ראשי הרשויות המקומיות בחרדה לקראת הבחירות בעוד שנה וחצי. עם החזרה מהקורונה, הפקקים הכפילו את עצמם. הם מוטרדים מכך שהתושבים יפנו את אצבעות חוסר התכנון אליהם. החשש מוצדק, במיוחד כשמדובר בתושבי יהודה ושומרון. מאז הוקמה הממשלה הנוכחית, מרבית תכניות פיתוח הכבישים שאושרו בתקופת הבזק של בצלאל סמוטריץ' במשרד התחבורה נדחקו לשולי הכביש.
התכניות עומדות בפקק שנקרא העמדות הפוליטיות של שרת התחבורה החדשה מרב מיכאלי. היא לא אוהבת את ההתיישבות, מעדיפה לחנוק אותה בפקקים בטרם תעבור. ככל שרה, היא פועלת בתחום סמכותה לקדם תכניות לפיתוח כבישים בהתאם לתפיסת עולמה, שאינה רווה נחת מריבוי בהתיישבות יהודית מעבר לקו הירוק.
גם מול שר הביטחון המועצה, נתקלות המועצות ביהודה ושומרון בקשיים. במשוואה שגנץ יצר, אישור ליהודים שווה גם אישור לפלסטינים. חוק הסדרה להתיישבות היהודית הצעירה? חוק הסדרה גם לערבים. חשמל לישראלים? כך גם לפלסטינים. כמובן, שהפוך זה לא עובד, וכפי שהודה שר התרבות חילי טרופר בשיחה עם פעילים שתוכנה נחשף ב'שביעי': "אנו מפנים הרבה יותר מאחזים מאשר בנייה ערבית בלתי חוקית". זו הסיבה בגללה ההתיישבות הצעירה חלוקה בנוגע לחוק החשמל: החיבור שלהם לחשמל, יקדם את הסדרת הפלסטינים גם כן.
על הרקע הזה, מדהימה במיוחד הודעת המועצה המקומית מטה בנימין, לפיה תחרים את כנס אשכול יו"ש השנתי של הרשויות המקומיות בשל נוכחותה של שרת הפנים איילת שקד. נציג המועצה נימק את ההחלטה בכך ש"דווקא משום שמטרת הכנס היא חיזוק ההתיישבות ביו"ש, אני סבור כי לא הולם להזמין לבמה המרכזית מי שפועלת להיפך מכך, ומחזיקה את הממשלה הזו על חודו של קולה שלה". אין חולק שהממשלה הזו היא לא פסגת החלומות של המחנה הלאומי, אבל מועצה שרואה את טובת תושביה לנגד עיניה לא יכולה להחרים את השרה היחידה שיכולה – ומוכנה – לסייע לה.
מחלוקות תמיד היו קיימות במחנה הלאומי. הפוליטיקה מכתיבה התפתחויות שונות ומפתיעות. ארץ ישראל, מערכת המשפט, הכלכלה, לפעמים אפילו המנהיג עצמו הוא ששרוי במחלוקת. בשנה האחרונה נדמה שקו פרשת המים עובר בסף הכניסה לשולחן הממשלה, ותו לא. .
החרם על שקד הוא אותו חרם שמוביל בימים אלו את הליכוד להתנגד באופן קטגורי לכל הצעת חוק שמעלה הממשלה. לא משנה אם מדובר בחוק ההכרה באחים שכולים או במלגות ללוחמים ולמאמץ של המחנה הלאומי (!) להפיל את "תקנות שעת חירום – יהודה ושומרון, שיפוט ועזרה משפטית", שמסדירים את החיים האזרחיים מעבר לקו הירוק, במחשבה שאסור לעזור לממשלה לשרוד אפילו יום אחד.
כשחברת כנסת בכירה באופוזיציה מסבירה את התנגדות העקבית, היא יכולה להסביר שאין כאבי בטן בגלל ש"החלטנו שאנחנו אופוזיציה לוחמת והחלטנו להפיל את הממשלה..כולם מבינים שזה הרציונל".
מה שמובן בנוגע לחברי הכנסת ולאופוזיציה, לא מובן כשהוא מתורגם למישור המוניציפלי. אם ראש מועצת מטה בנימין רוצה להפיל את הממשלה, הוא מוזמן להתמודד בבחירות הבאות לכנסת – לא למועצת בנימין.

