קופל בשלישי – ברדיצ'בסקי ואחד העם 'שוברים שתיקה'

מאת: טל קופל

ראשית ובקצרה.

בטור הקודם עסקנו באיוולת המוסרית שלנו – אתיקה של שלמות אידיאליסטית המחליפה עיסוק יום יומי, בלתי פוסק, עם 'הקרקע'. עסקנו במוסר מטאפיסי שתכליתו ציות להנחת יסוד מוסרית –אידיאליסטית על חשבון מבחן המציאות, מאמיניו של המוסר המטאפיסי יטענו: "אנו צדיקים גמורים – החיים הם תכליתנו, קדושתם היא ערכנו, המוסר הבינ"ל לחם חוקנו…ומה לא נעניק בעבור האידיאל של 'חיי אחד'? אפילו חיי רבים!".

אל מולו הצגתי מוסר ארצי, מוסר של חירות. מוסר התובע ממך אחריות לתוצאות מעשיך. מוסר המכיר בחשיבות ההירואיזם כשעוסקים בתולדותיו של עם – המחזיק במוסר ארצי ישפוט את התוצאה עם הנתיב, את 'הראוי' עם 'המצוי'. מוסר זה איננו דיכוטומי אלא רב-גוני ובכך כוחו להכיל את המורכבות של החיים עם יעד הקדושה ומציאות החולין. מוסר ארצי הוא המוסר שמתנתק מהחיפוש האלילי אחר השלמות שבאידיאלים, מבחינת האדם בעל המוסר הארצי אין הבדל בין פסל דגון או עשתרת ואידיאל שרירותי זה או אחר – טענתו של בעל המוסר הארצי לבעל המוסר המטאפיסי היא תגובתו של הפילוסוף הגרמני ניטשה לפילוסופים בני זמנו:"גאוותכם רוצה להכתיב לטבע, אפילו לטבע, את המוסר שלכם, להטביע בו את האידיאל שלכם…"[1]

ברדיצ'בסקי
ברדיצ'בסקי

 

שתי דמויות מפוארות בתולדות התנועה הציונית  לקחו חלק בוויכוח בין הארצי ובין המטאפיסי. מיכה יוסף(בן גוריון) ברדיצ'בסקי ואשר צבי גרינברג(הלא הוא אחד העם).
אחד העם פיתח תפיסה אידיאליסטית ייחודית לפיה  "עלינו לזכור… כי לב העם הוא היסוד אשר עליו תבּנה הארץ, והעם קרוע ופרוע"[2] לדידו נחוצה לעם פעולה רוחנית לפני הפעולה החומרית. איחוי לב תלוש ובניית תרבות-תוצר דורות, אלה קודמים לפעולה הפיסית של בניין הארץ, התיישבות וכוח מגן.  במהלך ניסיונות הבהרת הלב המוסרי בונה אחד העם 'מוסר לאומי' – מאין תבנית לשונית או בלשונו של ברדיצ'בסקי "אוויר מקיף את בני ישראל". עקרונותיו של 'המוסר הלאומי' אליבא דאחד העם הם סוד קיומו, ומהו סוד זה? מהם הסודות הללו?
כה אמר אחד העם: "סוד קיומו של עמנו הוא – מה שעוד בימי קדם למדוהו הנביאים לכבד את הכח הרוחני ולבתי הבט ביראת הרוממות על כוח הזרוע…"[3] לדידו של אחד העם, כוחו המאחד והמייחד של 'המוסר הלאומי', האוויר המקיף את בני ישראל, הוא הסלידה מכוחו של האגרוף, מלהב החרב, מנפץ הפגז ומרעש שלשלאות הטנק. כוחנו טמון בגדולתנו המוסרית, בערכינו הטהורים מחנית וחרב; מכאן מסקנתו ההכרחית כי "גרועה הרבה מזו(האורתודוקסיה הדתית – ט.ק ) היא כיתה אחרת, האומרת להביא גאולה על ידי עתיד שאין עמו עבר; המאמינה כי אחר היסטוריה של אלפי שנה אפשר לעם להתחיל עוד הפעם הכל מחדש, כקטן שנולד: לעשות לו ארץ לאומית חדשה עם חיים וחפצים לאומיים חדשים."[4] אחד העם לא האמין ביכולת להתנתק מהמבנה האידיאליסטי של היהדות, מהמוסר המטאפיסי שהיא הציבה בעבור כל יהודי כ'יהדות'. הפעולה המעשית תגיע רק לאחר התיקון והשימור הרוחני ומכאן שאין לפעול פעולה שאיננה פעולה-לשם-רוח.

בעבור ברדיצ'בסקי חטא אחד העם בחטא הניתוק מן החומר, הריחוק מן החיים.  לדידו של ברדיצ'בסקי, תרבות הינה תוצר רצונם של האנשים, תרבות היא אסופת כל מעשיהם בממגורת הדורות; אדרבא, מעשיהם מכילים באופן אימננטי את רצונם. מעשיהם של אנשים הם המלחמה והשלום, הנחישות והסבלנות או בדבריו: "אבל כשאני לעצמי, אין אני יודע, אם זהו היה המוסר הלאומי שלנו, שעורר אותנו בימי קדם לכבוש לנו את הארץ בזרוע, או זהו המוסר הלאומי, שבא בלבנו בעבר שמשנו…הדבר מוטל בספק, אם ביבנה ובנותיה ניתן המוסר הלאומי, או חי בין אלו שנשארו בתוך חומות ירושלים ונפלו על חרבם"[5] ברדיצ'בסקי פסק בנחרצות כי "ענין המוסר הלאומי הוא רק עקר בדוי מן הלב, עקר כשאר העיקרים הדתיים, שהולכים ובאים, הולכים ובאים…"[6]   והאיר בעבורנו פגם חמור בגישות כמו של אחד העם:  כשאדם בונה פילוסופיה המתחילה להאמין בעצמה העולם כולו יתחיל להברא בצלמה, אחד העם כפה את הפילוסופיה שלו על המציאות היהודית הר כגיגית, בלא משים לב שאין זה משנה את החיים ואין בכוחה לשנותם. גם כיום ישנם אלו הפועלים כך.

