תגובת ציונית הולמת: אסור שהפיגוע יעבור בשתיקה

רק לפני שלושה שבועות חשף ראש השב"כ נדב ארגמן את מאמצי הפלסטינים להוציא פיגועים לפועל. "השקט שאנו חווים מתעתע – מתחת לפני השטח העסק רוחש מאוד", אמר ארגמן לחברי ועדת חוץ וביטחון של הכנסת. בסקירת סוף השנה האזרחית סיפר ראש השב"כ כי, "היקף הפיגועים ירד ביחס לשנה הקודמת(2016 – ע"ל) , וכמות הסיכולים עלתה. סיכלנו השנה (2017 – ע"ל) 400 פיגועים משמעותיים. מתוכם 13 פיגועי התאבדות, 8 פיגועי חטיפה, 94 פיגועי הקרבה. 1,100 סיכולים של מפגעים בודדים פוטנציאליים".
ואז מגיע פיגוע הירי שטורף את הקלפים. בכלי התקשורת דיווחו על 30 יריות שהופנו לעבר הרב רזיאל שבח מחוות גלעד מנשק אוטומטי. פיגוע ירי קשה – ונדיר, יש לומר – שמזכיר לנו, שמסביב לווילה שאנו חיים בה, זו שאוהבת להתעמק בהקלטות של יאיר נתניהו או בסערות פוליטיות מדומות, עדיין יש ג'ונגל.
ובסבך הזה, ההנהגה הישראלית מבלבלת. הודעות ניחום אבלים והבטחות לשינוי המצב יוצאות כלאחר יד. זו מבטיחה הסדרה, זו דורשת בנייה, אך אף אחת מהן לא עתידה להתקיים. ממש תגובה ציונית הולמת. כדי להבין את גודל האבסורד בהבטחת שר הביטחון ליברמן לבחון את הסדרת חוות גלעד, כדאי להביט בהוראה שנתן ראש הממשלה יום לאחר מכן: לחבר את החווה לחשמל. איך אמרה אלמנתו של רזיאל הי"ד, יעל? "זו פשוט בדיחה שהיה צריך מישהו למות כדי שנקבל חשמל".
מי שהפליא להזכיר לממשלה מה היא אמורה לעשות ומה אמורה להיות המדיניות שלה – ללא קשר לפיגועי הטרור – הוא דווקא עורך חדשות החוץ של חברת "החדשות", ערד ניר. "ממשלת הימין אמורה לבנות ולהסדיר ישובים כי זו מדיניותה ולא כתגובת רפלקס לרצח בפיגוע. ממשלת הימין אמורה למנוע העברת משכורות למשפחות מחבלים משום שזו מדיניותה ולא כסנקציה פתאומית. ממשלת הימין בישראל אמורה להגדיר סוף סוף את מעמד השטח שבין הקו הירוק לבין הירדן באופן כזה או אחר". תגובה צינית הולמת.
למרבה הצער, גם הפיגוע הזה יעבור בשתיקה. מה שלא שינתה האינתיפאדה השנייה, מה שלא שינתה ההתנתקות, מה שלא שינתה ההקפאה, מה שלא שינתה הכרזת טראמפ – לא ישנה הרצח של הרב רזיאל שבח הי"ד. חוות גלעד אולי תוסדר, אבל היחס האמביוולנטי, של לא פה ולא שם, כלפי ההתיישבות, החזית במאבק מול הפלסטינים, יישאר כפי שהיה.
זו לא אשמת הממשלה, זו אשמתנו. אם ההתיישבות עברה הקפאה ואיש מלבדה לא יצא להפגין – היא תישאר במקפיא. אם מתבצע רצח של יהודי בדרך לביתו, ורק תושבי האזור יוצאים במחאה על הפיגוע, הותרנו אותם לבד במערכה. אם לחץ בינ"ל לא ייענה בלחץ לאומי, גם הממשלה הכי ימנית אי פעם לא תזיז מילימטר.
ואל תגידו לי שהפגנות לא עוזרות. זה לא נכון. הן דורשות תעוזה, הן דורשות אומץ, הן דורשות סבלנות – אבל הו פועלות היטב. רוצים הוכחות? תראו כמה לחץ הופעל על ח"כים מהליכוד שרצו להשתתף בהפגנת ה"בעד" של יועז הנדל. רפורמת החופשות של בנט, עליה הכריז השבוע, התחילה כמחאה של קבוצת הורים לפני עשר שנים. זה ייתכן, זה אפשרי. רק צריך לדרוש יותר.

(פורסם לראשונה באתר ערוץ 20)

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s