קצת על הרבה – מוצ"ש פְקוּדֵי

איזה צבע צריך כדי לתקוע את ירושלים? מתי הפכו החרד"לים לחרד"קים? מהו פורום קהלת? ומה חשוב לזכור כשמדברים על ברוך גולדשטיין?

קצת על קריית ארבע | קצת על ירושלים | קצת על בעלז | קצת על החרד"לים | קצת על אחי | קצת על קהלת | קצת על חוק הלאום | קצת על גולדשטיין | קצת על המינתיפאדה | קצת על פקודי

קצת על קריית ארבע

הנתונים אשר נחשפו השבוע בנוגע לגדילת כמות האוכלוסייה באיו"ש הם תעודת עניות למועצה המקומית ביישוב ילדותי. בכל איזור יהודה ושומרון נרשם גידול באוכלוסייה, כאשר בכל איו"ש צמחה האוכלוסייה ב-4.3%, אך קריית ארבע אינה על המפה.

קצת על ירושלים

זה רק אני, או שכדי לחסום את ירושלים צריך ריכוז ממש גדול של שחור או לבן?

קצת על בעלז

חסידות בעלזא מאיימת לעזוב את הארץ לאמריקה אם יעבור חוק הגיוס. הדבר מעציב אותי פעמיים. האחת כי הם רוצים לעזוב את ארץ ישראל ולוותר על עם ישראל כדי לקיים את תורת ישראל, והשנייה היא שאמריקה הפכה למדינה בה הם חושבים שהם יכולים לקיים אורח חיים שכזה. מה שעוד יותר עצוב הוא העובדה שרבים מהישראלים לא יזילו דמעה לראות את החרדים עומדים ביציאה מטרמינל 3. 

קצת על החרד"לים

חזונו של הרב קוק מבשר על התפתחות רוחנית בעת החדשה, כזאת שחירותם של ה'חופשיים' היא חלק מהותי מעצם שורשה וקיומה, כזאת שלחרדים לדבר ה' יש הרבה ללמוד ממנה. איכשהו, עשו רבנים שעומדים בראש התנועה החברתית שהוא הקים בראש הפיצול מדרך האמצע שהוא הביא. במקום לחבר בין עבר והווה, במקום לראות את היופי שבעולם המודרני, במקום לראות את 'ייסוד כיסא ה' בעולם', הצטרפו רבני הקו אל העולם החרדי בהתפקרותם מהאידיאולוגיה הציונית שאפיינה את הציונות הדתית. המקף המחבר בין השניים החל להתפורר בהסכמי אוסלו, והתמוסס בהתנתקות. כעת, אין הבדל מהותי בין החרדים והחרד"לים. התורה מעל לכל, אין שום דבר בלתה.

היופי באורח חיים ציבורי שמציב את התורה מעל לכל היא שהוא כבר נבדק ונמדד בימים אלו. בעולם כזה שומעים על הרבה גמילות חסדים, הרבה צדקה, הרבה חסד. הצד השני של המטבע הזו היא הרבה נזקקים, הרבה פושטי ידיים והרבה עוני. יותר מזה, הציבור הדתי לאומי, לפני שהחל ממש בפיצול(ושמעתי כבר שטוענים שהפיצול החל בימי המאבק באוסלו, ואפילו ברצח גולדשטיין) נחבט ונחבל. הוא לומד, לאט לאט להתגבר על הכאב. הפצעים הגלידו, החיים המשיכו במידה מסוימת. אך בצד השני, קמו אלו שלא בחרו להתקרב לשארית עמך ישראל אלא להסתגר בקנאות מפני החושך הנורא שמבשרת המדינה. ברוב צדקנות, ראו במדינה כי רע ונורא. אז בכל פעם שעולה עולם התורה לדיון – הם מתייצבים לצידו, מבלי להבין כמה הם פוגעים בו.

