כה אמר קופל: הראשון

הרמטכ"ל והמפכ"ל. מה עושים?
הרמטכ"ל והמפכ"ל. מה עושים?

נתניהו: " מר גנץ(הרמטכ"ל) ומר דנינו (המפכ"ל) אם הפורעים באים, מה אתם עושים?" הרמטכ"ל גנץ והמפכ"ל דנינו :"מה שעשינו ב־2001'." נתניהו: "מה… מה עשיתם ב־2001'?" הרמטכ"ל גנץ והמפכ"ל דנינו : "מה שעשינו ב־48',אין יותר טוב מזה,בטח!." נתניהו: "ומה עשיתם ב־48'?" הרמטכ"ל גנץ והמפכ"ל דנינו : "שישים ושש שנה, לך תזכור." איך צריך להגיב לרצח של מוחמד אבו חאדר? איך צריך להגיב להתפרעויות הערבים, מה לעזאזל נסגר עם התקשורת הישראלית ואיפה אולי יש נקודה קטנה של הסתייגות? כה אמר קופל. על הגינוי | על התגובה | על הסיקור | ומאידך   על הגינוי נתגלה ספר מיסתורי, ספר אזוטרי שמציג את ראשית בריאת השיח התקשורתי בישראל, הוא עתיד להחליף את אסופת הספרים ההפרימטיביים הנקראת תנ"ך, להלן פסוקים 1 עד 5:

בראשית ברא הטרור את הגינוי ואת היגון; והארץ היתה תהו ובהו ופרעות על פני כביש ורוח טרור מרחפת על פני מדינה; ויאמר טרור יהי גינוי ויהי-גינוי;וירא טרור את הגינוי כי טוב ויבדל בין אלו מהם נדרש הגינוי ואלו שמביעים תביעת אמפתיה; ויקרא הטרור לנדרשיי-הגינוי ימין ולמביעי האמפתיה קרא שמאל ויהי ימין ויהי שמאל עם אחד;

בעת חטא יהודי נדרשת תקשורת ההמונים, בשם האובייקטיביות הקדושה, לידי מטלת ההלקאה העצמית. לפתע נשכחת תורת הליברליזם הקדושה ביום חול וביום קודש זה של כוהני דת-המידע חוזרים הם להכללה על בסיס קבוצות: גינינו-גנו, חטאנו-חטאתם, כיפרנו-כפרו. לפתע מטשטשת ההבדלה המתבצעת, מדי יום חול, בין הפרט הערבי והקולקטיב התרבותי הערבי-מוסלמי. ההבדלה ננטשת לטובת הכללת כל פרט יהודי כ'יהודים' וכל חטא של יהודי הוא חטא של יהודים. אדם חד-עין יראה כי ישנה חוסר עקביות משוועת, להלן דוגמה לפולחן ההלקאה העצמית הגלותי. אי לכך, בבואי לגנות אתחיל בשאלה: את מה אני מגנה?

ג'ון לוק.
ג'ון לוק.

"המצב הטבעי יש לו חוק טבעי הקובע את סדריו, חוק המחייב כל אדם; והשכל, שהוא אותו החוק, מורה את כל השואל לעצתו, שהואיל וכל בני האדם שווים ועומדים ברשות עצמם, אסור שמי מהם יעשה רעה לחברו בכל הנוגע לחייו, לבריאותו, לחירותו, או לרכושו" מתוך 'על הממשל המדיני' מאת ג'ון לוק, פרק ב', סעיף 6. "לא תרצח" ספר שמות, פס' י"ב.

