בשבוע שעבר כתבתי על מפלגת "השוודים הדמוקרטים", מפלגת הימין הפופוליסטית בשוודיה שצפויה להתחזק באופן משמעותי בבחירות הקרבות (ולפי חלק מהסקרים – להפוך לגדולה ביותר בפרלמנט).
השבוע נעסוק בצד השני של המפה הפוליטית תופעה המקבילה המתרחשת באירופה אל מול עליית מפלגות הימין – קריסת המפלגות הוותיקות. במיוחד המפלגות הסוציאל- דמוקרטיות, וקריסתה של זו השוודית.
המפלגה הסוציאל-דמוקרטית (SAP), ששורשיה נטועים במאה ה-19, הנהיגה את שוודיה במהלך מאה השנים האחרונות. לקורא הישראלי הנתון הזה יכול להישמע כלקוח מספר מדע בדיוני, אך עבור השוודים זוהי האטמוספירה הפוליטית הסטנדרטית.
לאורך המאה זכו הסוציאל-דמוקרטים במירב הקולות בכל מערכות הבחירות והנהיגו את מרביתן הגדולה של הממשלות. למעשה, שוודיה כפי שאנחנו מכירים אותה היום, או נכון יותר מודל הרווחה המוצלח שהיה מזוהה אתה במשך כל כך הרבה שנים – הוא פרי מדיניותם של הסוציאל-דמוקרטים.
למרות ההצלחה האלקטורלית יוצאת הדופן, סובלת המפלגה מכרסום משמעותי בכוחה בעשורים האחרונים. בעוד שבבחירות של 94' נהנתה המפלגה מתמיכת כ-45% מהבוחרים, ב-98' היא זכתה רק לכ-36%, ובשתי מערכות הבחירות האחרונות לכ-30%.
הסקר האופטימי ביותר לקראת הבחירות בספטמבר (שנערך בתחילת יולי) מנבא לה תוצאה של כ-26%, אך סקרים נוספים וחדשים יותר מנבאים תוצאה הרבה יותר גרועה, כשהתוצאות הפסימיות ביותר הן סביב ה-21%. התחזית הקטסטרופלית ביותר עבור הסוציאל דמוקרטים תהיה אובדן המקום הראשון לשוודים הדמוקרטים. עד כה, לפחות שני סקרים ניבאו כי אלו יהיו התוצאות. תחזית כזו אם תתממש, תשבור רצף נצחונות בן למעלה ממאה ועלולה להוות נקודת אל חזור עבור המפלגה.
כאמור, הנגיסה בכוחם של הסוציאל-דמוקרטים אינה ייחודית לשוודיה. המפלגות הסוציאל- דמוקרטיות ספגו מפלות משמעותיות בשנים האחרונות בצרפת, גרמניה, איטליה, הולנד, אוסטריה וצ'כיה. תהליך הדעיכה נמשך באופן עקבי כבר מתחילתו של העשור, כשפרשנים רבים מציינים את המשבר הכלכלי של 2008 כגורם מאיץ של התהליך.
אך זהו כמובן אינו הגורם היחיד. במובנים רבים הבעת אי-האמון במפלגות הסוציאל-דמוקרטיות נובעת מחוסר אמון של האזרחים במדיניות הרב-תרבותיות, וממורת הרוח של רבים מהכוח שהעניקו המפלגות המסורתיות לאיחוד האירופי. לצד אלה, גל ההגירה המסיבי של 2015 ופיגועי טרור המוניים על אדמת אירופה חיזקו את חוסר האמון במפלגות ההנהגה ופגעו בכוחן של המפלגות הוותיקות ככלל, ולא רק בסוציאל- דמוקרטים. יותר ויותר אירופאים מעדיפים "לתת צ'אנס" למפלגות פופוליסטיות חדשות, על פני נאמנות למוסדות הוותיקים.
במקרה השוודי, ייתכן כי משבר קליטת המהגרים החריף, שהגדיש את הסאה גם עבור קהלים שבעבר לא היו שוקלים להצביע לימין הפופוליסטי, יעלה לסוציאל דמוקרטים במחיר גבוה במיוחד.
הדרדרות ביחסים עם ישראל, התקרבות לאיראן
כיאה למפלגה הנמצאת בדקדנס, הסוציאל דמוקרטים בשוודיה מתהדרים במנהיג שנחשב חלש ולא כריזמטי במיוחד. סטפן לוון בן ה- 61, הוא רתך במקצועו, נטול תואר אקדמי, שהחל את דרכו הפוליטית באיגוד עובדי המתכת השוודי. לוון פילס את דרכו מפוליטיקת הוועדים והפוליטיקה המקומית, לראשות המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, ומ-2014 מכהן כראש הממשלה.
ראש ממשלת שוודיה לא נודע (בלשון עדינה) ביחס אוהד לישראל, ונחשב לפרו -פלסטיני מובהק. יחסי שוודיה וישראל, שגם לפני לוון לא היו חמים במיוחד חוו הדרדרות משמעותית בארבע השנים האחרונות, וראש הממשלה בנימין נתניהו המקיים פגישות תכופות עם מנהיגים בינלאומיים, סרב פעמיים לבקשתו של לוון להיפגש עמו.