החרדים יצאו להפגין, כי הצגת כוח כזאת היא חיונית, להם. הגבול יסתיים איפה שהציבור החרדי יציב אותו. כמו ההתנתקות שאנו חווינו לפני עשור, כעת החרדים סובלים את מחיר ההזנחה של עמך ישראל. ככל שיקדימו לפתור את הבעיה, כן ייטב. עצרת גדושה ומלאה בחרדים לא תיטיב, לא עם החרדים ולא עם שותפים חובשי הכיפה הסרוגה. מי שחשובה לו מדינת ישראל, ומי שחשוב לו מעולם התורה, מוכרח הוא לנתק את המדינה מהתורה. המצב בו המדינה מממנת את הישיבות, משמר בהכרח את התלות שלו במדינה. ההתנגדות לצבא, ההתנגדות ליציאה לעבודה, משמרת אורח חיים תלוי קצבאות, או תרומות – היינו הך. אם החרדים רוצים לחיות כך, אם הם בוחרים מרצון בחיי עוני וקוראים לזה אידיאל – בעיה שלהם. לאנשים שצמחו מתוך תנועה שחרטה על דגלה את השילוב בין תורה ועבודה אין חלק בהפגנה כזאת.

הגרוע מכל הוא שאם ניקח את היחס החרדי כלפי הציונות הדתית(כולל חרד"לים) נמצא יחס מזלזל ויותר גרוע מהיחס כלפי אנשי ה'עגלה הריקה'. "בית של גויים", עמלק, עוכרי ישראל ועוד. אולי זה בגלל השילוב, אולי זה בגלל האמונה שאפשר לחיות גם בעבודה וגם בחיי תורה. זה לא משנה, לציונות הדתית אין יד ורגל בעולם החרדי. התורה היא אמנם אותה תורה, אך אופן הלימוד החרדי, צורת החשיבה, אורח החיים הנלמד ממנה הוא אחר לחלוטין. אגב, גם בציונות הדתית יש תחושה של התנשאות מעל הציבור החרדי. "דור המדבר", כך למדתי מה היחס הלאומי כלפיהם. או ששיקרו לי כשחינכו אותי, או שהצטרפנו למדבר בהתנגדותנו למדינה. טוב עשו בארגון רבני צהר שפרסמו גילוי דעת נגד השתתפות של המגזר בהפגנה.

ונקודה קטנה לגבי גיוס חרדים – אין סיכוי שזה יקרה, לא בכוח בכל אופן.

קצת על אחי

אח יקר,

מתישהו תתקיים עצרת התפילה שלכם, בני המגזר החרדי, כנגד 'גזירות השמד' של וועדת שקד למען השוויון בנטל. בתפילה הזאת, תהיו מאות אלפים. תבקשו מהקב"ה שיבוא ויושיע אתכם מאחיהם הקוראים אותם לצאת מארבע אמות בית המדרש. במקום לקחת אחריות למעשיהם לאורך השנים, הם יפנו אל אלוקים, בתקווה שיאמר להם "והוצאתי", "והצלתי", "וגאלתי", "ולקחתי".

אלו אויביך ישראל? נו באמת.
אלו אויביך ישראל? נו באמת.

עצרות התפילה, ההתגייסות ההמונית, הפניית האצבעות המאשימות אל כל עבר. נתניהו עמלק, לפיד ובנט אחים למשטר הנאצי, כולם רק מגבירים את הבעיה השורשית – היא גישת ראשי המגזר החרדי. הגיע הזמן לומר שהמתווה שקבע שיחס מנוכר לציונות רק מוביל לשנאת אחים ולסכסוכים פנימיים. אם כעת לומדי תורה יושלכו לבתי הכלא בגלל שתורתם אומנותם, הרי שהמסר העולה מכאן אינו שהציונות איבדה את דרכה, אלא שלומדי התורה הם שאיבדו את הדרך.