כל אדם הרואה בעצמו ליברל חייב להתחיל בקבלת הקוד השכלי הנ"ל, כל אדם הרואה עצמו כיהודי חייב להתחיל בקבלת הקוד התרבותי והדתי הנ"ל. בהעדר מצב מלחמה בו אדם הכריז בצלילות כי ברצונו לפגוע בי או ברכושי, זוהי האקסיומה היסודית של כל המשנה הליברלית ואחת מאבני היסוד של היחס בין אדם לחברו בדת היהודית. אני מגנה כל פגיעה שכזאת כדבר לא שכלי, לא צודק, לא מוסרי. רוצחיו של הנער הערבי, מוחמד אבו חדיר, הפרו את השניים הראשונים: הם פגעו בבריאותו עד מחיר חייו והחלו בחטיפתו – במהלכה נשללה חירותו. אני מגנה את מעשיהם על בסיס הפרת הקוד הבסיסי ביותר הנדרש למרקם חיים ליברלי ויהודי. הרוצחים לא רק שגו בניתוחם את המצב אלא חטאו בצורה נוראית והפרו כל צו מוסרי תנ"כי-יהודי וליברלי. את זה כל ליברל וכל יהודי יגנה לא כשיוך אלא כאבחנה. הגינוי שלי את התופעה לא נובע מאחווה  או זהות משותפת עם אותם ברברים אלא מניתוח מעשיהם לאור בסיס מערכת המוסר שלי – לוואי ו"הליברלים" משמאל היו מגנים בצורה דומה את מעשי הפורעים הערבים ולא מביעים 'אמפתיה' מזוייפת לגרועים שבמין האנושי – מחבלי החמאס, הג'יאהד והפת"ח. אלו הדורשים גינוי בלא שגינו בעצמם הפרה של הקוד הכתוב מעלה הם לא פחות ולא יותר מאשר צבר-צבועים, אנשים הניזונים מאשמת אחרים על מנת לרומם דימויים העצמי. אנשים הזקוקים להלקאתנו את עצמנו בשביל להרגיש עליונות בהביטם בבבואתם המביטה מן המראה. זה התובע גינוי הוא הראוי לגינוי במקרה הנ"ל.   על התגובה

אילוסטרציה.
אילוסטרציה.

הפרעות העוברות עלינו מעזה ומתוך לב ארצנו מעלות מול רבים את שאלת התגובה. ברצוני לעוץ עצת חכם זקן ונבזה – עצת ניקולו מקיאוולי במאמרו 'דיונים', מתוך הספר הראשון, תת פרק 33:

"יש לדון תחילה כיצד כאשר קמה בעיה בתוך רפובליקה או נגד רפובליקה, בין מסיבה פנימית בין מסיבה חיצונית, והיא נעשית כה גדולה עד שהיא מתחילה להפחיד כל אחד, הרבה יותר בטוח לנקוט מדיניות של השהיה מלנסות לחסלה. כי כמעט תמיד, אלה המנסים להחליש אותה מגבירים אותה ומאיצים את הרע שהיה חשש כי יבוא ממנה…כי לבני אדם נראה טבעי יותר ללתמוך תמיד בהתחלות של הדברים…אני אומר אפוא שמאחר וקשה לזהות את הרעות האלה כשהן קמות – קושי שנגרם מכך שהדברים בתחילתם מוליכים אותך שולל – המהלך החכם ביותר הוא לעכבן מרגע שמזהים אותן, ולא להתנגד להן…".

עצתו של מקיאוולי היא עצתי פנימה, כלפי ערביי ישראל, לצד מחוייבות חזקה יותר של המשטרה לשמור על בטחון האזרחים היהודים ועל בטחון קניינם החומרי, המהלך הנבון הוא להגיב בעיכוב והשהייה – שכן אין טעם להפעיל אלימות כנגד האיום ובכך להיות חומר הבערה. עם זמן יבואו מהומות אלו לקיצן או שלכל היותר יידחה הקץ ובעצם אנחנו נשלוט במועד בו יגיעו לשיאן. מבחינה אסטרטגית ההכלה היא הצעד הנבון כלפי ערביי ישראל. המשיך מקיאוולי ואמר:

"אך עליהם(קובעי המדיניות – ט.ק) לבחון היטב את כוחותיה של המחלה, וכשאתה רואה שיש בידך לרפאה, עליך להתחיל לפעול לשם כך ללא היסוס; ואם לא, יש להניח לה ולא לנסות זאת בשום אופן."

