בעוד שנתיים או שלוש, כמידי יום זיכרון לחללי מערכות ישראל, יישלחו מספר חיילים מחטיבת הנח"ל לפקוד את קברי הנופלים בהר הרצל. כשהם יגיעו אל קברו של אחד החללים מהחטיבה, המצבה תספר חלק מהסיפור – אך תמסגר את הסיפור כולו.
"סמ"ר ינאי ויסמן… נפל בקרב בשער בנימין..", יהיה הכיתוב שהם יראו על מצבתו של קרבן פיגוע הטרור בסניף 'רמי לוי'. זה הסיפור שיסופר: בתקופת גל הטרור של 2016 שני נערים נכנסו לסניף 'רמי לוי' בשער בנימין. הם תקפו בסכין את העוברים ושבים, ויסמן הסתער עליהם עם מה שמצא בהישג ידו ונדקר למוות.
.Welcome my son, welcome to the machine
?What did you dream
.It's alright we told you what to dream
מתוך השיר Welcomw To The Machine של להקת פינק פלויד
על המכונה
די לנשף המסכות. אני אעמיד טיעון הבנוי מטענה בסיסית כי 'שוברים שתיקה' הם פיון מיני פיונים רבים על לוח המשחק הגיאו-פוליטי. הם כלי שמזיזים המסבסדים באמצעות מענקי ליבה וחירום, בהתאם לנסיבות הפוליטיות והאזוריות. הנימוק יבוא לאחר תיאור התשתית. להמשיך לקרוא "כה אמר קופל: על המכונה"←
בזמנו, לפני אי אילו חודשים כתבתי טור על המוסריות של המתנגדים לאלימות בכל הנוגע לשאלת 'צוק איתן', הטור הזה חזר אלי בעקבות קריאתו טורו של דוד (דוכי) כהן באתר Ynet. הטור של מר כהן עורר בי מחשבה רבה, עד כה חשבתי שאני ושר הבטחון בוגי יעלון חיים על אותה הפלנטה, באותו הקוסמוס, במציאות אחת, אולם ביקורתו של דוד כהן על הפרקטיקה שנקראת 'זכרון' העירה בי קול זעקה: אנחנו לא חיים על אותה הפלנטה, אף לא באותו הקוסמוס, אנו חיים בשני יקומים ערכיים שונים להפליא, המציאות והאבסורד.
לכן חזרתי לתיאורה של אבסורדיסטן, אותה מדינה שספגה שיתוק בהכנעה, אלימות כנגד אזרחיה ב"הגנה התקפית" והקרבת מיטב בניה, כ"מוסר מלחמה". נזכרתי וניעורתי לכך שבעוד שאנו, תושבי המציאות, חיים ונושמים את אוויר העולם הזה, העולם בו הופגזנו באש ארטילרית מת"א ועד ירושלים, ספגנו שיתוק מוחלט של דרום ישראל בלא מענה מספק, דיממנו בדם חיילים, מבין חרכי אפוד המגן בגלל 'מוסר המלחמה', "מוסר" המוביל את כוהניו להקריב חיילים על מזבח ניסוחים משפטיים פתלתלים. הם, תושבי ארץ האבסורד, תושבי אבסורדיסטן, ראו במהלך 'צוק איתן' ורואים כיום את הדברים בצורה אחרת לגמרי.
תושבי המציאות ספגו השפלה אישית וצורבת במהלך 'צוק איתן', ילדיהם איבדו את היום ואת הלילה לטובת ריצה אחוזת אמוק למקלטים וממד"ים, דמיונם הפך כל קול שאון לסירנה המבשרת על ניסיון השחיטה הרקטי-אנטישמי היומי ומחשבתם, שבשגרה עוסקת בשאלות חול, עסקו שוב ושוב באוריינטציה ל'מרחב מוגן' למען קדושת החיים. שדרני החדשות היו לדייגים המושכים אותנו בעצבינו, מלוכתם על האינפורמציה הייתה לנו כפיתיון, וכך אדם החי במציאות נתלש משלוותו וגדשה סיאת סבלנותו.