"ר' בנאה אומר כל העוסק בתורה לשמה תורתו נעשית לו סם חיים שנאמר (משלי ג) עץ חיים היא למחזיקים בה… וכל העוסק בתורה שלא לשמה נעשית לו סם המות שנאמר יערף כמטר לקחי ואין עריפה אלא הריגה שנאמר (דברים כא) וערפו שם את העגלה בנחל"(תענית פרק א').

העיסוק האובססיבי בלימוד התורה הוא לא נכון ולא הגיוני. ברם, הערך של לימוד התורה הוא ערך אינטגרלי של העם היהודי. בלי התורה באלפיים השנה האחרונות, העם היהודי לא היה שורד – לא כעם, ולא ביהדותו. מותר להודות בכך, מחובתנו להוקיר תודה על כך. אך האמת היא, שהאפשרות שלומדי תורה יושלכו לבית הסוהר בעבור לימודי התורה שלהם אינה משנה למרבית האנשים. אדרבה, יש מפלגה(או שתיים), שקמה והצליחה כמעט רק על הבסיס הזה. 'יש עתיד', שהיא הצאצא הישיר של מפלגת 'שינוי', קמו עם האג'נדה של 'שוויון בנטל'.

החרדים הפקירו את הזירה התודעתית. בכל עת שבאה צרה עליהם, הם מתקפלים ומאשימים את ברי הפלוגתא בחוסר יהדות במקרה הטוב(בית של גויים מישהו?) ובשנאת ישראל במקרה הבא(עמלק). המעניין הוא שהחרדים השיבו מלחמה. הם טענו שלולא התנהגותם – התורה הייתה אובדת. חדש אולי אסור מן התורה, כדברי החת"ם סופר, אך מן השמיים – היא מותרת לחלוטין. הם השיבו שמדובר באוטואנטישמיות, אבל גם זה לא עובד, כי צורת החיים של החרדים מובילה אותם לעוני רב.

מה שעוד יותר מעורר תמיהות על התהליך הזה, הוא תנועת החזרה בתשובה. על פי סקר של הלמ"ס, בין 1999 ל-2009, מאתיים אלף ישראלים התחזקו, חזרו בתשובה. חלקם הרב הפך לחרדי, מה שאומר שישראלים רבים מכירים בעלי תשובה שנמצאים בתוך המגזר החרדי – ועדיין, הבנה ממשית לטענות החרדים אין.

החרדים, כך נראה, קשרו את ידיהם שלהם מאחורי גבם. אין להם את האפשרות להסביר את ערך לימוד התורה, כי הם התנתקו מזמן ממערכות החינוך הכלליות ואיבדו את היכולת להשפיע על התכנים. הם לא יכולים להסביר את התרומה הסגולית של תורת ישראל. על האפשרות להכיר את עמך ישראל הם מוותרים, כשהם דוחים את כור ההיתוך הישראלי, שהוא צה"ל. אבל זה לא רק צה"ל, אלא גם האקדמיה, או כל זירה שדורשת התערות עם אנשים ששונים מהם, אך הם אחיהם.

והחשש הוא ברור, אובדן הדרך. אך אם הדרך הזו החזיקה את עם ישראל במשך אלפיים שנות קיום, איך ייתכן ששירות צבאי, או הכרות עם רעיונות והשקפות עולם שונות יגדעו את ענף התורה הזה? איך ייתכן שעולם התורה הכביר כה חלש מול הקשיים של שינה באוהל עם אנשים אחרים? עצם ההתנגדות החרדית להכרות ממשית עם עמך ישראל, היא זילות התורה בשמה הם מדברים. כדי לשנות את רוע הגזירה תפילות יעזרו, אך גם השתדלות אמיתית כאן על פני האדמה.

ההשתדלות הזו כוללת דפוסי מחשבה עצמאיים, היא כוללת עמידה איתנה על ההשקפה החרדית, היא כוללת גם אמירה שלה.  אך יש דבר אחד שחייב להשתנות, אצלם, וכנראה גם אצלנו. אנחנו לא 'כופרים'. 'אנחנו' זה הציוניים. 'אנחנו' זה הציונות הדתית, 'אנחנו' זה הציבור החילוני. כמו שלא כולכם משתמטים, כמו שלא כולכם חסרי מחשבה עצמאית, כך לא כולנו כופרים, לא כולנו שונאי התורה.