המשך עצתו של מקיאוולי הוא המשך עצתי כלפי חוץ – כלפי החמאס. אל מול ירי הרקטות יש תרופה ברורה ומובחנת: כוח. עצמה צבאית מסיבית הכוללת מהלך אלים כנגד כלל זרועות החמאס – מדינית, צדקה וצבאית. השימוש בכוח מסיבי בצורה חדה ונחרצת ידכא מעצמו את הפרעות בתוך ישראל מטעמים הפוכים לאינטואציה הפשטנית שלנו כי הוא יעודד אותם, מצג הכוח מבחוץ לצד אכיפה אפקטיבית של החוק הנדרש (כלפי קניין ובטחון האזרחים) פנימה ידכא את האלימות הערבית מטעמי הרתעה אמיתית – הרתעה אותנטית דורשת כוח אלים וברוטאלי. מי שלא מקבל זאת  שבוי בפרדיגמות נוצריות על המוסר הראוי, תפיסות שבינן ובין המציאות המזרח תיכונית אין דבר וחצי דבר מלבד דם המרטירים\קורבנות השלום. ובנימה הומוריסטית על הנושא, לו היה כותב כפילו הזהה של אסי דיין את גבעת חלפון אינה עונה דהיום היה מופיע שם הדיאלוג הנ"ל בין ראש הממשלה נתניהו ובכירי מערכת הבטחון: נתניהו: " מר גנץ(הרמטכ"ל) ומר דנינו (המפכ"ל) אם הפורעים באים, מה אתם עושים?" הרמטכ"ל גנץ והמפכ"ל דנינו :"מה שעשינו ב־2001'." נתניהו: "מה… מה עשיתם ב־2001'?" הרמטכ"ל גנץ והמפכ"ל דנינו : "מה שעשינו ב־48',אין יותר טוב מזה,בטח!." נתניהו: "ומה עשיתם ב־48'?" הרמטכ"ל גנץ והמפכ"ל דנינו : "שישים ושש שנה, לך תזכור."   על הסיקור או הוליווד פינת בית חנינא על עיצוב השיח ומכאן עיצוב התודעה(תודה למיכאל רבי שכתביו חיברו נקודות אבחנה לקו מחשבה אחד)

"הדבר הנורא ביותר שיכול משפט-קדום לעולל לבן אדם הוא לעשותו נוטה ליהפך למה שהדימוי על פי המשפט-הקדום טען שהנו. היהודי השרוי בתוך סביבה אנטישמית חייב להאיבק קשות כדי לא להדמות יותר ויותר לסטראוטים האנטישמי…" מתוך פיטר ל. ברגר, 'הזמנה לפגישה(עם הסוציולוגיה)' פרק חמישי חברה באדם

