הסימפורופילים – תאוותני האסונות

כולנו מכירים את אגדת-העם על בגדי המלך החדשים. האגדה מגלמת בתוכה עקרון עמוק של חכמת-תם, חכמה המנותקת מהנורמות החברתיות מחד ונקייה מפחד הסנקציות או הגמולים. הילד לא מפחד מהעונש שיוטל עליו ואיננו חושק בגמול שיורעף עליו. הילד לא מבין שיש נורמה של כבוד לסמכות וחובת מחמאה למלך, הילד מדבר מחוץ לקונטקסט החברתי, מחוץ להקשר החברתי שמהווה סוג של סנן(פילטר) להתנהגות ולמילים שלנו.

בשבוע שעבר חזינו בהמחשה נפלאה לחשיבות מוסר ההשכל של האגדה: בתפקיד הילד ח"כ איתמר בן גביר, בתפקיד המלך(או המלכה) כנסת ישראל ובתפקיד בגדי המלך כבוד יו"ר אדוני יירום הודו יועצו של הראיס ונואם נאום השהידים, ממלא מקום יו"ר כנסת ישראל ח"כ אחמד טיבי.

כנסת ישראל לבושה מזה 73 שנים בלבוש 'יהודה'. לבוש עוקצני ומסורבל, גס בד לתפיסתם וארכאי לאמונתם של בני האליטה הצברית-לשעבר, אחוס"לים הדור הבא. בתוכה צנינים כגון חרדים, מסורתיים, לאומנים ודתיים-לאומיים שבניגוד למצביעי בנט סולדים מצלקות שוט האדון על גבם. סביבם צנינים כגון דגלי מגן דוד 'מפלים' והמנון 'שמדיר' את אזרחי המדינה הנאמנים חוסמי ואדי ערה מאום אל-פאחם, הפזורה בדרום ופורעי העיר העתיקה בעכו. אולם התקווה להסרת הצנינים הללו וההתקדמות הנאורה והבלתי ניתנת לעצירה לחזון 'מדינת כל אזרחיה' מתגלמת באישים כגון אחמד טיבי. רופא רהוט ומשכיל ובל נשכח דובר יידיש. מן המפורסמות שאין דבר מתקדם יותר מאדם שדובר ערבית ויידיש!

טיבי מלהטט מזה שנים בתפקידו הססגוני כמודל מהלך של נורמליזציה אפשרית בעבור האליטה המרוקנת בישראל, בעבור אלה שכל נוכחות יהודית פוזיטיבית היא גורם חרדה לנפשם הזכה והנאורה. בשגרת תפקידו כממלא תפקיד יו"ר הכנסת הוא ינהל את מליאת הכנסת בעודו למעשה וקטור, תנועה פוליטית-חברתית-מדינית בלתי פוסקת ל'החרבת הכנסת' והקמת ה'פרלמנט' הנייטרלי-אתנית.

ביום הזכרון לשואה יקונן טיבי ביידיש צחה, כאמור אין דבר מתקדם יותר מערבי דובר יידיש, על פעוטות שהיו לקורבנות תורת הגזע ולאחר מכן יחבר בערבית את השואה לנישול ערביי ארץ-ישראל מ"אדמתם".

הוא ידבר על "כוחנות ולאומנות משיחית" כ"דרכים למשוך בסיס המוני של אנשים לתמוך במדיניות שנועדה למחוץ אותם ואת כולנו". בעודו אוחז בלאומנות וכוחנות משיחית של עם שיהבו הוא החרבת מדינת ישראל וג'נוסייד ביהודים.

טיבי יטען ש"גזענות הייתה החוט המקשר שקישר בין קצותיה של האידיאולוגיה הנוראה הזאת…" ויסיים ש"הגזענות הפכה להיות מיינסטרים בחברה הישראלית"…

טיבי נאם את נאום לפיד והגדרת לפיד לאנטישמיות עשור לפני לפיד, הוא הציג את החברה הישראלית כיאיר גולן עשור לפני יאיר גולן. וכמובן שהמזוכיסטים משמאל ישאלו בפמפלט התעמולה האובדנית שלהם, 'הארץ', שאלה רטורית: "האם נאומו של אחמד טיבי הוא הטוב ביותר שנשמע במליאת הכנסת?” – איפה בנ"ג ואשכול, בגין וגולדה, בורג ואצג, איפה אלה ואיפה דובר ערבית הדובר גם יידיש, הוא הרי מתקדם!

לטענתי טיבי הוא של אמצעי עינוי גופני וסיפוק כמו-ארוטי של אליטה השבויה באיון עצמי ואבסורד. כפי שכתב קורצווייל הדגול על הדור הצעיר של היוצרים בסוף שנות השישים אשר היה לתסמין ולמחולל של מה שאנו רואים כיום, אלה שעיצבו ומעצבים את תוואי התרבות והחשיבה של ימינו:

מהו הצביון הרוחני המיוחד של הספרות הצעירה?"  שואל קורצווייל בנימת סיכום. תשובתו ברורה: "הדבר המשותף לכולם…הוא בזה שכמעט כל מה שהיה נשמת חיי עמנו בגולה אינו קיים בתוך הנופים הנפשיים של הסופרים הצעירים. היהדות חדלה מהיות מושא הדיון אפילו במובן השלילי."

לדידו של קורצווייל המצב פשוט וחמור, ואם אוסיף על דברי הגדול, מאז המצב רק התדרדר לתהומות אותם לא יכל לדמיין אף בדמיונו וחוש ניתוחו, לדידו המעבר בין הדורות "אין הוא מעבר סתם בין שתי משמרות, בין שני דורות, אלא מפנה האומר דלדול והתרוקנות מצד אחד ופתיחה למשהו חדש ומפוקפק – צד שני. וכאילו משני כיוונים כאחד נסתתמו המעיינות: מהיהדות ומתרבות אירופה."