כולנו אחים.

 

קצת על קהלת

פורום קהלת הוא מכון מחקר מהצד השמרני של המפה. כחלק מהניסיון ליצור אליטה אינטלקטואלית ימנית שתציג מפה קצת אחרת. השבוע הם קיימו כנס שעוסק בחוק הלאום של יריב לוין, איילת שקד ורוברט אילטוב(הליכוד, הבית היהודי, ישראל ביתנו בהתאמה). החוק עצמו מחדד את הזיקה של עם ישראל לארצו, קושר בין מדינת ישראל והתפוצות ומטיל על ישראל את האחריות לשמור על התפוצות, מתייחס למעמד המשפט העברי ומעמדו.

קצת על חוק הלאום

במושב "אתגרים בשימור זהותה של ישראל כמדינת לאום", דנו ארבעה דוברים בארבעה פרמטרים שונים של היחס לחקיקת חוק יסוד: הלאום. המושב נפתח בהנחיה של ישראל הראל, שהזכיר בהלצה את חוק הגיוס שעבר את וועדת שקד בשבוע שעבר. "אם יקרה לחוק הזה מה שקרה לחוק השוויון בנטל, אז מוטב שלא יעבור", ואף ציין כי חוק זה הוא ברירת מחדל לאור כישלונות ממשלות ישראל לדורותיהן לייצר חוקה ממשית למדינת ישראל.

מושב ראשון: (משמאל לימין) ד"ר הראל ארנון, ישראל הראל, ח"כ יריב לוין, ד"ר עמיחי מגן, ד"ר אסף מלאך. קרדיט צילום: פורום קהלת
מושב ראשון: (משמאל לימין) ד"ר הראל ארנון, ישראל הראל, ח"כ יריב לוין, ד"ר עמיחי מגן, ד"ר אסף מלאך. קרדיט צילום: פורום קהלת

הראל ארנון, אשר כתב ספר אשר דן בחקיקת באמצעות משאלי עם, הציג את הבעיות המשפטיות שגרמו לצורך בחקיקת חוק הלאום. "ישנה עגלה מלאה בכל טוב, אך גלגליה ישנים, הם עשויים ממתכת ועץ. העגלון מודע לבעיה אך, אינו מוצא את הזמן לעסוק בה. יום אחד הוא מטפס עם העגלה במעלה הר, והעגלה מתקשה לסחוב. הוא ממהר להחליף שני גלגלים בצד אחד בצמיגים טובים ואיכותיים, אך העגלה מחליקה, כי הגלגלים האחרים אינם עומדים בקצב. זה בעצם מה שקרה בזירה המשפטית". על פי ארנון, חוקי היסוד במדינת ישראל רובם מתייחסים למישור הפרוצדורלי, כגון חוק יסוד: הכנסת, חוק יסוד: המשפט ועוד, בעוד החוקים הערכיים של המדינה אינם כוללים התייחסות לזהותה הייחודית כמדינת לאום של העם היהודי.

את הזירה האקדמית תקף ד"ר אסף מלאך, אשר חיבר סמינריון שעסק בלגיטימיות של המדינה היהודית בעידן פוסט מודרני, ובין השאר סיפר לנוכחים על תהליך הבחירה שלו את הנושא. "נכנסתי לתחום לפני כעשור. ציפיתי שהתחום יהיה חרוש לעייפה. זה הרי נושא ליבה. זהותה של מדינת ישראל כמדינת לאום – זה השורש של הויכוח המהותי אחרי הדיון על השטחים. להפתעתי, גיליתי שהכתיבה מעטה ודלה. יש כתיבה של משפטנים במבט חוקתי, או במבט השוואתי למדינות אחרות. במדעי המדינה, יש רק נקודות מבט מרקסיסטיות"

לטענת מלאך, הדעה הרווחת באקדמיה היא שלאומיות בכללותה היא המצאה מודרנית, כך שטענות ציוניות על קשר לעבר נדחקות לשוליים, והפילוסופיה הפוליטית בארץ רובה מונעת מתפיסות ניאו מרקסיסטיות. "כשזה המצב", אומר מלאך, "מושמט הבסיס של מדינת לאום".

