לצד מדד הפייסבוק, במערכות הבחירות האחרונות למדנו שמנוע החיפוש הפופולרי ביותר בעולם הוא סמן מובהק בנוגע לתוצאות הבחירות. אם בפייסבוק הכוח ניצב לצדו של נתניהו, החיפושים אחר גנץ בגוגל מצביעים על שתי מגמות מובהקות: עניין הולך וגובר בגנץ (ובפייגלין) ועניין הולך ודועך בנתניהו.
בקלפי לא מצביעים עבור מועמד, אלא עבור רשימה. מצב המפלגות מראה כי האפשרות שביום רביעי תקום ממשלת ימין לא גבוהה, בלשון המעטה. כמו במדד הפייסבוק, גשר של אורלי לוי מעוררת עניין יוצא דופן, שחמק מתחת לרדאר של הסקרים הרשמיים. הליכוד, לעומת זאת, מפגרת בפער ניכר מתחת לכחול לבן, זהות, העבודה (!) וכאמור גשר.
אם נצרף את נתוני העניין הדועך בנתניהו ובליכוד לעניין הגובר בגנץ ובכחול לבן, נגלה שהפתק הנבחר ביותר יהיה 'מחל' נמוך מאוד. מצד שני, ההצלחה של מפלגת העבודה מצביעה על כך שהנבחרת של אבי גבאי עוד לא אמרה את המילה האחרונה בנוגע להובלת גוש המרכז-שמאל.
המאבק על קולות הציונות הדתית נמשך במלוא הקיטור, בין הימין החדש, איחוד מפלגות הימין וזהות. נוכחות הרשת של ראשי המפלגה הדתית נמוכה, ויש בכך לעורר סימני שאלה בנוגע לכמות המצביעים שיגיעו לקלפי ביום שלישי.
את "כחול לבן" מנהיגים ארבעה ראשים. היו"רים, גנץ ולפיד מושכים לא מעט עניין, כשגבי אשכנזי מעורר סקרנות בפני עצמו, בעוד משה יעלון לא סוחף אחריו חיפושים רבים.
גם במאבק מול ראשי השמאל החברתי, אורלי לוי ממשיכה לעורר עניין. אבי גבאי, שבעבר נחשב לכוכב דועך, מחזיק מעמד בקושי מול יריביו לגוש.
קצת על הרבה 