מאידך – אל מול
במהלך 'צוק איתן', אחת לארבע עד שש שעות יצאו בשמחה אזרחי אבסורדיסטן לזמן-פולחן במקדשים הקהילתייים הנקראים מקלטים או לחדרי התפילה הפרטיים הנקראים ממ"דים, במשך חמש עד עשר דקות עומדים דום וסוגדים לאלילים – ברקע מסייעת כנסיית אבסורדיסטן באמצעות 'צלצול' בסירנת הכנסייה – צבע אדום – ודרשת כוהני ערוצי החדשות המספקת להם רציונל-תלוש למען תכלנה נפשותיהם את האיוולת שסביבם כ"מציאות הטובה ביותר".
פולחן המולך – שידור מאולפני החדשות של אבסורדיסטן
על חברי "האמת שלי" – בית הלל מול בית שמאי
"אנחנו האנגלים מולדתנו רחוקה, ואילו אתם תצטרכו להמשיך ולחיות עם הערבים. אל תזדהמו במעשים כאלה שיתנו בידם אחר כך נשק מוסרי להנצחת השנאה."
אורד צ'ארלס וינגייט מסביר לפקודיו מדוע נאסר עליהם לנקום.
באזיל לידל הארט – מומחה לאסטרטגיה צבאית – על וינגייט
ראשית הערה אישית – אינני קורא לפעולות נקם חסרות מחשבה או רצח לשם הרצח. אולם אין אנו עומדים שם, אנו עומדים מול מתרס. אנו חווים חרדה פנימית וסנקציה חיצונית המונעות מאיתנו להפעיל אלימות במידה הנדרשת לשם נצחון, לשם התקפה. אינני מבטל עקרונות מוסר, אני תובע אותם!
הנה הפתעה – חברי קבוצת 'האמת שלי', הם אלו שמהללים את ה'חרכים שבאפוד'; ההבדל היחידי בין 'שוברים שתיקה' ו'האמת שלי' נמצא במענה לשאלה: "האם עמדנו ברף "מוסר המלחמה"?". שניהם מגדירים בצורה דומה את הילולת המגננה כ'מוסריות נעלה', ההבדל נמצא באדיקות – אלו מ'שוברים שתיקה' כבית שמאי ואלו מ'האמת שלי' כבית הלל – לשניהם עקרונות הלכתיים דומים. ברצוני להעיר לאחיי מ"האמת שלי" שהבעיה לא נמצאת בשאלת העמידה ברף אלא בהנחות היסוד המוסריות; בלא משים לב, "האמת שלי" מחזקים את "שוברים שתיקה" – אלו גם אלו הם אלו שיקוננו על "חיים שהיה צורך להקריב" למען "נשמור על דמותנו המוסרית", ולבסוף יאכפו על כל אפודי צה"ל להיות 'חדירים', כפי שהעידו באו"ם, עשרות חיילים, אמיצים, כבודם במקומם מונח, אולם לא מוסר של מנצחים הם ביטאו, כניעות מוסרית ככסות מוסרית – ההפסד הפך לנו לפולחן, הנצחון לחטא. נעטה כסות מוסרית – כך ננמק, באבסורדיסטן, את מותם המיותר של הבנים לאמהות המקוננות. נעטה על עצמנו דימוי נאור – זה לא יעכב או ימנע ממועצת זכויות האדם לבקש ליטרת בשר-ישראל.
חלק מחיילי צבא אבסורדיסטן מגיעים ממקום של כפירה, מדי פעם חבורת כופרים קיצונית ואלימה שכזאת דורשת לתקוף את התוקפן. הכופרים מנמקים טענתם על בסיס איזה ספר בזוי שנשכח מלבבות חלק מכובד מאזרחי אבסורדיסטן: התנ"ך. מצטטים מחז"ל שפירשו את משה 'אם בא להורגך – השכם להורגו' ועוד פתגמים שובניסטים-פשיסטיים. למזלם של תושבי אבסרודיסטן פקודות הצבא מנוסחות לפי חוק-המוסר הקדמון של מועצת זכויות האדם: "בא פלוני להורגך יהודי? שמור על קיומו".
