בעוד שנתיים או שלוש, כמידי יום זיכרון לחללי מערכות ישראל, יישלחו מספר חיילים מחטיבת הנח"ל לפקוד את קברי הנופלים בהר הרצל. כשהם יגיעו אל קברו של אחד החללים מהחטיבה, המצבה תספר חלק מהסיפור – אך תמסגר את הסיפור כולו.
"סמ"ר ינאי ויסמן… נפל בקרב בשער בנימין..", יהיה הכיתוב שהם יראו על מצבתו של קרבן פיגוע הטרור בסניף 'רמי לוי'. זה הסיפור שיסופר: בתקופת גל הטרור של 2016 שני נערים נכנסו לסניף 'רמי לוי' בשער בנימין. הם תקפו בסכין את העוברים ושבים, ויסמן הסתער עליהם עם מה שמצא בהישג ידו ונדקר למוות.
אחרי שמשרד הביטחון קיבל את דרישתה של יעל ויסמן, אלמנתו של ינאי ז"ל, הסביר הרמטכ"ל גדי אייזנקוט את ההחלטה ואמר כי: "עמדת צה"ל בנוגע לאירוע שבו נהרג סמל-ראשון טוביה ינאי ויסמן ז"ל היא כי מדובר בקרב – וזאת כחלק מהמחויבות שלנו לינאי כלוחם, למשפחתו ולאתוס הלחימה הצה"לי".
זו המורשת שיעל, אלמנתו של ויסמן ז"ל, הנחילה לו: הפיגוע בשער בנימין בו נרצח, הוא קרב.
לא עוד אקט ברברי נגד אזרחים תמימים, אלא פעולה צבאית שלהם נגד חייל שלנו. הגדרת הפיגוע כקרב, כמוה כהגדרת האינתיפאדה כמלחמה. אם משפחות שכולות נוספות –אפילו של אזרחים – ילכו בדרכה של יעל, תצמח ההכרה במציאות בה אנו נמצאים: במלחמה.
נקרופיליה פוליטית
זו לא הפעם הראשונה בה הנצחת החללים מעצבת תודעה. עם קביעת החוק להנצחת החלל, דרשו משפחות להכרה באנשי ה"הגנה", האצ"ל והלח"י, כנופלים במערכות ישראל. דרישה זו נראית מובנת מאליה, אך השלטונות – בהובלת בן גוריון – התמהמהו לאשר את הבקשה.
להחלטה הייתה משמעות כלכלית. חלל שהוכר על פי החוק זכה לתגמולים ממשרד הביטחון. אך ההיבט התודעתי שרצה הממסד אז ליצור הוא את הבידול בין ארגוני המחתרות השונים. חללי "ההגנה" בפנים, אך הדרישה לכלול את נופלי האצ"ל והלח"י נדחו כולן.
במקרים מסוימים, אחים ותאומים שנפרדו בשעת הלחימה למחתרות שונות הודרו בשעת ההכרה. המדינה הכירה בחללי הפלמ"ח, אך לא בחללי המחתרות. כך, מי שלחם למען הקמת מדינת ישראל נמחק מדפי ההיסטוריה – כי בחר במחתרת 'הלא נכונה'.
העוול תוקן רק בשנת 1976, כשבתיקון לחוק משפחות חיילים שניספו במערכה נקבע כי גם התקופה שקדמה ל-31.11.47 תיחשב כשירות צבאי "פעיל ביחידה מאורגנת שלחמה בארץ ישראל למען עצמאות ישראל".
ארבעים שנים לאחר מכן, הדרישה של יעל ויסמן לשנות את הכיתוב על המצבה של בעלה המנוח יוצרת הזדמנות לתיקון עוול נוסף: לא עוד פיגועים, לא טרור חסר תכלית, אלא ניסיון ממוקד לפגוע באחד משלנו. אחרי שנים בהם הכירה המדינה בטרור כתופעת טבע שאינה חולפת, החברה הישראלית תתחיל להכיר בפיגועים כהוויתם – מתקפות אויב שנלחם במדינת ישראל.
קצת על שוברים שתיקה
דמיינו לכם שיום אחד, לא רחוק במיוחד, אולי ה-17 במרץ 2017 יתפרסם דו"ח חדש על 'שוברים שתיקה'. אולי הוא יהיה מטעם 'אם תרצו', אולי מטעם 'עד כאן'. אחרי שיונית לוי תיתן את כותרות המהדורה המרכזית, לפני שתפנה אל עופר חדד היא תגיד "האם ארגון שוברים שתיקה מעביר מידע לארגוני טרור? כך חושף הערב כתבנו עופר חדד. עופר, האם בשוברים שתיקה חצו את הקווים?", היא תשאל והוא יבלע רוק רגע לפני שיתחיל במונולוג.
