מתפקדי "העבודה" בחרו: רענון בכל מחיר

1. שמונה חודשים אחרי שהתפקד למפלגה, אבי גבאי הצליח להשתלט עליה. רבים ניסו לשוות לו בלבול אידיאולוגי, אך פועלו הקצר כשר וכח"כ מטעם מפלגת כולנו, מציב אותו בראשות מחנה השמאל, בלי בעיה. גולת הכותרת היא כמובן התפטרותו על רקע מינויו של אביגדור ליברמן לשר הביטחון, תוך כדי רמיזה כי נתניהו סיכן את ביטחון המדינה וכי המינוי "יגרום להקצנה נוספת בשסעים בעם".
 
כחבר ממשלה עמד בראש החזית – לצד חבריו לסיעה – לסנדל את מתווה הגז, מה שהחריף את המשבר מול נובל אנרג'י ודרדר את שמה של הממשלה כמקיימת הבטחות. גבאי גם קידם את 'חוק השקיות', דחף להוצאת מפעל האמוניה ולצמצום פליטת מזהמים מתחנות הכוח של חברת החשמל.
גבאי הוא תוצר מובהק של קשרי הון-שלטון. את דרכו הוא החל באגף התקציבים כרכז צוות תקשורת, ולאחר ארבע שנים וחצי עבר לבזק. ב-2003 מונה למנכ"ל בזק בינלאומי ובהמשך למנכ"ל בזק.
2. כולם ייחסו לאראל מרגלית את הטיקט של דונלד טראמפ, זה שבא ואומר את מה שכולם חושבים, לא מתבייש לקלל ובעיקר מבטיח להחזיר את העבודה לגדולתה. אבל זה שהבוחרים שמעו והעדיפו להתעלם מדבריו היה דווקא גבאי. כשאותו מרגלית הזכיר לו את הצבעתו לליכוד, הוא התכחש לכך והושפל דקה לאחר מכן כשהמתמודד של קלוגהפט הציג לו סרטון בו הודה כי תמך במפלגה בראשות שרון, לפני שזה הקים את 'קדימה' עליה השלום. כשעמית סגל הזכיר לו כי הצביע בעד חוק שהציע סמוטריץ', הוא אמר שלא זכר. את כל זה מתפקדי העבודה זנחו, העיקר השינוי.
ככה הגענו לסיבוב השני כששני מזרחים מתמודדים על הזכות להנהיג את המפלגה שהדירה את עולי המזרח ושתחת הנהגה קרתה פרשת חטופי תימן. העבודה נמצאת כיום מרחק של שנות אור מההתנצלות המביכה של אהוד ברק על פשעי העבר ב-2001. יכול להיות שזו הסיבה בגללה ברק רואה בגבאי משהו חדש, שיכול להביא ניצחון על פני הליכוד, או לפחות על פני לפיד.
 
3. לפני שנצלול למפת המושבים הדמיונית בניסיון לפצח את ההשפעה של היבחרו של גבאי לראשות העבודה על מפת מושבי הכנסת הבאה, שווה לשים לב לליכוד. נכון להיום, את הליכוד, ישראל ביתנו, הבית היהודי, כולנו, התנועה וכעת גם העבודה, מנהיגים אנשים שהצביעו בעבר או אפילו היו חברים במפלגת השלטון וכיום הם לא. סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי היטיבה להגדיר את הבחירות הבאות כך: "‏בבחירות הבאות יתחרו על הנהגת המדינה: ליכודניק, אחד שרוצה להיות ליכודניק וליכודניק לשעבר". האם הליכוד יצליח לנצח בבחירות בהן ההבדלים האידיאולוגיים בינו ובין ראשי המתחרות שלו אינו קיים?

4. אז מי הפסיד היום, חוץ מפרץ? נתניהו, שאיבד את האפשרות להכניס את העבודה לממשלה. לפיד, שמצביעי השמאל שחונים אצלו עלולים לחזור הביתה. לבני, שעתידה הפוליטי תלוי לחלוטין בגבאי. וכחלון, שלא רק ייאלץ להיות כינור משנה בהצגה של נתניהו, כחלון ולפיד, אלא גם עלול לאבד את מעט הקהל שצבר לטובת אותו גבאי.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s