אליש לחנוכה: על אמנות הניתוק

במשך הרבה זמן חנוכה היה לי בנאלי מידי. לאהוב את חנוכה הרגיש לי שבלוני, צפוי, לא מספיק מיוחד. חג של שמונה ימים עם אוכל שמיימי, חופש מבית-הספר ואפס חוקים מגבילים? לא חוכמה להצליח עם נתוני פתיחה כאלה. עם הפיג'מה החורפית, הגשם ששוטף את החלונות, הנרות הקטנים, הסביבונים ומטבעות השוקולד, זה כמעט לא הוגן כלפי שאר … להמשיך לקרוא אליש לחנוכה: על אמנות הניתוק

אליש: סיפור בהמשכים

לפחד לא להתעורר בוקר להישאר לבד, להשתגע לא להגשים את שחלמתי הייתי בכל הפחדים האלה כבר. (מישהו אחר, מאיה הרמן ודודי בר דוד) כשהגענו לאוניברסיטה והכול התחיל לקרות, חשבנו על סטארט-אפ. אנשים צריכים ללבוש חולצות עם הכוונות שלהם, Intention Shirts נקרא לזה. זה היה אחרי שפירשתי אמירה של מישהו בצורה הכי הפוכה שניתן, ונמאסה עליי … להמשיך לקרוא אליש: סיפור בהמשכים

אליש: מכתב פתוח לשנה אָלֶפית שהייתי

בוקר טוב. האמת היא שאני די גאה בך, נראה שלא שכחת כלום במעבר מהבית למעונות. אני יודעת שאת בהיסטריה קלה, אבל בקטע טוב, מוכנה לשעוט על ההתחלה החדשה הזאת ולקפל אותה כמו נייר לצורה של פרחים ומדרגות ואהבה ובית. הכול נראה לך מאוד גדול בינתיים, ואתמול בלילה כשלא הצלחת להירדם, הדפסת את המפה של הקמפוס … להמשיך לקרוא אליש: מכתב פתוח לשנה אָלֶפית שהייתי

קצת על הרבה – מוצ"ש ראה

לכולנו יש את הפחדים שלנו. הוא מפחד ממחויבות, היא מפחדת להיקשר. אחד מפחד להיפתח, אחת מפחדת להיפגע. זה מפחד להודות שהוא זקוק לאנשים אחרים, זו מבוהלת מהמחשבה שאנשים לא יהיו מרוצים ממה שהיא עושה. לפעמים זה קטן יותר. כולנו מפחדים מהמוות, כולנו מפחדים מפרידות, כולנו מפחדים שתקופה תיגמר. לכולנו יש שיטות להתמודד עם עובדות החיים. … להמשיך לקרוא קצת על הרבה – מוצ"ש ראה