ישבנו קרוב לבמה. טוב, זו לא הייתה במה. ישבנו על הרצפה, וכל מה שהפריד בינינו ובינם הוא המיקרופונים שעמדו על דוכנם. בעיניהם יכולת לראות קצת חשש והרבה מתח. ליבותיהם פיעמו ועיניהם נצנצו, כאילו אומרות: הגיע הזמן. וכשהזמן הגיע, הם פתחו את פיהם, אט אט נכנסים אל הקצב, מרגישים את המוזיקה חודרת את עורם ומפעמת בעורקיהם.
קצת על גבולות השיח | קצת על אבא | קצת על המשא | קצת על החזון | קצת על שלוש קומות | קצת על אנטי-פרגמטיזם | קצת על אור להמשיך לקרוא "קצת על הרבה – מוצ"ש מִּשְׁפָּטִים"
המשרד של גילי היה מכוער. לא הייתה דרך אחרת לתאר את זה. הקירות היו צהובים, אור לא הייתה בטוחה למה הצהוב היה כה דהוי. היא התלבטה אם היו פעם לבנים, או כי מישהו בחר לצבוע את הקירות בצבע הזה. על הקיר היו שלוש ציורים של דמויות המזכירות צורת אדם. דמות אחת הייתה זכר, דמות שנייה הייתה נקבה. בציור הרחוק ממנה הנקבה הייתה שעונה על הזכר, כאילו ידה על העליונה. בתמונה המרכזית ניצבות שתי הדמויות זו מול זו, בסימביוזה, בהרמוניה. בתמונה השלישית, הקרובה אליה, ציפתה אור שתהיה שם עליונות של גבר, אך במקום היא מצאה שם כאוס. היא חשבה על עצמה ועל אורן. כשידו על העליונה, כמו עכשיו, יש כאוס. כשידה על העליונה, היא נכנעת לזרועותיו.
עוד קטע מתוך מעגלים של אור, וגם: סופית, הליכוד ירוץ בלי מצע. מה למדתי בבר אילן ומה הפרדוקס שנוצר ב'צוק איתן' וכמה שחקני בית יש במכבי? להמשיך לקרוא "קצת על הרבה – מוצ"ש יתרו"
80% ממה שהחדשות שאתם צורכים הם בכלל לא חדשות. הם הודעות יחסי ציבור, כלומר פרסומות במסווה. אפשר לומר שזה נובע מהיכולת המוגבלת של העיתונאים להגיע לכל הסיפורים, וזה חוסך להם את העבודה. הרבה מהודעות יחסי הציבור האלו מגיעים מגורמים בכירים בחברה: משרדי ממשלה, חברות גדולות במשק, כוכבי תרבות כאלו ואחרים. בעולם כזה, מי שיש לו מספיק כסף, או קשרים, מגיע לעיתון. מי שלא? כדאי שיהיה לו סיפור מאוד טוב. וגם: האם לליכוד יהיה מצע בבחירות הקרובות, למה שירות צבאי מעולם לא נתפס בעיניי כדבר קדוש, מה מלך האריות אומר עלינו כחברה, כמה מחשבות קטנות מהזירה הפוליטית ועוד. להמשיך לקרוא "קצת על הרבה – מוצ"ש וארא"
אני זוכר את השלג של כיתה ח'. הוא היה מטורף. הוא החל בלילה, ובתוך שעות, הכול היה לבן. בבוקר גילינו שכמעט בלתי אפשרי ללכת בשלג. הוא היה בגובה חצי מטר. היינו יוצאים ומשחקים בשלג, אבל בתוך כמה שעות היינו רטובים וסחוטים, ממהרים לתנור בבית ולשוקו חם. זיכרונות של חורף. בחסות הקור, השלג נותר איתן במשך יום או יומיים מרגע שפסק לרדת, אך תמיד היה מדובר בסיפור של לילה, ואולי יום. אך לא יותר. להמשיך לקרוא "קצת על הרבה – מוצ"ש שמות"
בכל שנה, עת מגיע ראש השנה, יש תחושה של סוף. פתאום אתה מסתכל על הכל כאילו המוות מגיע. זה עניין תודעתי, מסתבר, כי את המשפט הקודם אני כותב עם ניסיון של 24 ראשי שנה שעברתי על האדמה הזאת. זו תחושה קטנה של מוות. הסופיות הזאת, שאומרת ששוב גדלתי, ששוב צמחתי. הידיעה הזאת, שפעם הייתי בן 6, הייתי בן 10, עברתי בר מצווה, הייתי בתיכון, הייתי בצבא, הייתי באוניברסיטה. התבגרתי. יש לי זקן. הוא לא תמיד היה שם.
להמשיך לקרוא "קצת על הרבה – מוצ"ש האזינו(שבת שובה)"
"אדוני ראש הממשלה", פתחתי. "אני עקיבה, תא לביא גלעד בבר אילן. אני רוצה להודות לך על שהזמנת אותנו לכאן. אני כבר חמש שנים בתנועה וזו הפעם הראשונה שאתה יוזם מפגש שכזה. מדובר במפגש חשוב מאוד. תודה לך". בחצר של בית ראש הממשלה השתלט השקט. הקהל הקשיב לי, גם ראש הממשלה. "אני רוצה לשאול אותך על משהו שלא עלה כאן הערב עדיין". התשובה של רה"מ בפנים.
וגם: למה צה"ל עובד עלינו, מה עשה טוב מאיר שטרית ומה גיליתי אחרי שנתיים וחצי בבר אילן?
קצת על נתניהו | קצת על הקיצוץ | קצת על אחריות הורית | קצת על אנטי-פרגמטיזם | קצת על החבר | קצת על נתניהו[2] | קצת על הר הבית | קצת על במדבר
מה חושב הפלסטיני הממוצע על אבו מאזן? למה בשוברים שתיקה אובססיביים לבית השלום? ואיך קשור סטיב ג'ובס לפסח?
קצת על אבו מאג'ד | קצת על בית השלום | קצת על הרב סיימונס | קצת על העיקרון הפלסטיני | קצת על השמאל | קצת על כחלון וליברמן | קצת על ש"ס | קצת על ליברפול | קצת על ג'ובס | קצת על מעליות להמשיך לקרוא "קצת על הרבה – מוצ"ש חוה"מ פסח"