הזירה הבינלאומית לא הופקרה מן הדיון, כשד"ר עמיחי מגן, מומחה במשפט בינלאומי מהמרכז הבינתחומי בהרצליה פסק: "על פי הנוהג הבינלאומי, המדינה רשאית לחוקק חוק כזה. עקרונות הריבונות מעוגנים בסעיף הראשון של אמנת האו"ם, וכל מדינה רשאית להגדיר תא אופייה ומהותה. זה דבר שהוא נכון לכל משטר, אחת כמה וכמה לחוק שעובר באופן דמוקרטי".

כמו כן, מגן דחה טענות נגד יכולה של ישראל לחוקק חוק שכזה. "יש הטוענים כי למדינה יהודית אין יסוד במשפט הבינלאומי, אך טענה זו עצמה מנוגדת לסדר הליברלי הבינלאומי. שוויון בין מדינות ועקרונות הריבונות הם עקרונות יסוד בזירה הגלובלית". לצד זאת, התייחס מגן גם צורך בחקיקת חוק שכזה, "מדינות הלאום מאותגרות מלמעלה ומלמטה. מלמעלה על ידי ארגונים על לאומיים, כמו האו. אי.סי.די, ומלמטה על ידי קבוצות וארגונים בין לאומיים השואפים להעביר את הנאמנות האזרחית מהמדינה לקבוצות ייחוס שונות.".

הדובר הרביעי והמסיים של המושב היה אחד ממגישי הצעת החוק, ח"כ יריב לוין. לוין הציג את הצורך המהותי לחוקק חוק יסוד שכזה. "יש נחשול פוסט ציוני גדול שמסכן את זהותה של המדינה, והוא נוצר משני מרכיבים: חדלונה של כנסת ישראל לעשות את המוטל עליה, והשתלטות אלימה של פוסט ציונים על מערכת המשפט".

לוין המשיך, והביא את בעיית הקרקעות כדוגמא: "גאולת קרקעות הפכו מערך ציוני לבעייה של חוסר שוויון, לתמרץ ישראלי על תרומה בדמות שירות צבאי לא אפשרית – בגלל חוסר השוויון. החמור בכך הוא שערכי השוויון יכולים להיות חלק אינטגרלי מערכי היהדות, אבל במקום הם הפכו מנוגדים לה". לוין גם ציין את החיפזון, כדבריו, לגרש יהודים מבתיהם מגוש קטיף וצפון השומרון, ואת הגמישות המשפטית שנדרשת בכל פעם שמוגש ערעור על תוואי גדר הביטחון. לוין גם הודה כי החוק לא יפתור את כל הבעיות, אך הוא קריאת כיוון בדרך הנכונה.

 

קצת על גולדשטיין

בחודש הזה מציינים עשרים שנים למה שנקרא 'טבח גולדשטיין'. איני זוכר אותו ממש, על אף שהיה מבאי בית הכנסת אליו הייתי הולך בילדותי. הוא היה רופא, ומספרים עליו שהיה מטפל ללא משוא פנים כאשר היה בבתי החולים בארץ, אך כאשר היה נדרש לטפל במחבלים בלבנון, היה מסרב לעשות כן. אמונותיו והשקפותיו הושפעו ללא ספק ממורו ורבו, הרב מאיר כהנא הי"ד.