בראשית כהונתו הכריז על הכרה שוודית במדינה פלסטינית, ובסוף 2015 בעיצומה של אינתיפאדת הסכינים הצהיר כי פיגועי דקירה אינם נחשבים כמתקפת טרור לפי הסטנדרטים הבינלאומיים. במהלך כהונתו, חתר לוון להידוק היחסים עם הכלכליים עם איראן ובשנה שעברה אף פגש בטהראן את עלי חמינאי, המנהיג העליון של איראן. פגישה שלאחריה הצהיר חמינאי כי לשוודיה יש "מוניטין טוב" בעיניי העם האיראני.
תחת הנהגתו של לוון, במהלך משבר ההגירה של 2015 נכנסו לשטחה של שוודיה למעלה מ-160 אלף מהגרים (כלל האוכלוסייה בשוודיה עומד על כ- 10 מיליון בני-אדם). לצד מדיניות הכנסת המהגרים, החליטה שוודיה להגביר את הפיקוח על מעברי הגבול היבשתיים ב-2015 בניגוד לאמנת שנגן (המאפשרת מעבר חופשי בין מדינות האיחוד האירופי. בחודש שעבר החריפה שוודיה גם את הפיקוח הביטחוני על שדות התעופה והנמלים.
"מאוד מופתע" מהצתות מכוניות וזריקת אבנים, תקיפה מינית – "קיימת כבר לפני המהגרים"
במהלך עימות טלוויזיוני שקיימו מנהיגי כל המפלגות בחודש מאי, טען אימי אוקסון מנהיג השוודים הדמוקרטים (המתמודדת העיקרית מול הסוציאל-דמוקרטים), כי הסיבה לעלייה במקרי האונס המיוחסים למהגרים קשורה בהבדלים תרבותיים. "לאנשים מסויימים יש ערכים שונים מאלו שיש לנו בשוודיה, בשוודיה לנשים ולגברים יש זכויות שוות, אך זה לא כך בכל מקום בעולם, אנשים לא משתנים רק בגלל שהאדמה שהם דורכים עליה השתנתה". לוון שלא הצליח לייצר אמירה המתייחס לטענתו של אוקסון, קרא לעברו: "אם אתה כל כך דואג לנשים – מדוע אתה רוצה לצמצם את ההגנה החוקית על העובדים?". בשלב הזה נשמעו קריאות צחוק רמות מהקהל, וגם מאוקסון עצמו כמובן (דקה 1:52, בסרטון שמעל הפסקה).
כשנשאל בראיון ל- CNBC – על הקשר שבין גלי ההגירה האחרונים לעלייה במקרי האונס ענה לוון: "אני חושב שזה חשוב להבהיר שהטרדה מינית לא קשורה אוטומטית למהגרים… יש לנו בשוודיה מקרי הטרדה מינית מזה הרבה הרבה שנים".
גם בשבוע שעבר, לאחר ששוודיה נרעשה מגל הצתות וזריקת אבנים וונדליזם פראי שהתרחש במקביל (ולפי החשד לא במקרה) בערים שונות במדינה, לא התייחס לוון לפיל הענק שבחדר, ולא ייחס את ההתפרעויות לצעירים המהגרים. בעוד שהמשטרה בשוודיה ייחסה את המקרים ל"כנופיות נערים", לוון אמר לאחר לתקשורת: "אני מאוד מופתע. השאלה שלי לאנשים האלה היא 'מה לעזאזל אתם עושים'?".
ארכיטיפ של איש השמאל האירופי הישן
בעוד שהפוליטיקאים הימנים מ"השוודים הדמוקרטים" מקפידים על שיח שחותר תחת מגבלות הפוליטיקלי קורקט, ומדברים באופן גלוי וישיר על אלימות המהגרים ועל הבדלים תרבותיים ודתיים ביחס לנשים, הסוציאל דמוקרטים מתעקשים לדבוק בשיח הישן שמכחיש את הבעיות מהם סובלת החברה השוודית (ובהם עלייה חדה במקרי האלימות המינית והאונס ושימוש בנשקים בלתי חוקיים במרחב הציבורי).
במידה רבה, לוון הוא ארכיטיפ של איש השמאל האירופי הישן. מתבצר בשיח המוכר ומסרב להתעמת עם המציאות. ההתנהלות הזאת בולטת בעיקר בהשוואה ליריבו. אקסון בן ה-39 נוקט באופן מודע ומכוון בסגנון שמפר את הכללים, ומתייחס באופן ישיר לבעיות שמטרידות את הבוחרים.
האם דווקא לוון הוא שילווה את שוודיה למהפך הפוליטי הדרמטי בתולדותיה? את התשובה נגלה בעוד שבועות ספורים.
קצת על הרבה 