במשך הרבה זמן חנוכה היה לי בנאלי מידי. לאהוב את חנוכה הרגיש לי שבלוני, צפוי, לא מספיק מיוחד. חג של שמונה ימים עם אוכל שמיימי, חופש מבית-הספר ואפס חוקים מגבילים? לא חוכמה להצליח עם נתוני פתיחה כאלה. עם הפיג'מה החורפית, הגשם ששוטף את החלונות, הנרות הקטנים, הסביבונים ומטבעות השוקולד, זה כמעט לא הוגן כלפי שאר … להמשיך לקרוא אליש לחנוכה: על אמנות הניתוק

אני לא יודעת מאיפה להתחיל לכתוב את השבוע הרע הזה. היו לוויות, והייתה שבעה, והיה כיכר, והדרום, וירושלים, ויש תקשורת, ואלוהים עדיין לא החריב את הפייסבוק, ואני בכלל אמורה להיות בלימודים. על מי אני עובדת, אני מאוד בלימודים. יש לי מבחנים ועוד דברים לא חשובים לדאוג להם. וזה שוב מתסכל. 1. אני כבר לא בוכה … להמשיך לקרוא אליש: שבעה ימים

שום דבר לא מכין את ההורים שלך לכך שהבן שלהם בן 16 וצריך להתמודד עם מוות. שום דבר לא מכין את המורים שלך לזה שהתלמידים שלהם עומדים להתפרק. הם יביאו פסיכולוגים, הם יצרו מעגלי שיח, אבל שום דבר לא מכין אותם לזה. שום דבר לא מכין את ההורים של המשפחות של הילדים שנרצחו, שהילדים שלהם … להמשיך לקרוא קצת על הרבה – מוצ"ש בָּלָק