אם זה מרגיש כמו ונראה כמו בחירות – אלה בחירות

יש משהו יפה בכך שאחרי 69 שנות קיום, המשבר הפוליטי הגדול של ממשלת ישראל נובע דווקא מהיחס ליהדות התפוצות. קל לבקר אותם על כך שתמכו בהסכם הגרעין עם איראן, או עודדו במרץ לחצים בינלאומיים עלינו, אבל מה באמת היחס שלנו כלפיהם? האם כל מה שאנו רואים בהם הוא הדוד מאמריקה שמחלק מתנות אחת לכמה שנים?

יאיר לפיד, שדווקא הצליח לחבק את הימין והחרדים בעקביות במשך שנתיים, נתקף השבוע בזעם. הוא טען שנתניהו, מולו הוא מתחרה, ויתר על התואר "ראש ממשלת העם היהודי". זו הייתה מכה מתחת לחגורה. נתניהו הוא זה שטבע בעל כורחו את המונח "הם שכחו להיות יהודים". הוא אמר את זה בלחישה לרב כדורי, אדמו"ר חרדי, רגע לפני שהפסיד לאהוד ברק את התואר "ראש ממשלת ישראל" ב-99'. לפיד, כאמור, צעק את זה בתקשורת.

זו הייתה מכה כואבת גם כי נתניהו לא התכוון לכך, אפילו לא לרגע אחד. הוא התכוון להעביר את מתווה הכותל והוא לא נוהג להתערב יותר מדי בתחומי דת ומדינה. עבורו, מדובר בנושא משני לדבר החשוב באמת לו: ביטחון ישראל.

מטבע הדברים, כשנתניהו מצליח לשמור על ביטחון ישראל, ותחת נתניהו יחסית הסוגיה המדממת של הסכסוך נראית חשובה פחות, נושאים אחרים צפים פתאום. פעם אלו מחירי הדיור, פעם זו הבנייה בהתנחלויות, אז למה לא הכותל, והגיור? הרי מה הופך את המדינה הזו ליהודית בסופו של דבר, ואם היא יהודית – אז איזו יהדות היא זו?

יושב בספרד וסופר מנדטים

מי שמביט כצופה מרוצה מן הצד על ההיסטריה בה שרויה ממשלת ישראל הוא יאיר לפיד. יו"ר 'יש עתיד' יפרסם בקרוב את ספרו בעל הכותר "מה ישראלי בעיניך?", ובאמת, אחרי שזנח השבוע את עמדת מחבק הדתיים, הוא ממשיך לדבוק בקמפיין אהבת ישראל. במסע שערך לספרד נפגש עם חברי פרלמנט מקומיים והסביר להם איך כספי המסים שלהם הולכים למימון טרור.

למרות דבריו מחממי הלב (בלי ציניות) של לפיד על הצורך להפוך את הפוליטיקה מגורם משסע ומפלג בעם, המערכת הפוליטית בשנת 2017 כולה בידולים בידולים. לפיד, שכאמור דבק באהבת מדינת ישראל, מבדל עצמו מהשמאל. "לא אצטרף לגוש השמאל", הוא אומר פעם אחר פעם.

גם שר האוצר משה כחלון מבדל את עצמו, מהממשלה ובעיקר מראשה. למרות הדיבורים על איחוד עתידי עם הליכוד, הוא ממשיך בקמפיין שלטי החוצות שנקרא "נטו משפחה". בפוסט שכתב ראש מערך ההסברה לשעבר רן ברץ, הסביר בדיוק מה הבעיה בתכנית הדגל הנוכחית של משרד האוצר.

מאז המריבה בין כחלון ונתניהו על התאגיד, שר האוצר מנהל כלכלת בחירות שכוללת אפס סיכונים פוליטיים, מאשים ברץ. "כניעה לוועדים במיליארדים, מיליארדים לשערוריית הגרלת הדירות הקרויה "מחיר למשתכן", מיליארדים לנכים, קמפיין חוצות יקר. מה ההכנסות מההוצאות האלה? אפס. נטל עצום על הכלכלה שלנו". מעניין מה חושב על כך נתניהו.

שר הביטחון אביגדור ליברמן מטפח את תדמית המבוגר האחראי בעודו מבדל מערוגות הימין בו גדל. מי שאמר בסך הכול לפני שבעה חודשים כי "קציני צבא גם הם קצת נדבקים קצת בכל הסינדרום הזה. פתרון מדיני, פתרון זה. אנחנו צריכים קודם כל לדעת להגן על עצמנו", נדבק אף הוא באותו סינדרום וכעת מגן בחירוף נפש על הקצינים שמקדמים תוכניות מדיניות, כדוגמת קלקיליה.

מי שתקוע מתחת לאלונקה של "הבית היהודי" הם שר החינוך נפתלי בנט ושרת המשפטים איילת שקד. השבוע, ולא בפעם הראשונה, השניים מסרו תדרוך לכתבים בסוגיית המשבר עם יהדות התפוצות. בזמן שחבריהם לסיעה (אך לא למפלגה), אורי אריאל ובצלאל סמוטריץ' תיאמו עמדות עם החרדים, בנט ושקד, יחד עם הרב אלי בן-דהן, נפגשו עם ראשי הנהגת יהודי ארה"ב. רק השבוע קראו פעילי מפלגת "האיחוד הלאומי" לאיחוד עם הבית היהודי, אך הוא נראה רחוק מאי פעם.

למערכת הפוליטית הזו, רווית היצרים והמתחים, חסרה רק ניצוץ קטן כדי לפרק את העסק ולשלוח את עם ישראל לקלפי. מי שירוויח מהמתח הזה הוא מי שידע לפרוט על רגשות הציבור בצורה הטובה ביותר. האם הפעם יספיק להזהיר מפני ערבים שנוהרים באוטובוסים של עמותות שמאל כדי לנצח? במצב בו נמצאת מפלגת העבודה כיום, בכלל לא בטוח.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s