זה היה אחרי שפירשתי אמירה של מישהו בצורה הכי הפוכה שניתן, ונמאסה עליי … להמשיך לקרוא אליש: סיפור בהמשכים
אליש: רבות הדרכים
"מי יאמר הנה הדרך הישרה? רע מצמיח טוב, וטוב מצמיח רע." (שלמה המלך ושלמי הסנדלר) אנחנו חיים בחברה הישגית שאוהבת סדר. היא אוהבת לדעת איך הדברים עובדים, ומה צריך לעשות כדי להצליח. לאחר-מכן היא אוהבת לבנות סדר עבודה, תכנית פעולה, שלושה או עשרה או שנים-עשר צעדים. שיקולי עלות-תועלת, סיכוי מול סיכון. היא יודעת שלהצליח זה … להמשיך לקרוא אליש: רבות הדרכים
אליש: פרידה לאין קץ
בלילה שאריק איינשטיין מת יצאתי לדייט הראשון הראשון שלי. הייתי מרוכזת בעצמי כמו שכולנו, אכלתי על זה סרט בהמשכים. הייתי לחוצה לפני ולחוצה אחרי ולחוצה בזמן אמת. בצהרי אותו יום צוות קטן של חברות מהמעונות בחר עבורי בגדים ונעליים ותכנית עבודה לשיער, ובינתיים איש בן 74 שאני לא מכירה הובהל לאיכילוב. בערב ישבנו בארומה ושתינו … להמשיך לקרוא אליש: פרידה לאין קץ
אליש: סיפור על מאבק וחושך
" אתם באמת מאמינים שהאנשים האלה, בני האנוש הללו, ישתמשו בילדיהם כמגן אנושי? תפעילו את הלב שלכם." מארק רופאלו, שחקן אמריקני המוכר בעיקר בזכות תפקידו כענק הירוק, היה רק אחד מאנשי התעשייה ההוליוודית שהתבטאו בקיץ האחרון בעניין הלוחמה בעזה. פנלופה "רצח עם" קרוז, רוזי "טבח מכוון" או'דונל, סלינה "התפללו למען עזה" גומז, ג'ון "זו לא … להמשיך לקרוא אליש: סיפור על מאבק וחושך
אליש: שקרים קטנים ויפים
כשהייתי קטנה, לא ידעתי שאני חלק מסטטיסטיקה. לא ידעתי שיש אנשים שחוקרים אותי, את הדברים שאני אוהבת, את הדברים שאני חולמת, את המחשבות שאני חושבת. אלו לא היו הנושאים שהעסיקו אותנו בכיתה ה', לא העלינו על דעתנו שאנחנו מעניינות מישהו. היינו שורה של תופעות, אין ספק בכך. במבט לאחור אני יודעת שהכיתה שלי בבית-הספר היסודי … להמשיך לקרוא אליש: שקרים קטנים ויפים
אליש: של מי השנה הזאת בכלל?
"אין ספק שזו הייתה השנה שלו", נפתח התקציר שהתנוסס על שער המגזין. זו הייתה כתבת פרופיל מיוחדת לכבוד סוף השנה האזרחית, וככה החליטו שם בחדר הישיבות של משרדי המגזין בעל התפוצה הרחבה בישראל- שזו הייתה השנה שלו. המעבר לדירה משותפת לו ולבת-זוגו, או "ההתמסדות והפרידה מחיי הלילה", כמו שתתמוגג המראיינת. היה גם הסרט שלו שסופסוף … להמשיך לקרוא אליש: של מי השנה הזאת בכלל?
אליש: מכתב פתוח לשנה אָלֶפית שהייתי
בוקר טוב. האמת היא שאני די גאה בך, נראה שלא שכחת כלום במעבר מהבית למעונות. אני יודעת שאת בהיסטריה קלה, אבל בקטע טוב, מוכנה לשעוט על ההתחלה החדשה הזאת ולקפל אותה כמו נייר לצורה של פרחים ומדרגות ואהבה ובית. הכול נראה לך מאוד גדול בינתיים, ואתמול בלילה כשלא הצלחת להירדם, הדפסת את המפה של הקמפוס … להמשיך לקרוא אליש: מכתב פתוח לשנה אָלֶפית שהייתי
אליש: קיצור תולדות האנושות
בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום ורוח אלוהים מרחפת על פני המים. * יש משהו מטורף בסיפור הבריאה שגדלנו עליו. הוא מתפקד כשיר ילדים, כחומר פילוסופי במחשבת ישראל וכדימוי שלא נשחק ליצירה ולהתחלה. זה הסיפור הראשון שלנו, הסיפור הראשון שהתרחש, ואחד המופרעים שמופיעים בתנ"ך. סיפור לידתו של … להמשיך לקרוא אליש: קיצור תולדות האנושות
אליש לסוכות: דרושים שותפים
המון אנשים אוהבים את חנוכה. הגשם שוטף את העיר, הנרות הקטנים מונחים בגאווה על אדני החלונות, מוסיפים והולכים, והשוקו והפוך רק מחכים שיקראו להם להשלים את הקלישאה. המון אנשים אוהבים את פורים ואת הצבעוניות שלו, את שבירת השגרה. המון אנשים אוהבים את שבועות ואת הגבינות ואת התורה ואת האסרו חג שהרווחנו בחינם. המון אנשים אוהבים … להמשיך לקרוא אליש לסוכות: דרושים שותפים
אליש: ארץ לעולם לא
האגדה מספרת על ארץ קטנה, צהובה ומרובעת. מספר האזרחים בארץ הקטנה עול ויורד תדיר, אם כי ניתן לזהות דפוס מסוים: האזרחים מהגרים פנימה תדיר יותר משהם עוזבים. שמעתי מכמה מהם בעבר שהם דווקא היו שמחים להמשיך הלאה לארצות אחרות, אבל איך אומרים, לא מסתדר. עד שמישהו עוזב עשוי לעבור זמן רב מאוד, אז החבר'ה די … להמשיך לקרוא אליש: ארץ לעולם לא