"פרי מעללנו אוחז בציצית ראשנו, והוא אדיש לגמרי לגבי האפשרות שבינתיים 'היטבנו' דרכנו"[7]

מים רבים זרמו בנהר החיים מאז טענתו של אחד העם, מלחמות ומוות, שואה ותקומה. נבואתו ודעתו של ברדיצ'בסקי על התחדשותו של העם הוכיחה עצמה בעוד נבואותו של אחד העם נתגלתה כשגויה.

אנו גילינו ומגלים בכל הווה קצר "כי אחר היסטוריה של אלפי שנה אפשר לעם להתחיל עוד הפעם הכל מחדש, כקטן שנולד: לעשות לו ארץ לאומית חדשה עם חיים וחפצים לאומיים חדשים."[8];  בעוד המציאות הוכיחה את צדקת ברדיצ'בסקי יורשיו הרעיוניים של אחד העם, יורשי הפרספקטיבה הפילוסופית והמוסרית שלו,  אוחזים בציצית ראשנו ומושכים אותנו אל המוסר המטאפיסי.

ברדיצ'בסקי טוען טענה 'ארצית' נגד אחד העם , מאבקם של השניים הוא בסיס טענתי כי שגיאת 'לומדי התלמוד' בימיו של ברדיצ'בסקי – הקפאון הגלותי ב'קודש' – הייתה גם שגיאתו של אחד העם, שגיאתו של אחד העם שורדת כיום בתפיסתם של אנשי המוסר המטאפיסי של ימינו, 'מוסר קידוש הקודש' ע"ח החולין, מוסר המפקיר את הארצי על מזבח האדיאיל הקדוש. מסקנתי נחרצת: אנשי הקודש דהיום הם אנשי מוסר זכויות האדם.

גישתו המוסרית של אחד העם הציבה אותו כדוברה של 'היהדות' אל-מול ברדיצ'בסקי כדוברם של 'היהודים'. גישתם המוסרית של המאמינים בפילוסופיית זכויות האדם מציבה אותם כדובריה של 'האנושות' למול גישתו המוסרית בעל המוסר הארצי, כדובר אדם ואדם.

אחד העם כדוברו של האידיאל-כפי-שצייר-ברוחו, אידיאל שמעל החומר והמציאות בעוד ברדיצ'בסקי דוברם של החיים כפי שהם מתגלמים במעשים וברצון המניע אותם, האידיאל בתוך החומר והמציאות.

המוסר האידיאליסטי של חסידי וצדיקי דת זכויות האדם, מוסר נפרד-אך-קיים מעל החומר והמציאות ואל מולו המוסר הארצי הנדרש לאדם ולעם השואף להיות בן חורין בתוך ההיסטוריה, בתוך החומר והמציאות.

איקונין של דת זכויות האדם
איקונין של דת זכויות האדם

השורד עד כאן, עד הסוף המר, מבין מה עד כמה חשוב המאבק במעריצי 'הקודש' ועד כמה מסוכן מאבקים של 'מעריצי הקודש' בנו. מדובר במאבק על התשובה לשאלה איתה פתח הפילוסוף הצרפתי אלבר קאמי את ספרו 'המיתוס של סיזיפוס': "האם כדאי לחיות את החיים האלה או לא?"
חסידי דת הזכויות, אנשי המוסר המטאפיסי, טוענים שעלינו למות כפרי לצמאונם אל גן עדן אבוד, גן עדן שבראו בראשם. חסידי המוסר הארצי גורסים שכדאי לחיות את החיים, וכי החיים עצמם הם הרצון העילאי.

 

 

בשבוע הבא נרד מהדיון שבשמיים אל איוולת השטייטל שעל הארץ ונערבב בין שוברים שתיקה, יוסי אלפי, הקשת הדמוקרטית המזרחית וניטשה.

 


 

[1]פרידירך ניטשה, מעבר לטוב ולרע, ע' 19

[2]אחד העם, לא זה הדרך בתוך על פרשת דרכים

[3]אחד העם, חיקוי והתבוללות בתוך על פרשת דרכים

[4]אחד העם, עבר ועתיד, בתוך על פרשת דרכים

[5]ברדיצ'בסקי, שם.

[6]ברדיצ'בסקי, בתוך האסופה 'שינוי ערכין' – תרבות ומוסר.

[7]ניטשה מעבר לטוב ולרע, ע' 89

[8]אחד העם, עבר ועתיד, בתוך על פרשת דרכים

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “קופל בשלישי – ברדיצ'בסקי ואחד העם 'שוברים שתיקה'

  1. פינגבאק: כה אמר קופל: | קצת על הרבה

  2. פינגבאק: כה אמר קופל: הלוחות החדשים-ישנים | קצת על הרבה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s