ישבנו קרוב לבמה. טוב, זו לא הייתה במה. ישבנו על הרצפה, וכל מה שהפריד בינינו ובינם הוא המיקרופונים שעמדו על דוכנם. בעיניהם יכולת לראות קצת חשש והרבה מתח. ליבותיהם פיעמו ועיניהם נצנצו, כאילו אומרות: הגיע הזמן. וכשהזמן הגיע, הם פתחו את פיהם, אט אט נכנסים אל הקצב, מרגישים את המוזיקה חודרת את עורם ומפעמת בעורקיהם.
קצת על גבולות השיח | קצת על אבא | קצת על המשא | קצת על החזון | קצת על שלוש קומות | קצת על אנטי-פרגמטיזם | קצת על אור להמשיך לקרוא "קצת על הרבה – מוצ"ש מִּשְׁפָּטִים"
"היו ימים שהיא תהתה אם הוא עוד חי, והיו כאלו שהיא שאלה את עצמה אם הוא אי פעם אהב אותה. המקום שלה בעולם התערער. היא לא ידעה אל מי לפנות. היא ידעה שהוא לא מת, היא הבינה שהוא נעלם. לאן? למה? איך הוא עשה את זה? השאלות הללו נותרו עבורה פתוחות, משאירות בתוכה חלל שכל כולו סימן שאלה. כשאורן נעלם, היא איבדה את המקום היציב שלה, את הבסיס שלה. היא לא ידעה אם להתפטר מהעבודה, היא לא ידעה אם לעבור דירה, לעזוב את הארץ, או להתאבד. היא פשוט לא ידעה. ובתוכה, כמו סימן השאלה, אט אט גדלים להם חיים. כגודל השאלה, גודל הנקודה הנראית באולטרסאונד, שהולכת וגדלה, ומביאה איתה שאלה בפני עצמה."
המדור החדש ממשיך, וגם: מה היה צריך לעשות בנט עם אוחנה, האם יש עתיד היא בכלל מפלגת ימין, מה באמת חושבים אנשים לחוצים ותשובה מאוחרת לנאום ה'ציונות' של סתיו שפיר.
קצת על אלטלנה | קצת על הקשקש | קצת על הלקוח | קצת על ההכרה | קצת על האופיום | קצת על אלף שמשות זורחות | קצת על אור
אתה חי חיים שלמים, ובטוח שעלית על הטריק. אתה יודע איך להתמודד עם המציאות הזו. אתה ממלא את החורים בחול, ומקווה שהבניין שנקרא אתה יחזיק. והחול יכול להיות הכול, ואם תרטיב אותו מספיק הוא ייהפך אולי לבוץ ואפילו למלט, אבל לעולם לא יהיה יסודות.
וגם: יוקר המחייה עומד להחריף, הזהות היהודית שלנו מחזקת, מי מחפש להדיח את המלך ומה קרה השבוע במערת המכפלה? להמשיך לקרוא "קצת על הרבה – מוצ"ש ויצא"
על השבוע
שלושה סימנים נתן בו השבוע: הסימן הראשון הוא האבן, השני הוא החוק השלישי הוא ישראלי בן דת משה.
שום דבר לא מכין את ההורים שלך לכך שהבן שלהם בן 16 וצריך להתמודד עם מוות. שום דבר לא מכין את המורים שלך לזה שהתלמידים שלהם עומדים להתפרק. הם יביאו פסיכולוגים, הם יצרו מעגלי שיח, אבל שום דבר לא מכין אותם לזה. שום דבר לא מכין את ההורים של המשפחות של הילדים שנרצחו, שהילדים שלהם כבר לא יחזרו. שום דבר לא מכין אותם לרצון הזה להמשיך את דרך בנם. שום דבר לא מכין אותך, נער בן 16, לכך שיש הורים שכל כך מתגעגעים לבן שלהם והם פשוט רוצים לחוות את ההורות הזו דרכך. שום דבר לא מכין אף אחד לזה שהכתפיים שלך יכולות להיות הכי רחבות בעולם, אבל הן יקרסו תחת זה. כי זה פשוט יותר מדי.
קצת על התסכול | קצת על הכיכר | קצת על משטרת המחשבות | קצת על פייגלין | קצת על אסטרטגיה | קצת על אנטי-פרגמטיזם | קצת על בלק להמשיך לקרוא "קצת על הרבה – מוצ"ש בָּלָק"
כשעליתי אל חצר מערת המכפלה, נתקלתי בשני גברים, בערך בשנות ה-40 לחייהם. קל היה לראות שהם אינם תושבי המקום, או הארץ. הם בחנו אותי היטב לפני שהתקרבו. "מה אתם חוגגים היום?", הם שאלו באנגלית עם מבטא. מסביב היו קבוצות ילדים, ואנו באנו כקבוצה, מרביתנו לבושים לבן, ואני נושא איתי דגל. "את הניצחון במלחמת ששת הימים", השבתי בחיוך, לאור הסיטואציה. "זה היה ניצחון אדיר. הם רצו לתקוף אותנו מכל עבר, ונאלצנו לפתוח במתקפת מנע", הסברתי בגאווה.
הם מברצלונה, נוצרים, נרגשים מאוד לבקר בארץ הקודש. "כמה היסטוריה יש כאן", אמרו בהתפעלות. "בתור נוצרים, כל מקום כאן רווי בסיפור גדול". אחרי שהבנתי מול מי אני עומד, הם שאלו אותי אם אני חושב שאפשר להגיע לשלום אמת, שנוכל לחיות איש בצד רעהו. התשובה בפנים
אז מה הבעיה עם הכיבוש, איפה נמצאה הוכחה לעקביות של נתניהו, איך ירושלים מוכיחה שאנחנו לא חיים בדמוקרטיה, ואיך התורה רואה את מוסד הנשיאות?
קצת על הסיפוח | קצת על ירושלים [1] | קצת על נתניהו | קצת על הזנות | קצת על ירושלים [2] | קצת על בנט | קצת על החבר | קצת על נשוא להמשיך לקרוא "קצת על הרבה – מוצ"ש נָשֹׂא"
אלו סטריאוטיפים אנשים משליכים עליי כשהם רואים אותי לראשונה? מה הקסם האמיתי של מייסד קופיקס? מה המורשת האמיתית של רבין? ומי באמת פוגע בדמוקרטיות של מדינת היהודים?
קצת על תחרות | קצת על הידברות | קצת על רבין | קצת על הפיגוע השבועי | קצת על פרגמטיזם | קצת על הר הבית | קצת על ירושלים | קצת על פרשת השבוע להמשיך לקרוא "קצת על הרבה – מוצ"ש וירא"
