השמאלנים חוזרים, בישר אראל מרגלית, שהפיץ תמונה מחויכת שלו עם איש אש"ף ג'יבריל רג'וב. התמונה הזו הזכירה לי את יצחק רבין ואת יאסר ערפאת לוחצים ידיים על מדשאות הבית הלבן. האופוריה שעולה מהתמונה כמעט עולה ברמתה על הזוועות שהתרחשו בעקבות החתימה על הסכמי אוסלו. מרגלית גאה בהיותו שמאלני, אך אינו מתבייש בשאיפתו להשיב אותנו אל ימי הבלעות של פיצוצי האוטובוסים ורציחות ההמונים.
בפגישה מרגלית הציע לרג'וב לבנות שלושה אזורי תעשייה משותפים לישראל ולרשות, ממש כמו בימים בהם נשאו ונתנו אנשי שמאל מאחורי גבה של ממשלת ישראל ובניגוד לחוק עם אנשי אש"ף, רגע לפני שהכשירו את ערפאת מכל פועלו הרצחני.
השמאלנים חוזרים, וזה סימן לדאגה. לא כי יש מה לפחד מהשמאל, אלא כי הם מנותקים מהמציאות בדיוק כפי שהיו לפני 24 שנים, כשרבין חתם על הסכמי אוסלו. הם לא למדו דבר משתי אינתיפאדות, מאלפי נרצחים ישראלים. הם לא הפיקו שום לקחים מכישלון הסכמי אוסלו או מתוצאות ההתנתקות. השאיפה האוטופית שלהם לשלום הופכת את ג'יבריל רג'וב, שהפך את התאחדות הכדורגל הפלסטינית לזרוע פוליטית של ה-BDS לפרטנר לגיטימי ואת דרישותיהם של המחבלים לשיפור תנאים בכלא הישראלי למקובלות.
עבור מרגלית, מדובר בבקשות של אסירים בכלא לשיפור ת"ש. עבור משפחות שכולות, שהקריבו את המחיר היקר מכל, זו חוצפה שאין כדוגמתה. איך הוא יכול לצדד ברוצחי ישראלים כשבצד השני נמצאים אנחנו? ראוי שמתפקדי מפלגת העבודה יראו לו את הדרך החוצה, אחרת המפלגה הזו תמשיך להיות לא רלוונטית בעיני הציבור הרחב.
קצת על הרבה 