"ובכן יונית, לפני שנה חשפנו כאן תחקיר לפיו האופן בו נגבות העדויות של שוברים שתיקה מעורר חשד כי הארגון אוסף מידע שאינו רלוונטי למהלך פעילותו. בכתבה שהכנו, נראה לכם מה גילינו ששוברים שתיקה עושים עם המידע הזה".
תתארו לכם שיונית תעביר את השידור לקטע קצר מן הכתבה, אך תיקטע את השידור בדיווח מנמל התעופה בן-גוריון, בו ידווח כתב צעיר כי מנכ"לית הארגון נתפסה על ידי המשטרה, רגעים ספורים לפני שעלתה על מטוס לציריך.
הכתבה תספר סיפור פשוט. בדקה או שתיים תשודר מחדש הכתבה ששודרה בשנת 2016, עם המסקנות מאז. נציגי ארגון שוברים שתיקה יושבים עם עשרות חיילים כשהם גובים את העדויות, הם מתעדים כל עדות במצלמה, מגבים את עצמם לקראת הבאות. אמנם הם מעבירים העתקים של כל החומרים לצנזורה הצבאית, אבל המקור כמובן נשאר אצלם.
"זו הייתה פיסת המידע שחסרה לנו אז", יתאר קולו של חדד כשברקע יוקרנו מפגשים של ארגון שוברים שתיקה. "כעת, אנו מגלים מה קורה עם המידע שמצונזר, וכביכול נותר בארכיונים של 'שוברים שתיקה'.".
עצמו עיניים ודמיינו כיצד המסך יעבור לפתע לרצועת עזה, שבקיץ 2016 הפכה לשדה קטל עבור חיילי צה"ל. "מה הקשר, תשאלו, בין מבצע 'תימרות עשן' ובין שוברים שתיקה? ובכן ב-2016 הראנו לכם את הקטעים האלו, בהם נציגי שוברים שתיקה שואלים על הפעילות המבצעות של חיילי צה"ל, איך הם נכנסו לרצועה, באילו כלי נשק השתמשו ובאילו רכבים הם נסעו. כעת, עם חשיפת דו"ח ועדת ויינשטין, עולה כי חמאס ודאעש ניזונו על ידי ארגונים ישראליים באשר לתכניות צה"ל והתכוננו לקראתו.
בשלב זה יופיע קצין שזכה בצל"ש בשל פעילותו בקרבות ויגיד: "לפני שערן נורה, הוא אמר לי שהם ידעו איך נבוא, הם ידעו איך נבוא. אז לא הבנתי למה הוא מתכוון. עכשיו אני מבין", המצלמה תתקרב אל עיניו, שיביעו זעם מהול בעצב.
"בניגוד לשנה שעברה, הערב הצנזורה התירה לנו לפרסם את תכניות צה"ל לקראת המבצע בעזה, כיוון שהכשלים נחשפו כבר לעיני כל. במפות אינטראקטיביות, קולו של חדד ילווה את הצופים בתמרוני הצבא שכשלו – אך לא באלו שהצליחו.
"המידע המודיעיני שהגיע לידי השב"כ לא הותיר שום סימני שאלה. המידע הגיע היישר מישראל לידי ארגוני הטרור".
איך הגיעו למסקנה שמדובר דווקא בארגון שוברים שתיקה, תשאל יונית בחזרה באולפן. חדד יסביר כי החומר שכביכול נשאר בחדר העריכה לא נותר שם. שוב מפות אינטראקטיביות, הפעם יתארו דרך ארוכה ומסובכת. "החומר עובר ממשרדי שוברים שתיקה לאחד הגופים הקיצוניים ביותר שמממנים אותם", הוא יגיד שם של גוף כלשהו שמקושר גם לתנועת ה-BDS, וימשיך, "משם, הוא שולח את זה – יחד עם ציוד הומניטרי שמועבר על ידי מדינת ישראל מדי יום לרצועת עזה – שם הדרך לידי החמאס ודאעש סיני קצרה במיוחד".
זה לא היה כל כך קשה לדמיין, נכון?
קצת על הרבה 