כך נמצא את הגנרלים הבכירים בצא"ל, צבא האבסורד לישראל, קוראים לתגמל את התוקפן למען ילמד ויימנע מלתקוף שוב, לו היו מתמודדים עם בריון שהלם בראש בנם – האם גם אז היו מציעים לבנם לתגמל את הבריון? ייתכן, לצערנו ייתכן מאוד, אם כן מה הפלא שצא"ל פיתח שיטת לחימה מתקדמת, פרוגרסיבית בלע"ז, למאבק מול בריונות החמאס – מגננה התקפית – מעטפת על מעטפת של מערכות הגנה מגיבות – חזרנו אל תוך החומות. אנחנו מגנים בתקיפות כנגד התקיפה החמאסית את ישראל – הם ישגרו רקטה? נפוצץ את הרקטה! הם יחפרו מנהרה? נפוצץ המנהרה! ישכנעו את ההמון הגנרלים כי בהגנה תעשה לך מלחמה.
על אבסורדיסטן
אמונת אזרחי אבסורדיסטן בדתם איתנה, איך לא תהיה כשכהני זכויות האדם ובטאון הכנסייה, 'הארץ', מפיצים ומציפים תחת כל עץ רענן את עשרת הדיברות של דת המגננה:
א. לא תקדים לתקוף תוקפייך.
ב. לא יהיו לך פחות אבדות מהתוקפן.
ג. 'פשרה' תהיה הכלי היחידי מבין כלייך.
ד. לא תפסיק לספק לתוקפייך מים, מזון, רפואה, וכסף מזומן.
ה. כל הישג של הצד השני יוכחש תחת הטענה שאין הצדקה להסלמה.
ו. תציית לחוק הבינ"ל רק כשזה פוגע בך.
ז. דעת תושבי 'אבסורדיסטן' תמיד תהיה פחותה ביחס לדעת 'תושבי הקהילייה'.
ח. לא תציית לחוק הבינ"ל כשיועיל לך.
ט. המושג 'פשע מלחמה' יוגדר מחדש ומעתה הנו מילה נקדפת למושג 'יוזמה התקפית'.
י. דע כיצד תדווח ולאיזה עמותת שמאל תפנה למען דיווח על 'פשע מלחמה'.
ויאמרו תושבי אבסורדיסטן לאוזני עבדכם הקטן: "נאים העיקרים בעינינו" ויטיפו וירבו פולחן אדם – 'האמת שלי', בצל"ם ולבסוף מועצת זכויות האדם, דם דם ודם.
כה עבדו את 'האדם', את זכויות המדומיינות, את המטאפיסיקה של הנאורות – את אלוהי אבסורדיסטן.
הפעם נעסוק בשאלות העומק, בחתך רוחבי נביט לקרביו של ארגון 'שוברים שתיקה' ולבסוף אמירה על הדמיון בין 'שלום עכשיו' והנושא אליו התגלגלה הפגנת הקהילה האתיופית, שהחלה כהפגנה נגד אלימות משטרתית מפלה והסתיימה בטענות 'קליטה עכשיו'.
השבוע – התייחסות פלסטינית אותנטית ליחס הרשות הפלסטינית אל נתיניה – ולמה אסור לתת למצב הזה להימשך. רשמים מסיור נוסף בחברון, והשוואה לסיורי שוברים שתיקה, מה קרה למכבי ומהי קדושה שהתורה מצווה אותנו?
מה חושב הפלסטיני הממוצע על אבו מאזן? למה בשוברים שתיקה אובססיביים לבית השלום? ואיך קשור סטיב ג'ובס לפסח?
קצת על אבו מאג'ד | קצת על בית השלום | קצת על הרב סיימונס | קצת על העיקרון הפלסטיני | קצת על השמאל | קצת על כחלון וליברמן | קצת על ש"ס | קצת על ליברפול | קצת על ג'ובס | קצת על מעליותלהמשיך לקרוא "קצת על הרבה – מוצ"ש חוה"מ פסח"←
השבוע הפוסט בסימן "ונהפוכו" – הרבה על קצת, שישי ולא מוצ"ש.
אז מה היה ביום שישי האחרון, בסיור של שוברים שתיקה? למה עמלק תמיד ישאף להרוג, לאבד ולהשמיד את כל היהודים – ומתי הוא יעשה זאת? ומה אומרים לנו פעילים שלום עכשיו בסרטון החדש?
הרבה על שלום עכשיו | הרבה על שוברים שתיקה | קצת על צו | הרבה על פורים
להמשיך לקרוא "מורשת ינאי והאבן הבאה שצריך להפוך | מוצ"ש 'זכור את אשר לך עמלק' ויקרא" 
להלן תשובתי אליה