הטלאי שלבש לא עזר לו. גולדשטיין
הטלאי שלבש לא עזר לו. גולדשטיין

אלא שהשקפות אלו טעמו גם מפריה האסור של הגזענות, קסנופוביה ושנאת זרים. ואמנם, קל לשפוט את גולדשטיין כרוצח מתועב, כגזען וכפשיסט. ברור שיוזמתו שלו להקים את פארק כהנא, בו קבור, אינה מסייעת לו.

השמאל נהנה לציין את המאורע, כהצגת היישוב היהודי בחברון והיישוב קרית ארבע כקנים של אידיאולוגיה קיצונית ומאיימת על השלום. לכן פעם אחר פעם, לאחר שישמיצו את היהודים בשטחים, יעבירו אותם דמוניצזיה מוחלטת – ינסו לדרוש את פינוים בהקדם.

אך בקריית ארבע רואים את הדברים אחרת. עבור התושבים כאן, לא מדובר ברוצח נתעב. לא מדובר בגזען(אולי האופי האידיאולוגי של היישוב מקשה על החשיבה הזאת). מדובר בגיבור ישראל, שהציל נפשות רבות, כולל באותו יום פורים ארור, שנת 94'.

"באולם יצחק נהרגו 29 מתפללים ונפצעו כ-125. כפי שעולה מן התרמילים שנאספו, נורו באולם לפחות 108 יריות, כמספר התרמילים שנמצאו בו. זוהו 22 פגיעות בקיר, רובן בקיר הדרומי."    (מתוך דו"ח ועדת שמגר, פרק ב', סעיף ח')

יחד עם זאת, חשוב לציין דברים נוספים שמביאים אדם כזה לידי מעשה כזה, מלבד מהאידיאולוגיה הקיצונית שדבק בה.

 "צריך להבין את השתלשלות האירועים, בערב חנוכה שקדם לאירוע, נרצחו מרדכי לפיד הי"ד – החבר הכי טוב של ברוך גולדשטיין והבן שלו שלום הי"ד. זה שבר אותו. כל בוקר בשרו הכותרות בעיתונים – 'החמאס מתכנן פיגוע גדול בחברון'. היו לנו התרעות מחרישות אוזניים. שאול מופז, ששימש אז כמפקד יו"ש, הגיע יומיים קודם לכן לקריית ארבע והתריע כי: 'הולך להיות פיגוע גדול בימים הקרובים. אנחנו לא יכולים לעצור זאת- יש לנו הנחיות של הדרג המדיני'. לגולדשטיין עצמו, אמרו להכין חדרי פינוי לעשרות נפגעים. אין פלא, שהוא נקלע למשבר נפשי והגיע למסקנה שאין לו ברירה. למרות שאני לא חושב כמוהו, הוא כנראה האמין בכל ליבו שמעשה נקם ימנע פיגוע".  (נועם ארנון, דובר היישוב היהודי בחברון)

כמובן, שבסיורים של שוברים שתיקה, שנוטים להשכיח את העבר הטרוריסטי של תושבי חברון העברית, השמאל ממהר להזכיר:

"רבין טעה כשלא פינה את היישוב היהודי בחברון מיד אחרי הפיגוע"(זהבה גלאון)

מודעות 'שוברים שתיקה' לקידום סיורים בחברון בחודש זה.
מודעות 'שוברים שתיקה' לקידום סיורים בחברון בחודש זה.

והאמת היא, שימי הסכמי אוסלו, היו מלאים בדם, הם החלו כמובן בטעות האסטרטגית של החתימה על עסקת ג'יבריל – שהובילו לפתיחת האינתיפאדה השנייה.

