המבוכה של ראשי ההתיישבות וה"דיל" על פי נתניהו

יוסי דגן, ראש מועצת שומרון, ראה בעיני רוחו את ראש הממשלה בנימין נתניהו עולה לדבר בכנס היובל להתיישבות ביהודה ושומרון, ונחרד לגלות שכל ראשי המועצות יוצאים בהפגנתיות. כשדגן ניסה להריץ את הרעיון בין עמיתיו, הוא גילה שהם לועגים למאמצים שלו. חוסר ההיענות של ראשי המועצות לצד בקשות מלשכת נתניהו הניעו אותו מהרעיון.

זו לא הפעם הראשונה בה דגן מאיים להבעיר את השטח מתחת לרגליו של ראש הממשלה. לפני מספר שבועות דגן הדליף לכתב המדיני של חדשות 2, אודי סגל, כי אמר לממשל האמריקאי כי לחץ בינלאומי חריף מדי על נתניהו בנוגע לבנייה בהתנחלויות יביא להפלת הממשלה.

בשיחות סגורות, לעגו ראשי רשויות לדגן. "המפגין", קראו לו, ואמרו שהוא לחלוטין לבד במאבק. בפגישה המשותפת לראש הממשלה ולראשי היישובים בנתניהו, הגדיל לעשות ראש המועצה האיזורית של בקעת הירדן, דוד אלחייני ותקף את דגן אישית על הניסיון להפעיל לחצים דרך האמריקאים: "אדוני ראש הממשלה", הבהיר לחייאני, "אני סומך עליך בעיניים עצומות. אבל יש כאן ראש רשות אחד שיוצא נגדך, חותר נגדך ותחת ראשי הרשויות ביהודה ושומרון ואני לא רומז – קוראים לו יוסי דגן, שאכפת לו רק מעצמו״.

ההשפלה הפומבית לראש מועצת שומרון הפכה לקרב בוץ, כשראש מועצת בית אריה אבי נעים גיבה את דגן ותקף את אלחייני, והזכיר לו החלטת ממשלה שקיבל באחרונה בשמחה גלויה. "כולם יודעים שאתה צועק ככה בגלל שהוחלט להקים את מרכז ההנצחה על שם גנדי בשומרון ולא בבקעת הירדן״, אמר נעים.

אחרי שמונה שנות אובמה, ציפו בהתיישבות לתנופת בנייה שלא נראתה כבר שנים, אבל גילו שלנתניהו יש דברים אחרים העומדים בראש סדר העדיפויות. את בוקר יום רביעי פתח נתניהו בקצרין, בכנס צעירים לציון חמישים שנות נוכחות ישראלית ברמת הגולן. לצעירים שהגיעו בישר נתניהו כי "לעולם לא נרד מרמת הגולן". זאת בהמשך לבקשה שהציב בפני נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ושגרירתה לאו"ם, ניקי היילי להכיר בריבונות ישראלית בה.

בכנס שנערך לציון היובל להתיישבות, לא הייתה לנתניהו התחייבות כזו, אלא רק הצהרה לפיה הוא "עושה מה שצריך כדי לשמור על ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון, ואף אחד, אני מבטיח לכם, לא עשה יותר".

דילמת האסיר של ראשי ההתיישבות

בסוף דבריו, רמז נתניהו על להב החרב המתהפכת מעל יישובי יהודה ושומרון: "אנחנו יכולים לשמור על ההתיישבות, להמשיך לפתח אותה וגם לא להביא אסון על ההתיישבות אם נשכיל לפעול ביחד. זה הדבר החשוב ביותר, לפעול ביחד".

אלא, שכאמור, ראשי ההתיישבות רחוקים מלעבוד יחד. בין דגן ובין ראש מועצת יש"ע, אבי רואה, מתחולל מאבק מתמשך על קרדיטים. ראשי מועצות שבהן יש בנייה אינם נאבקים עבור אלו שבתחום אחריותם אין אפילו תכנון. הסמל הגדול לכל המאבקים הוא עמונה: התושבים רואים את גלגלי הבירוקרטיה מתגלגלים לאיטם, בעוד הם נותרים בודדים במערכה. מרגע שעבר חוק ההסדרה, למעט "נתיב האבות" שבגוש עציון, אף יישוב לא צפוי להיתקל באותם קשיים משפטיים שגרמו לפינוי עמונה. לולא המעקב של הבית היהודי בנושא, גם האישור של מנדלבליט לא היה מגיע.

