"מי יאמר הנה הדרך הישרה? רע מצמיח טוב, וטוב מצמיח רע." (שלמה המלך ושלמי הסנדלר)
אנחנו חיים בחברה הישגית שאוהבת סדר. היא אוהבת לדעת איך הדברים עובדים, ומה צריך לעשות כדי להצליח. לאחר-מכן היא אוהבת לבנות סדר עבודה, תכנית פעולה, שלושה או עשרה או שנים-עשר צעדים. שיקולי עלות-תועלת, סיכוי מול סיכון. היא יודעת שלהצליח זה לא דבר של מה בכך, שזה לא קורה לבד, ושצריך להשקיע הרבה מחשבה בפרטים. וזה מרגיע, הביטחון הזה. זה נותן לנו להסתכל על העולם כעל מכניזם ולא כעל מוטציה. גור חתולים ולא אריה. תרשים זרימה ולא שרבוט אינסופי.
לפי התפיסה הזאת, לקבלת החלטות יש דפוס מסודר. ראשית יש לבחון את האפשרות הראשונה. את יתרונותיה ואת חסרונותיה. שכרה מול הפסדה. תרומתה בפן האישי, בפן החברתי, בפן המוסרי. האופן בו היא תיתפס על ידי גורמים שונים. השלכותיה העתידיות האפשריות. יש לרשום את התוצאות בצורה מסודרת. לאחר-מכן יש לאמוד את ההסתברויות הבאות: הסתברות שמאחורי הנטייה לכיוון אפשרות א' מסתתרים תסביכי ילדות שונים ומגוונים. הסתברות שהבחירה מונעת מפחד. הסתברות שהיא מונעת מרצון לרצות אחרים. הסתברות שהיא מונעת מקנאה. הסתברות שהיא מונעת מאגואיזם. הסתברות שהיא מונעת מהכחשה או מהדחקה. יש לשקלל את המספרים ולפעול בהתאם לנתונים שהתקבלו.
אבל לפעמים את בוחרת להדריך בתנועת נוער רק כי אנשים אחרים לחצו עלייך ולא רצית לאכזב אותם. הלב שלך אמר לך שזו טעות ושהולך להיות גרוע, אבל כנראה שהיה לב אחר, קטן יותר, ששאל מה כבר יכול להיות. זה לא היה רציונלי. לפעמים אלו הופכות להיות שנתיים עמוסות במשמעות, בהתרגשות, באהבה גדולה, בלמידה ובהתלמדות.
לפעמים את מבטלת שירות לאומי במקום שקיבלת לגביו החלטה שקולה מאוד, וסוגרת במקום חדש אחרי ראיון בזק וסמס אחד מאחותך. "באמא'שלך, בואי לחולון, זה יהיה כזה מגניב." לפעמים החברות שאת פוגשת שם שם הן נס גלוי, והדברים שאת לומדת הם אבני דרך בחייך הבוגרים. לפעמים העשייה שלך שם מקיפה יותר מאלף ילדים, ופוטנציאל ההשפעה שלה הוא אינסופי.
לפעמים את שומעת קצת על חבר'ה שמתגבשים לכדי תא פוליטי, ומתנגנות לך בראש כל מיני שאלות חכמות של איך ולמה ולמה ככה, ואת אומרת שעדיף שתשאירי את הפוליטיקה לפוליטיקאים. ואז כשאת מבקרת חברה טובה בקיץ, היא נשאלת על-ידי הבוס אם היא כבר גייסה תומכים היום, ואת אומרת- טוב, אני מניחה שאת יכולה לגייס אותי. לפעמים זה הופך לרכבת הרים מהמטורפות שנסעת בהן אי פעם, עם אנשים אדירים במושבים שלידך.
לאולפנה שלי הגעתי רק כי קינאתי באחיות הגדולות שלי. בר-אילן? פחד מהשמאלנים בתל-אביב ומהנסיעות לאריאל. מערכת היחסים האחרונה שהייתי בה? היגררות להופעה על-ידי חברים. תמיד תפסתי את עצמי כאדם רציונלי, כאדם חושב, כאדם שקול. אבל כשאני סוקרת את ההיסטוריה הקצרה שלי, לפעמים היא נראית כמו שרשרת של החלטות אימפולסיביות, לא נכונות, לא מדויקות, מוטות ועקומות. ההחלטות שקיבלתי מתוך חשיבה עמוקה ומסודרת, חלקן התמוססו וחלקן התבררו כלא חשובות בעליל. יש איזה אלמנט של ג'וקר, אלמנט מופרע שתמיד מגיע ברגע האחרון והופך את השולחן.
שרה קיי כתבה את אחד השירים האהובים עליי, הוא נקרא "B", או "במידה ותהיה לי בת". היא מנסה להתוות לבת שלה דרך, להדריך אותה, לסמן לה שבילים נכונים. לקראת הסוף היא אומרת: תזכרי שדברי טובים באים בשלשות, וש…גם דברים רעים.
אין באמת מכניזם. יש הרבה דרכים להגיע למשהו טוב, והרבה דרכים להגיע למשהו רע. האמת היחידה שישנה היא שיש הרבה דרכים. לגבי השאר? תחזיקו לעצמכם אצבעות.
קצת על הרבה 