כה אמר קופל (זעם לתחילת השבוע): על יהודה בן ישראל

תמונה של עכביש ממשפחת הזאבנים - "עכביש-הזאב". לפי אמונה תפלה עקיצתו גורמת למחול טירוף.
תמונה של עכביש ממשפחת הזאבנים – עכביש-הזאב
.לפי אמונה תפלה עקיצתו גורמת למחול טירוף

הצלוב על צלב נצלב
על צלב נצלב הצלוב

מורסות וחתכים,
על גפיו נפרשים.
גבו שוטים,
בעקרבים הוכו פניו.

הצלוב על צלב נצלב
על צלב נצלב הצלוב

הצלוב – את חטאיהם ישא בעֹז.
האדם -עֹז לצלובו ייתן.
הצלוב – את מצפונם יישא בחן.
האדם – יברך את הצלוב בשלום.

הצלוב על צלב נצלב
על צלב נצלב הצלוב

בראשית ברא האדם צלוב, עליו מעמיס חטאיו-מעשיו;
ואלה שמות חטאיו של האדם ויקרא שמותיהם למול הצלוב:

מדיר, מסית, מדיח לרצח, רוצח
אלים, עוכר-השלום –
לא-שפוי, משוגע, לא ריאלי לנצח
משיחי, עוכר החזון –

הצלוב מצלב מריע
מוחא-כף – אך בדמיון.
ידיו במסמרות ננעצו
על ידי זה ההמון.

הצלוב על צלב נצלב
על צלב נצלב הצלוב

מתוך שאון עולה פזמון
"שרפו את זה המגונה"
"שרפו את זה איש-מדון"
"קפדו ראשו – זה הדמון"

או-אז ייעור הצלוב
ממשחק המַשָּׂאות.
את חטאיהם נשא באון-
לא השליך ההשלכות.

הצלוב על צלב נצלב
על צלב נעקד הצלוב

שלהבת אש אחזה בסיס,
רגליו ופצעיו מוגלה הגירו.
נזכר זה קורבן-עד
בכל אשר לו הבטיחו.

"יהודה עלה אל ראש הצלב –
משם רמה, עלינו תחזק.
לא לך חרב, לא כוח-השריון
אל אופק תאיר במוסר"  – (אכזב)

הצלוב על צלב נצלב
על צלב נעקד הצלוב

או-אז ניעור לצו-המלכודת,
אך האש אוחזת ציצית בגדיו.
עור ובד נעשים לתרכובת,
הלם, לא כאב, מכסה פניו.

כאוד בוער – על במת הוידוי,
פנה יהודה להמון-מבעיר.
זעקתו מקצה-לקצה בכיכר נשמעה.
אך רק לבו לנמקו הכשיר:

"הייתם לי כמראה –

– הלא לשם כן גופי החוויר

ללא מזון-ארץ.

אך מפסגות זה האוויר. –

– . אמת כי יהודי אני!

אבל אין ליהודי עיניים?

האין ליהודי ידים אברים גידים רגשות נטיות ותאוות?

– .אמת כי יהודי אני!

אבל אין ליהודי עיניים?

כשאתם הורגים אותנו לא, לאיטנו בשתיקתנו, מות-נמוֹת?

הצלוב על צלב נצלב
על צלב נעקד הצלוב

המון נדם, מול אש-מעכלת,
מתוכו יצא כהן ונעמד אל-מול.
בגדיו הוד, פאר והדר-עשרת –
– אבני החן על שרביטו הדהוי.

"חשב יהודה כי כאן בטחונו
כי דימויים יהיו לו עֱזוּז?
חשבת יהודה כי לישוע דמית,
והותרת צלבנו נטוש?" –

– "מה דין משיח שמוסר
מלכות, לבהמה…
…ארציות להמון הוריד
– כוח הותרת בבית המרזח –
להמון, שאת בשרך ישחית"

-"אינני מלך", כפר יהודה.
"לא טענתי אלוהות"
– "הס" – היסה כהן-העדר
"עת למורא המלכות!"

הצלוב על צלב נעקד
על צלב נעקד הצלוב

דמו החל מבעבע
ובשרו זה מכבר נשר.
נותר רק שלד, לקללת שכיב מרע,
אך בשלד, קול יהודה נותר

כך סיפרו – השותפים לזבח –
כי בת-קול מחפץ דומם צחקה.
כך סיפרו –  "היו מילותיה,
ברגעי גזר דין מותה"

"יה רִבּוֹן בכח;  יה רִבּוֹן בהדר;
קול יה שובר ארזים – וממני קול יה נעדר."

"ובי היה קול זבח
פועה בשדות-פלשת, ואדום.
חולשה היא כוח: ניזון מזה הקָלַח
משׂוֹבַע מָן – נותר יתום.

הצלוב על צלב נעקד
על צלב נעקד הצלוב

– אבי – מה הזהרת?
בני! אל תלך בדרך אִתָּם.
– ולי, אבי – מה תיארת?
מנע רגלך מִנְּתִיבָתָם.
– הו – אבי – בהם קיללת?
וימהרו, לשפוך-דָּם.

כִּי-חִנָּם, מְזֹרָה הָרָשֶׁת  – בְּעֵינֵי, כָּל-בַּעַל כָּנָף.
וְהֵם, לְדָמָם יֶאֱרֹבוּ;  יִצְפְּנוּ, לְנַפְשֹׁתָם.
כֵּן – אָרְחוֹת, כָּל-בֹּצֵעַ בָּצַע –
את נפשן ונפשי בדם יקח.

"מגעכם ארס" – אמרה בת-קול –
"המטריף כל זה הרוצה בכבודכם,
על כן אפרוץ בקורי רשתכם
עד תוציא חמתכם אתכם ממאורת כזבכם,
ונקמתכם תזנק מאחורי שם "צדק' שבפיכם.
כה אמרתם: 'נקום ננקום ושיקוצים נטיל
בכל אלה אשר בצו-דברינו ספק מטיל'
"

בת-קול דממה והחרישה.

בת-קול שבה והמשיכה.

"
"תאוות רודנים שבכם, כמוסה
תחת מלל החסד והדר הצדקות.
בכל תלונותיכם מהדהד הנקם,
ובכל תהילותיכם – עוקץ;
היות שופטים אושר הוא בעיניכם
ושופטים יריביכם כאחד – על מעשי כל קומץ;
"

"כה אמר הצלוב –
דברי יהודה בן ישראל"

נדם השלד, לא צחק או דיבר עוד
או-כך סיפרו הנוכחים…

—-למרגלות השלד ההמון —

בבבואתו מתבוסס ובבבואתו מתהולל
כעכביש ארסי; כנחש מתפתל
בקרנבל ארצי; עוקץ ומקיץ.

קול המון כקול-שופט,
שופט ומַכִּישׁ
מי לגרדום  – מי לפַּטִּישׁ

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s