בעבור איש-הריק, הומו-אבסורדיקוס המושל כיום באופרציה הנקראת מדינת ישראל, המושג יהודי זר לו כפיסיקה קוואנטית. אני חוזר בי, היא נכנסת לתודעתו לעתים כ'מדע פופולרי' בעוד התוכן התרבותי יהודי הוא 'סכנה'.

והנה, על במת הכנסת, עלה אותו ילד בן גביר והצביע על ממלא מקום יו"ר הכנסת, הצביע על הבגד בו מתעטפת כנסת ישראל-אליטת ישראל, גויים דוברי עברית, 'המחנה המתקדם' ואמר מפורשות: "המלך עירום!" או בלשונו של בן גביר, "מחבל". וכאן נפתח הפתח לשאלה המהותית: מדוע רוצה כנסת ישראל לעטוף עצמה באחמד טיבי ומאנצור עבאס?

גם כאן קורצוייל אמר לנו עוד בשנות השישים מה תהיה המציאות שלנו יותר מיובל שנים לאחריו:

"תהליעך הסקולאריזציה של היהדות הגיע לשיאו ולמטרתו הסופית במדינה ובחברה החילוניות, בין שניתן להן ציביון מארכסיסטי, פסבדו-מארכסיסטי, בורגני מוחלט, ובין שהמדינה או החברה שומרות עוד על פינת-קישוט "קלאריקלית" משום שאינני מייחס למפלגות הדתיות שלנו שום ערך דתי חי."

הוא תיאר את המציאות לימיו, בשנת 65-67, כיום, שניים וחצי דורות לאחרי אנו מול שוקת שבורה, מול מצב בו הריקון של הנשמה, של ה'אור' היהודי החי מהיצירה ומהחברה, ההיסטוריה והתורשה התרבותית, מתגשם לרקבון ההולך ונחשף בגוף, בכלי, במדינה כמוסד ובחברה כתיאור אנליטי.  

האליטה נטולת לבוש יהודי חי זולת העברית המחולנת. את שאריות הלבוש היהודי "הגס" תחשוק להסיר גם במחיר הפקרת יצר החיים וההישרדות במסגרת המדינית. משל למה הדבר? להפקדת מגדל הפיקוח בנתב"ג בידי סימפורופיל. למי שלא צפה בסרטו של דייויד קורננברג 'התרסקות'(Crash) מדובר בפטיש מיני אשר מחייב קירבה לאסונות למען עוררות וסיפוק מיני.

הנה מגדל הפיקוח הפוליטי של מדינת היהודים, הרפובליקה היהודית, ורוב רובם של חברי הכנסת נהנים לחזות באסון, מתענגים עליו.

הפקרת גורל הפרויקט הציוני בידי איסלמיסט? מוסכם!

מתן תפקיד יו"ר 'הכנסת' לידי יועצו לשעבר של לרוצח ההמונים ערפאת? מוסכם!

העברת תקציבי עתק לגורמים העויינים את מדינת ישראל ריבונית ואידיאולוגית? מוסכם!

התעלמות גוף האכיפה האלים, המשטרה, מאלפי נסיונות לפוגרום ביהודים? מוסכם!

החרבת כל התיישבות יהודית בנגב, בגליל וכמובן ביו"ש תו"כ הכשרה בשתיקה של התיישבות ערבית? מוסכם!

הוצאת כל מאפיין זהות 'יהודי' מהמרחב הציבורי לטובת 'אובייקטיביות'(שם יפה לטשטוש מכפיר ומעליב) ו'המנעות מפגיעה ברגשות'? מוסכם!

"הכל הולך" בדרך לרצח האב האלוהי ו'גאולת צאצאיו' ממנו.

יושבים הסימפורופילים במגדל הפיקוח ומתענגים על הכוונת מטוסים זה-אל-תוך-זה כאילו מדובר בילד קטן הצופה במיצג זיקוקי די-נור ביום העצמאות.

ומול כל אלה, ובכלל זה רוב מפלגת 'ימינה', ורבים וטובים גם בליכוד וכמובן ששמאלה משם, ילד אחד שאל 'למה?' והעז לטעון שהמלך עירום – בן גביר ממלא את תפקידו הלוחמני בכנסת ומפזר את הערפל הרטורי שמסתיר את העובדה שממלא מקום יו"ר הכנסת ומנהל המליאה, הוא אדם שחושק בחורבן מדינת ישראל כמדינה יהודית(שיוביל לחורבן הריבונות היהודית), בהקמת מדינת טרור איסלמיסטית ביו"ש ובעברו הסתודדות אינטימית עם גדול רוצחי היהודים במחצית השנייה של המאה ה-20.

במובן הנ"ל, בן גביר הוא הזקיף האחרון של הרפובליקה היהודית. זה מצבנו רבותיי, עמוק-עמוק בקבר הרעיוני. מלאי סמלים כרימון אך ריקים מתוכן כפרק של 'האח הגדול'. אין בנו יותר חזון, רק אבסורד, אין גאולה אלא ריק, אין תוכן חי אלא גווייה נרקבת, אין פאר אסתטי אלא מומיה. כמה אירוני שהמרד של טשרניחובסקי בתפילין, אותן ראה כעבותות, הוביל לכך שיורשיו עטופים בתכריכי ה'אין', לכאורה חופשיים ולמעשה מתים-מהלכים. תודה בן גביר על שחשפת זאת בלוחמנותך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s