4Benjamin Shalev Salovitz, אברהם גולדשטיין and 2 others
ראשי הרשויות המקומיות בחרדה לקראת הבחירות בעוד שנה וחצי. עם החזרה מהקורונה, הפקקים הכפילו את עצמם. הם מוטרדים מכך שהתושבים יפנו את אצבעות חוסר התכנון אליהם. החשש מוצדק, במיוחד כשמדובר בתושבי יהודה ושומרון. מאז הוקמה הממשלה הנוכחית, מרבית תכניות פיתוח הכבישים שאושרו בתקופת הבזק של בצלאל סמוטריץ' במשרד התחבורה נדחקו לשולי הכביש.
התכניות עומדות בפקק שנקרא העמדות הפוליטיות של שרת התחבורה החדשה מרב מיכאלי. היא לא אוהבת את ההתיישבות, מעדיפה לחנוק אותה בפקקים בטרם תעבור. ככל שרה, היא פועלת בתחום סמכותה לקדם תכניות לפיתוח כבישים בהתאם לתפיסת עולמה, שאינה רווה נחת מריבוי בהתיישבות יהודית מעבר לקו הירוק.
גם מול שר הביטחון המועצה, נתקלות המועצות ביהודה ושומרון בקשיים. במשוואה שגנץ יצר, אישור ליהודים שווה גם אישור לפלסטינים. חוק הסדרה להתיישבות היהודית הצעירה? חוק הסדרה גם לערבים. חשמל לישראלים? כך גם לפלסטינים. כמובן, שהפוך זה לא עובד, וכפי שהודה שר התרבות חילי טרופר בשיחה עם פעילים שתוכנה נחשף ב'שביעי': "אנו מפנים הרבה יותר מאחזים מאשר בנייה ערבית בלתי חוקית". זו הסיבה בגללה ההתיישבות הצעירה חלוקה בנוגע לחוק החשמל: החיבור שלהם לחשמל, יקדם את הסדרת הפלסטינים גם כן.
על הרקע הזה, מדהימה במיוחד הודעת המועצה המקומית מטה בנימין, לפיה תחרים את כנס אשכול יו"ש השנתי של הרשויות המקומיות בשל נוכחותה של שרת הפנים איילת שקד. נציג המועצה נימק את ההחלטה בכך ש"דווקא משום שמטרת הכנס היא חיזוק ההתיישבות ביו"ש, אני סבור כי לא הולם להזמין לבמה המרכזית מי שפועלת להיפך מכך, ומחזיקה את הממשלה הזו על חודו של קולה שלה". אין חולק שהממשלה הזו היא לא פסגת החלומות של המחנה הלאומי, אבל מועצה שרואה את טובת תושביה לנגד עיניה לא יכולה להחרים את השרה היחידה שיכולה – ומוכנה – לסייע לה.
מחלוקות תמיד היו קיימות במחנה הלאומי. הפוליטיקה מכתיבה התפתחויות שונות ומפתיעות. ארץ ישראל, מערכת המשפט, הכלכלה, לפעמים אפילו המנהיג עצמו הוא ששרוי במחלוקת. בשנה האחרונה נדמה שקו פרשת המים עובר בסף הכניסה לשולחן הממשלה, ותו לא. .
החרם על שקד הוא אותו חרם שמוביל בימים אלו את הליכוד להתנגד באופן קטגורי לכל הצעת חוק שמעלה הממשלה. לא משנה אם מדובר בחוק ההכרה באחים שכולים או במלגות ללוחמים ולמאמץ של המחנה הלאומי (!) להפיל את "תקנות שעת חירום – יהודה ושומרון, שיפוט ועזרה משפטית", שמסדירים את החיים האזרחיים מעבר לקו הירוק, במחשבה שאסור לעזור לממשלה לשרוד אפילו יום אחד.
כשחברת כנסת בכירה באופוזיציה מסבירה את התנגדות העקבית, היא יכולה להסביר שאין כאבי בטן בגלל ש"החלטנו שאנחנו אופוזיציה לוחמת והחלטנו להפיל את הממשלה..כולם מבינים שזה הרציונל".
מה שמובן בנוגע לחברי הכנסת ולאופוזיציה, לא מובן כשהוא מתורגם למישור המוניציפלי. אם ראש מועצת מטה בנימין רוצה להפיל את הממשלה, הוא מוזמן להתמודד בבחירות הבאות לכנסת – לא למועצת בנימין.