אחד מאמצעי הלחץ המשמעותיים שניסו להפעיל ראשי ההתיישבות על נתניהו הוא התמיכה בליכוד, אך זו הפכה להם לרועץ. בבחירות האחרונות, פרסמו רבים מהם הודעות תמיכה בליכוד. ההנחה הייתה שאם דווקא בהתיישבות, לכאורה מעוז מובהק של הבית היהודי, מפלגת השלטון תגמול להם באמצעות בנייה. מנגד, בליכוד הזהירו שמספרים נמוכים עלולים להוביל לתגובה הפוכה: הליכה לתהליך מדיני תוך כדי יצירת 'אסון על ההתיישבות'.

הדילמה בפניה עומדים ראשי ההתיישבות אכזרית. אם הליכוד לא בונה ביישובים, איך יצדיקו בבחירות הבאות ראשי ההתיישבות את הקריאה לתמוך בו? ומנגד, אם יעזבו את הליכוד לטובת הבית היהודי, איזה מנוף לחץ יישאר להם כדי ללחוץ את נתניהו?

יצהר תמורת בושהר, ריאד – וקטאר

בחמישי חשף ב"לפני כולם" שחשף כתבנו אלירן טל, כי יש תאריך לפגישה בין אבו מאזן ובין נתניהו בחסות טראמפ. אבל מה בדיוק יקרה בה? נתניהו ידרוש מהפלסטינים הכרה בקיומה של מדינת ישראל, הפסקה של עידוד הטרור ויבהיר כי יש "זכות לכל אחד לחיות בביתו ושאיש לא ייעקר מביתו", כפי שאמר בכנסת ביום שלישי.

בעיני נתניהו, סוגיית הבנייה ביהודה ושומרון היא חשובה למחירי הדיור, חיונית לשגשוגה של ירושלים, וקריטית עבור עתיד ההתיישבות, אך למדינת ישראל היא אינה דרמטית. האיום הגדול יותר נמצא בגבולות: מצפון, חיזבאללה, ממערב, חמאס ומצפון מזרח – סוריה. החוט המקשר ביניהן הוא כמובן איראן.

הגיבוש האיזורי שמתרקם תחת ידיו של הנשיא טראמפ שדוחק את קטאר מחוץ לליגה הערבית, הופך את הסוגיה האיראנית למשמעותית בהרבה. גם אבו מאזן מגיב בהתאם להבנות שהתקבלו בריאד,ומנתק קשרים מחמאס. גם אם הוא ספג צעקות מטראמפ על כך שהסית בעצמו לטרור, הוא עדיין נחשב בעיני הבית הלבן לנציג הלגיטימי של הפלסטינים.

נתניהו אמר השבוע להיילי את מה שאמר גם לטראמפ: שורש הסכסוך הוא חוסר ההכרה של הפלסטינים בזכות היהודים לחיות בארץ ישראל, ולא שום דבר אחר. ביום חמישי חשף אמיר תיבון ב"הארץ" מסמכים של ממשל אובמה שממחישים כמה קשה לפתור את הסכסוך בין ישראל והפלסטינים.

לפי המסמכים, נתניהו הסכים להקמת מדינה פלסטינית על בסיס גבולות 67', תוך התחשבות ב"התפתחויות בשטח" – קרי, הישובים שהוקמו מאז הניצחון הגדול במלחמת ששת הימים. עוד נכתב במסמך, שנכתב ע" מזכיר המדינה הקודם ג'ון קרי, כי ההסכם ייחתם עם הכרה הדדית של שני הצדדים, ללא 'זכות השיבה' לשטחי מדינת ישראל, וכי שתי המדינות שואפות להכרה בירושלים כבירתן. לסעיף ירושלים אבו מאזן לא היה מוכן.

חודש לאחר מכן, האמריקאים גיבשו מסמך עקרונות עצמאי – ללא הסכמה ישראלית – שהגדיר את מטרת המו"מ "לסיים את הכיבוש שהחל ב-1967". סעיף ההכרה נדחה לסוף פתרון שאר סוגיות הליבה, כלומר אחרי ויתורים ישראליים. על ירושלים, הנושא שעורר את כעסו של אבו מאזן, כתבו האמריקאים כי שתי המדינות יזכו להכרה בינלאומית בירושלים כבירה: הפלסטינים במזרח העיר, הישראלים במערבה, כשהמקומות הקדושים יידונו בהמשך. התגובה של אבו מאזן הותירה את האמריקאים מתוסכלים: הוא פשוט לא ענה.

זו אותה התגובה, אגב, שזכו לה גם קלינטון ואהוד ברק, כשראש ממשלת ישראל דאז הציע לערפאת 92% משטחי יהודה ושומרון ואת הר-הבית וג'ורג' בוש ואהוד אולמרט הציעו לאבו מאזן 98% מהשטחים. הפלסטינים תמיד ישאירו את ההצעות שיקבלו, נדיבות ככל שיהיו, באוויר. הם לא מסוגלים לומר 'כן' להפסקת המאבק להשמדת ישראל.