אני לא יודעת מאיפה להתחיל לכתוב את השבוע הרע הזה. היו לוויות, והייתה שבעה, והיה כיכר, והדרום, וירושלים, ויש תקשורת, ואלוהים עדיין לא החריב את הפייסבוק, ואני בכלל אמורה להיות בלימודים. על מי אני עובדת, אני מאוד בלימודים. יש לי מבחנים ועוד דברים לא חשובים לדאוג להם. וזה שוב מתסכל. 1. אני כבר לא בוכה … להמשיך לקרוא אליש: שבעה ימים

שום דבר לא מכין את ההורים שלך לכך שהבן שלהם בן 16 וצריך להתמודד עם מוות. שום דבר לא מכין את המורים שלך לזה שהתלמידים שלהם עומדים להתפרק. הם יביאו פסיכולוגים, הם יצרו מעגלי שיח, אבל שום דבר לא מכין אותם לזה. שום דבר לא מכין את ההורים של המשפחות של הילדים שנרצחו, שהילדים שלהם … להמשיך לקרוא קצת על הרבה – מוצ"ש בָּלָק

הלב דואב. אחרי שמונה עשר ימים של תקוות, הכל התנפץ. אשר יגורנו בא, והדם רותח. עצב, כעס, חוסר אונים. תמונות של שלושה בחורים שמלוות אותנו שבועיים וחצי, הפכו להיות חלק מהתודעה שלנו. "נמצאו גופות הנערים". הדמעות כבר זולגות מעצמן. אתמול בערב, בשמונה וחצי, הכל נעצר. אסון שותת דם הונח לפתחינו, והוא גדול מכדי לכתוב עליו … להמשיך לקרוא המרובע: על רצח הנערים – פוסט מיוחד