בעיניים ימניות, הבחירות הגיעו בעיתוי לא אידיאלי עבור ראש הממשלה בנימין נתניהו. מרבית עיסוקו של שר הביטחון הטרי התמקד במנהרות החיזבאללה, אך נותרו סוגיות רבות שאינן פתורות. תושבי הדרום עדיין זועמים על האופן בו נגמר הסבב האחרון.
אם זה לא מספיק, כל המפלגות, בראשון "הימין החדש" צפויות להשתמש בתמונות של העברת הכסף הקטארי לחמאס. כך, גם אם הייתה באישור העברת הכספים חוכמה אסטרטגית (ניתוק אבו מאזן מהרצועה) וחוכמה טקטית (מניעת מבצע צבאי חסר תוחלת), מדובר בחבית נפץ אלקטורלית – שעשויה להתפוצץ בפניו של נתניהו.
סרטון מחתרתי נגד נתניהו
גם ביהודה ושומרון לא לחלוטין מרוצים מיחסו של נתניהו. הציפייה הייתה שתמיכתו השקטה של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ במדיניות הישראלית מול הפלסטינים תתורגם לשינוי דרמטי בהתיישבות. לפני שלושה שבועות בחרו שלושה ראשי המועצות הגדולות, יוסי דגן (שומרון), ישראל גנץ (בנימין) ואליהו ליבמן (קרית ארבע), להחרים את הפגישה והפיצו מכתב נזעם: "תחושתנו עם סיום הקדנציה הנוכחית של הממשלה שלא נעשה די לפיתוח והסדרת ההתיישבות ולמתן מענה הן לצרכים הביטחוניים והן לצרכים האזרחיים, זאת על רקע מצב מדיני טוב בהרבה מזה שהורגלנו אליו בתקופת אובמה ועל רקע הרכב קואליציוני נוח".
מאז נתניהו ביטל את הקיצוץ במרכיבי הביטחוון ומנסה לשכנע את המתיישבים כי הוא טוב להתיישבות, אך החלת הריבונות או קידום משמעותי של הסדרת ההתיישבות הצעירה עדיין לא באופק. לצד כל אלו, צפויים מצביעי הימין לקבל תזכורת לפועלו המהוסס של נתניהו מול מסע ההשתלטות הפלסטינית על שטחי סי, שהתגשם בחאן אל אחמר.
על אף הצהרתו של נתניהו מה-21 באוקטובר לפיה חאן אל אחמר יפונה, לא נראה שתושבי הכפר הבלתי חוקי צריכים לחשוש. גם ההסכם אליו הגיע עם האו"ם בנוגע להרחקת המסתננים הדגיש נרפות, ובוטל רק לאחר לחץ וביקורת רבה בימין.
סוגיה נוספת בה לא נרשמה התקדמות משמעותית היא פסקת ההתגברות. על אף השינויים הפרסונליים שנעשו במערכת המשפט, מערכת האיזונים והבלמים נותרה כשהייתה, ולראייה עמידתו של חוק יסוד: הלאום על שולחן בג"ץ.
להגדיל את העוגה ולהשאיר אותה שלמה
הפיל בחדר הוא החקירות המתנהלות נגד ראש הממשלה נתניהו. הליכוד יצטרך לשכנע את עם ישראל לא רק שהוא המועמד הטוב ביותר, אלא שההליכים המשפטיים אינם פוגמים בשיקול דעתו. בניגוד לעבר, לא די בחלוקת המפה הפוליטית באופן הקלאסי, שמאל-ימין, בו מתגלה במרבית הסקרים רוב מובהק לימין ולנתניהו.
בבחירות הקודמות המאבק בין מחנה "רקלאביבי" ובין נתניהו מיקד את השסע בין שמאל לימין. המחנה הציוני, שאיים על שלטון הימין בסקרים, סייע לנתניהו לדרבן מיליון תושבים להצביע בעדו. הפעם האתגר יהיה גדול בהרבה. כדי לצלוח גם את המלצות הפרקליטות, לא יוכל נתניהו להסתפק רק בכך שהליכוד יהיה המפלגה הגדולה ביותר. הפעם יצטרך נתניהו לפנות לקהל חדש, שלא חש מחויב למחנה הלאומי. אלו המצביעים הפוטנציאליים של כחלון, לפיד, אורלי לוי, משה יעלון ובני גנץ: אנשי המרכז.
