הכה במתנחלים והצל את המולדת

צריך להודות, עומר בר-לב לא קיבל ירושה טובה. בדיקת המכון הישראלי לדמוקרטיה באוקטובר שעבר העלתה שרק 41% מהציבור הביעו אמון במשטרה, הגוף המרכזי שנמצא תחת סמכות השר לביטחון פנים. אם נצרף לכך את השנה האיומה שחלפה על הארגון, קשה להאמין שהאמון התגבר. אכיפת הנחיות הקורונה, שחשפה את השוטרים במישרין עם הציבור הייתה נוקשה במקומות הלא נכונים.  הפשיעה הערבית צוברת תאוצה, היעדר המשילות בנגב ובגליל הפכו למשל ושנינה ולכל אלו ניתן להוסיף את הכשלונות הפומביים הבולטים – האסון במירון, קריסת הבמה בגבעת זאב וכמובן – אוזלת ידה של המשטרה במניעת פרעות תשפ"א.

צריך לשים כוכבית נוספת על התפקוד של השר. כמו כל קודמיו, מאהרונוביץ' ועד אוחנה, הסמכויות שלו על המשטרה מוגבלות. בשיחות שניהלתי עם לשכת השר הקודם אוחנה, הובהר לי כי הדבר היחיד שנמצא בסמכות השר הם המינויים. "דרכם, אפשר לתמרץ ולעודד פעילות מסוימת", הוסבר לי. אבל למעט העידוד הזה והטפיחה על השכם שמעניק השר במקרים שנראה לו לנכון – השליטה שלו על המשרד בראשו הוא עומד שוות ערך לסמכויות הנשיא. סמלי בלבד.

ביום שלישי האחרון נפגש השר לביטחון פנים עם תת-מזכירת המדינה ויקטוריה נולנד. קשה שלא לתהות מדוע פגשה מקבילתו של עידן רול, סגן שר החוץ, את השר הבכיר, מכל נושאי המשרות הממשלתיות בממשלה המנופחת, והאם בר-לב השלים בהצלחה את כלל האתגרים העומדים לפניו במשרד לביטחון פנים. דבריו של בר-לב מצביעים על המניע המשותף ונותנים מענה מסוים לתהיות: "תת מזכירת המדינה התעניינה, בין היתר, באלימות מתנחלים וכיצד ניתן להפחית את המתח באזור ולחזק את הרשות הפלסטינית", צייץ בר-לב.

האם אלימות המתנחלים היא זו שיוצרת את המתח באזור? עושה רושם שבר-לב לא רק לא טורח לתקן את ההנחה השגויה, אלא מחזק אותה באמצעות מתן פומבי לשיח עם כותרת שהוא עצמו בחר להציג קבל עם ועולם. אלא שהארגון שעליו מופקד בר-לב הפיץ רק באחרונה נתונים המפריכים את התפיסה לפיה האלימות היהודית מתגברת. לפי מחוז ש"י, פשעי תג המחיר צנחו ב-60%. במספרים מוחלטים, התבהלה נראית מגוחכת עוד יותר: שבעה (!) מקרים בלבד של תג מחיר, 21 חיכוכים. העיקר שהיה מה לצייץ.

אם היה טורח לבדוק מה יוצא מהארגון עליו הוא אמון, אולי היה מצמצם את רף הביקורת. במקום, בר-לב מלבה את העוינות ומנפח אותה בגאווה. הסלידה שלו כלפי היהודים שגרים מעבר לקו הירוק אינה חדשה, וכבר עם הקמת הממשלה הצהיר בר-לב כי הבטחות שחולקו ניתנו על הקרח בלבד. על אף הסיכום אליו הגיעו שר הביטחון ומקימי המאחז אביתר שבשומרון, הצהיר בר-לב כי לעולם לא תוקם ישיבה במקום.

מבט קצר בהיסטוריית ההתבטאויות של בר-לב, מראה כי היפוך הסיבה והמסובב אצלו היא כרונית וכי הוא סובל מגזענות של ציפיות נמוכות. אחרת איך אפשר להסביר את הייבוש שהעניק לשוטרים שספגו מכות בכפר קאסם לפני שהפיץ הודעת גיבוי ואת מהירות הבזק בה הוציא את הודעת הגינוי על הצתת הניידת בקרית ארבע?

כנראה מדובר במכחיש סיבות טרור ערבי סדרתי. רק במוצאי שבת האחרונה נימק את הגורמים לגל הפיגועים האחרון (טרור אמיתי, עם נרצחים ופצועים)  – עליית חמאס, וכמובן – המניע האישי. לדבריו, פיגוע הדקירה של הנערה (!) משייח' ג'ראח התרחש כי "המחבלת רבה עם אבא שלה על עישון נרגילה". כמה חבל שבר-לב לא מוצא חדוות נעורים כזו כשמדובר באלימות מתנחלים.

אולי כדאי להשכיח את ההתבטאות האומללה ההיא, בר-לב מחולל סערה חדשה. מי יזכור את הנמקת הטרור, כשאלימות המתנחלים מסעירה את כלל המזרח התיכון? הרי זה הכלל הכי ישן בספר של השמאל הישראלי: הכה במתנחלים – והצל את המולדת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s