" אתם באמת מאמינים שהאנשים האלה, בני האנוש הללו, ישתמשו בילדיהם כמגן אנושי? תפעילו את הלב שלכם."
מארק רופאלו, שחקן אמריקני המוכר בעיקר בזכות תפקידו כענק הירוק, היה רק אחד מאנשי התעשייה ההוליוודית שהתבטאו בקיץ האחרון בעניין הלוחמה בעזה. פנלופה "רצח עם" קרוז, רוזי "טבח מכוון" או'דונל, סלינה "התפללו למען עזה" גומז, ג'ון "זו לא הגנה עצמית" קיוזאק ומארק "תפעילו את הלב שלכם" רופאלו התנגדו לצעדים שנקטה ישראל בעזה. מדונה, ג'ואן ריברס המנוחה, הווארד שטרן, ג'ון ווייט, מים ביאליק ועוד כמה חברים צידדו. אבל הסיפור של רופאלו זכור לי במיוחד. ב-18 ביולי הוא צייץ ש"הפגזת בתי חולים אמורה להיות מחוץ לתחום." כאשר גולשת העירה לו שהטילים של החמאס מאוחסנים בתוך בתי החולים, הוא ביטל את דבריה. "אתם באמת מאמינים שהאנשים האלה, בני האנוש הללו, ישתמשו בילדיהם כמגן אנושי? תפעילו את הלב שלכם." להמשיך לקרוא "אליש: סיפור על מאבק וחושך" ←

על השבוע – חזרה לדיון המקורי

נחזור לשאלות המוסר, למבנים המעצבים את הכשלונות המדיניים שלנו. דוגמה לכשלון מדיני שנובע מהמוסר הקלוקל שלנו אבטא בחדות ונחרצות – חוסר ההכרעה, הוא מוביל בתורו לאבסורד מתמשך. את הדי השרדות החמאס נשמע בשנים הקרובות. הסוגדים להווה (הפוליטיקאים) כבר חוזרים להקדיח תבשילם להמון, וההמון כידוע חסר סבלנות כמו שהוא חסר זכרון, על תודעת-דג-הזהב שלנו נשלם אחיי-לארץ, עוד נשלם אחיי-לעם.

להמשיך לקרוא "כה אמר קופל: הלוחות החדשים-ישנים" ←

על השבוע שהיה  – שיר מאמריקה

ממרחק-כפול-הכאב \ לזר קשה להסביר התבוסה
"היכן לבכם?" שואל\ "היכן מחויבותכם – לאחיכם?"
מפי זועקת דממה.

דממה זועקת מפי\ מרעידה את סורגי העיירה
ויצאו ויתהו "מי ומה?"\ תהו ויצאו יהודי העיירה
ולשוני מקישה דממה.

דממת-לשוני מקישה\ מפלחת וקורעת מפרש הדמיון
מגשר הספינה רוחם רוממה \ בדמיונם שטה – אך במציאות שיטיון.
ורוחי נושבת סערה.

"ניצחון" נקרא לה, לספינתנו\ ישמחו יהודי העיירה.
"ניצחון" אקרא לה – 'לאחר'
ולנו – תבוסה.
בזיון. להמשיך לקרוא "כה אמר קופל: המוסר שצריך להשאיר מאחור" ←

לא חשבתי שיש לי הרבה מה לכתוב על המבצע. תכננתי לכתוב על דברים אחרים, אבל כשלקחתי דף ועט ליד גיליתי ששבועיים של לחימה בכל-זאת נטעו משהו בתוכי. להמשיך לקרוא "אליש: המדריך לצוק איתן" ←

האם אנחנו רוצים לחיות בעולם שבו אלו הן הברירות היחידות שיש לנו? הברירה בין לקבל טילים, לסכן חיילים, או להרוג בעל כורחנו אנשים שהמנהיגים שלהם מחשיבים אותם כקליפת השום? האם אנחנו רוצים להתלבט לנצח בין כניסה קרקעית ובין הסתפקות בטיפול כירורגי מהאוויר, או לתהות מתי הם חצו את הקו האדום, בשדרות, ברחובות או בתל אביב? האם באמת אין לנו ברירה מלבד לשוב אל הסבבים האלו, פעם אחר פעם? האמת היא, שבגישה הנוכחית, נראה שבאמת אין ברירה אחרת.

וגם: מה עושים טוב האריות של הצל, ומה הם עושים רע? מה הבעיה עם חוק הכשרות של שטרן ואיזו אהבה אפשר למצוא באוטובוס?

קצת על עזה (1) | (2) | (3) | קצת על אנטי-פרגמטיזם | קצת על זחאלקה | קצת על האריות של הצל | קצת על חוק הכשרות | קצת על הטוב | קצת על מטות
להמשיך לקרוא "קצת על הרבה – מוצ"ש מַטּוֹת" ←

"כשהימים
לא חמים ולא קרים, יושבים,
מדברים על ההרים, אבל
מסתתרים בחדרים.
מקלט זמני מפחד דמיוני, אני
אבנה חומות של אבנים
אני אזהיר את השכנים,
זמנים משוגעים."
(קרן פלס)

להמשיך לקרוא "אליש: יש מלחמות זיגזג" ←