שני המאפיינים המשותפים לכל אלו היא שאינם פועלים מתוך עולם ערכים ימני של ממש: כחלון סיכל שורה של יוזמות לאומיות, ובראשן פסקת ההתגברות, על לפיד אין צורך להכביר מילים ולוי נטועה עמוק בשמאל החברתי. יעלון אמנם מתנגד להקמתה של מדינה פלשתינית, אך מאז מטשטש עקבותיו וקורא "לייצר גוש (מפלגות – ע"ל) שיחליף את השלטון", קרי נתניהו. המאפיין השני הוא חוסר הסכמתם לשבת בממשלת נתניהו אם זה יוגש נגדו כתב אישום. כחלון, לוי, לפיד ויעלון, כאמור, כבר הצהירו על כך.
האפשרות היחידה שנותרה, אם כך, היא לא לחזור על המאבק הקבוע בימין, בין בנט, ליברמן ונתניהו, אלא לפנות אל מחוץ למחנה. צריך להגדיל את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. באופן אירוני, הדרך אל ליבו של המרכז עוברת דרך אכזבת הימין: ניתן לשכנע את הישראלי הממוצע שעדיפים 15 מיליון דולר מקטאר על פני מבצע אחד מיותר. עבור מרבית הישראלים, אין דחיפות לבנות בהתנחלויות אם אלו יפגעו ביחסים עם ארצות הברית. אהדה בעולם היא מטבע פופולרי במיוחד, בייחוד בעולם הערבי.
הקו בו נוקט נתניהו כיום, לפיו "אין שוחד בלי כסף", עובד על האדם הממוצע. גם קשה לשכנע את הישראלי הממוצע שנתניהו זכה לתקשורת אוהדת מהגופים הנדונים בפרשיות השונות. בכך, הוא אמנם מחזק את תחושת הרדיפה אחריו. אך נתניהו זקוק גם לטשטש את הדה-לגיטימציה שנעשתה לו בגוש המרכז. לצורך כך הוא זקוק לפחות "הצהרות דרמטיות" בדמות זו שראינו השבוע ויותר הפגנות תמיכה בינלאומיות, כפי שנראו משדה התעופה של ברזיל.
לקח משני פתקים
הבחירות ב-96' שינו את דפוס ההצבעה: מסעות הבחירות לא מתמקדים כמעט יותר ברשימות, אלא במנהיג. וכמו בבחירות הישירות, הדרך לנצח בבחירות 2019 לא תהיה רק באמצעות השגת כמות המנדטים הגדולה ביותר, אלא גם בשכנוע תומכים מהמחנה היריב. גם אם הליכוד ישחזר את ההישג מהבחירות הקודמות, עם 30 מנדטים, ואפילו אם יגשים את החלום הרטוב של 40 מנדטים, כתב אישום עשוי לשכנע את יריביו הפוליטיים של נתניהו – בתוך הליכוד ובעיקר מחוצה לו – שלא להמליץ עליו לראשות הממשלה.
אם נתניהו והימין, קרי הליכוד, הימין החדש, הבית היהודי, ישראל ביתנו, האיחוד הלאומי והמפלגות החרדיות, לא יצליחו להגיע ל-61 מושבים, נתניהו עשוי להיתקל בגוש חוסם שלא יאפשר לו להמשיך לכהן עם ההליכים המשפטיים בשלביהם המתקדמים יותר.
זו לא הפעם הראשונה שנתניהו זקוק לקולות המרכז כדי להגיע לראשות הממשלה. ב-96' הוא גבר בנקודות על שמעון פרס, אך ב-99', הוא נכשל. בניסיון לחזק את הקשר עם קהל התומכים הטבעי, שהתאכזב מהסכמי וואי ומהנסיגה מחברון, הוא הפקיר את קולות המרכז, שהלכו עם אהוד ברק.
כדי שלא יחזור על הכישלון מ-99', בו ניסה לשכך את זעם הימין על הסכמי וואי והותיר לברק את הזירה במרכז, יצטרך להפנות את הקשית שלו ממאגר המנדטים הדל של הבית היהודי וישראל ביתנו לעבר מצביעי כחלון, לפיד, לוי וגנץ, ולשכנע אותם שהוא הבחירה הנכונה – למרות הכול. אם יצליח בכך, יכהן כראש ממשלה חזק, עם שותפות קואליציוניות נאמנות. אם לא, האשראי הציבורי יצמצם מאוד רגע לפני קרב חייו הפוליטי – בבית המשפט.
קצת על הרבה 