"מאז תחילת ההתקוממות(האינתיפאדה השנייה) ועד הטבח קרו ביהודה ושומרון 154,754 מקרים של יידוי אבנים, נזרקו 5,655 בקבוקי תבערה, אירעו 2,979 מעשי תקיפה ודקירה, 821 מקרי ירי, נזרקו 256 רימוני יד, נהרגו 64 ישראלים ונפצעו 3,866. כמו כן, נרצחו 373 ערבים בידי ערבים. מכוניתו של יאיר ליאור, תושב בית חגי, נרגמה בחברון בשנת 1993 לא פחות מ-47 פעמים" (עמוד 167, הובא אצל חגי סגל במוסף 'דיוקן' של מקור ראשון). אחת המסקנות של ועדת שמגר היא כמובן "לשרש את הפגיעות ביהודים, מירי ועד יידוי אבנים".

אז כן, גולדשטיין עשה מעשה נורא, אבל אני לא רואה אף אחד מהשמאל מבקש לפנות את ערביי חברון, שכם, ג'נין, רמאללה, הכפר עוורא, או כל מקום ממנו יצאו מחבלים, אדרבא, אני רואה יותר תגובות כאלו מהשמאל:

"הרוצחים המתועבים של משפחת פוגל צריכים להינמק בכלא. אני לא מבינה את הדחף הפוליטי להרוס את בתי משפחותיהם לאחר שצה"ל עצמו ביטל את השימוש בהריסות בתים כשיטת ענישה, מכיוון שזה לא יעיל, וזה גם לא מוסרי. ברור שאין שום אפקט הרתעתי וגם לא צורך ביטחוני במהלך, למעט צורך פוליטי כלפי המתנחלים".(זהבה גלאון, על רוצחי משפחת פוגל).

איפה ואיפה מישהו?

קצת על המינתיפאדה

את המדור הזה בדיוק חשבתי להפסיק. כי אין אינתפאדה, וזה לא חשוב. אבל זה כל כך כן. כי היחס אל הימין הוא בדיוק זה – פרופלורים. זה נמשך מאז ימיו של רבין שהבטיח שלא יפלו קטיושות מאשקלון עד ימינו אנו. אם אין נפגעים – זה לא קרה. אבל זה קורה בכל יום ויום.

השבוע הערבים שוב יידו אבנים, השליכו בקבוקי תבערה והבעירו צמיגים. זה קרה בכל יום השבוע.

קצת על הר הבית

השבוע התקיים הדיון ההיסטורי על הר הבית במליאת הכנסת. השמאל נבהל מהאפשרות שקיים חלום אחר מלבד השלום, החרדים נבהלו מהאפשרות שליהודים תהיה ריבונות והימין? ממשיך לדבר בלי אפשרות אמיתית להנהיג את המדיניות בה הוא מאמין.(לקריאת המסקנות שלי מהדיון, לחצו כאן)

לנאומים של משה פייגליןציפי חוטובלי, מירי רגב, זהבה גלאון, שולי מועלם. (מוזמנים לשלוח נאומים נוספים, אני מצאתי בעיקר של הימין)

בשבוע שעבר הזהרתי מהאפשרות שהדיון דווקא יגרום לממשלת ישראל להתנער מהר הבית, אך דובר ראש הממשלה, מארק רגב, הבהיר כי אין בכוונתה של ממשלת ישראל לשנות את הסטטוס קוו: "המדיניות של ממשלת ישראל היתה ותמשיך להיות להשאיר את הסטטוס קוו בעניין הר הבית, כולל חופש כניסה לאתר הקדוש לכל המאמינים" אמר דובר ראש הממשלה נתניהו, מארק רגב לג'רוזלם פוסט. מה זה אומר? את ההודעה הזו אפשר לפרש לכל כיוון.

קצת על פְקוּדֵי 

הפרשה מתארת לפרטי פרטים את בניין המשכן מהתחלתו ועד סופו. באופן הפירוט הזה, נראה כי יש ניסיון להימנע מחזרה על חטא העגל. חוויה רוחנית ככל שתהיה, לא תוכל להחזיק את האדם אם הוא אינו מעניק דבר מה מעצמו.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “קצת על הרבה – מוצ"ש פְקוּדֵי

  1. פינגבאק: קצת על הרבה – מוצ"ש אֱמֹר | קצת על הרבה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s