אחד ההבדלים בין בעל המוסר הארצי ובעל המוסר המטאפיסי(ביארתי מושגים אלו במאמריי הקודמים) הוא הפער באבחנת המציאות. בעבור בעל המוסר הארצי המציאות כמות שהיא קיימת ללא קשר למה שנחשוב עליה, תופעות האלימות נגד יהודים קיימות, האסלאם הפונדמנטליסטי מאיים, הטילים מעזה פוגעים והסכין או הרובה את הנער החטוף הורגים. בעל המוסר המטאפיסי טוען  טענה הפוכה, אין מציאות מחוץ לתודעתנו – אם נחשוב 'שלום' נוביל לשלום ולהיפך, הרצח הוא תוצר של חוסר אמון ברעיון הנשגב, באידיאה.על התקושרת בראשנו מתחולל מאבק – מעצבי התודעה, מושלי השיח, שליטי גלי האתר ואדוני זמן המסך, נקרא להם ממש"א,  מנסים לעצב בתודעתנו עולם נפרד ונבדל – להלן 'אידיאה'. אותם אידיאליסטים מחזיקים במוסר מטאפיסי ובידיהם כלי לעצב את המציאות כ'מציאות', הם מתווכים לנו את העולם-פרי-תודעתם כעולם-כפי-שהוא. בעולמם האיום לא קיים, החזון תמיד מנצח את המכשול, השלום תמיד צודק והמלחמה תמיד בזויה. ממש"א שותלים מסרים בכך שהם מנתקים בין הזעם והזהות, בין הטקסט והקונטקסט, בין התוצאה וההקשר.כך רצח של יהודי בידי ערבי הוא רצח בידי 'צעיר' או 'תושב הגליל'. הזעם על הרצח לא מתועל בתודעת הקורא לקטגוריה המחשבתית: בן לקולקטיב הערבי.   מאידך באם יהודי רוצח ערבי חף מפשע על רקע לאומני (בעבור איש המוסר הארצי, בעל המוסר המציאותי הדבר שפל במידה זהה לרצח יהודי חף מפשע בידי ערבי) הזהות מודגשת ככל שמעגל השייכות של מבצע הפשע מתרחק: 1.אם הוא חילוני מהקו הירוק הוא 'יהודי מתל אביב\חיפה\ירושלים. 2. אם הוא דתי או שומר מסורת ידווח על יהודי דתי שרצח. 3.אם הוא חרדי או מתנחל, אוהו אז לא יצויין שהוא יהודי(מחשש לאמפתיה) אלא יירשם מתנחל\חרדי רצח\פשע\גנב\נקט באלימות. מטרתם של ממש"א  היא בריאת 'מציאות' על חשבון המציאות, ב'מציאות' שלהם כל הדתיים מתנחלים, כל המתנחלים אלימים וכל החרדים מסוכנים. מושלי השיח, שליטי גלי האתר ואדוני זמן המסך מקשרים בין הרגש ביחס לפעולה(רע) לזהות הקולקטיבית של המבצע(מתנחל) ולהיפך אצל הערבי.בעוד זהות המואשם הערבי עוברת ליברליזציה ודמוקרטיזציה זהות המואשם היהודי עובדת קולקטיביזציה ואינדוקטיביזם(אבחנה מן הפרט לכלל). שורש הזעם על התקשורת הישראלית נמצא כאן או שנאמר כאן קבור השקר – מדובר בקוד התנהגות נוצרי-גלותי: נטילת אשמה באין צורך(על היהודים) או צדק(על הימין), חיפוש אחר 'חוטא קדמון' (מישהו אמר בנט?) לחטא הקיים ואימוץ הארכיטיפ של המרחב על עצמך-עצמנו באופן קולקטיבי("מציון תצא בושה" אמר כבוד הנשיא שמעון פרס).לעתים יש שינוי קל מהקו הנוצרי עד יעבור זעם, כפי שראינו בסיקור האמפתי של משפחות הנערים הדתיים 'המתנחלים' (ששניים מהם אינם מתנחלים), אך משיעבור זעם ותחלוף כותרת נחזור לסורנו. לסיכום: אם יש יריב למציאות הוא הגוף שאמון על התיווך בינה וביננו – תקשורת ההמונים הישראלית והאליטה המושלת בה – מושלי השיח, שליטי גלי האתר ואדוני זמן המסך\כותבי הארץ, 'הרזי ברקאים', 'היונית לוים'. הקורא התמים ישאל: האם יש לקח? הלקח בן מילה אחת: אינטרנט. אני לא צופה בתקשורת ההמונים, אני לא מוכן 'שידחפו' לי מידע, אני 'מושך' מידע ומקבל ריבוי-פרספקטיבות .קחו אחריות על תודעתכם, קחו אחריות על המציאות משמע תחיו במציאות ולא ב'מציאות' שמשווקים לכם אותם נוצרים טובים. (כמאמר קאטו הזקן) ומלבד זאת אני סבור שיש להרוס את רשות השידור.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s