ישראל יכולה לזעום על ועדה עלומה של האו"ם שמנתקת אותה מהכותל, אבל זה לא שהיא מתחזקת את הקשר לבירה. וגם: מי דובר אמת בקרב הקרדיטים על הפתרון הלא-ישים לעמונה?
החלטת אונסק"ו איחדה את השורות בישראל כמו שאף דיון סביב ממשלת אחדות לא יעשה. נתניהו דיבר על הצגה חדשה בתאטרון האבסורד, ציפי לבני התגייסה למאמצים נגד ההחלטה ואפילו חברת השמאל הקיצוני קסניה סבטלנובה ומרב מיכאלי לא מצאו את ההיגיון בהחלטה.
ובעצם, למה לא? קל לנו לומר או"ם שמום, או אונסק"ו שמונסקו כפי שצייץ חה"כ יהודה גליק, אבל דווקא גליק עצמו הוא סמל לעוות הגדול שעושה ממשלת ישראל לקשר של העם היהודי ושל ארצו.
*
בציוץ משעשע למדי, כתב ראש הממשלה בנימין נתניהו באנגלית כי בהחלטות אונסק"ו הבאות, הם בוודאי יחליטו לנתק את הקשר בין באטמן ורובין. מצחיק ככל שזה יישמע, לפעמים נדמה שכך נתניהו עצמו מתייחס אל עיר הנצח. הוא מסרב לחלק אותה מצד אחד, אך הוא לא פעל עד לכהונה הנוכחית על מנת לחזק את הריבונות הישראלית בה. לא באכיפה, לא בתשתיות, לא בחינוך ואפילו לא בייהוד העיר.
Benjamin Netanyahu
✔
@netanyahu
What's next? A UNESCO decision denying the connection between peanut butter and jelly? Batman and Robin? Rock and roll?
19:12 – 13 באוק׳ 2016
4,781
4,048 אנשים מדברים על זה
מידע ופרטיות בנוגע למודעות טוויטר
*
חזרה אל גליק. לפני שהיה חבר כנסת, ובעצם גם עכשיו, עיקר פעילותו התמקדה בהגברת הנוכחות היהודית בהר הבית. הוא ממש מסר את נפשו למען כך וכמעט שילם בחייו. האם נתניהו פעל על מנת להקל עליו באיזו צורה, האם ניסה בפועל לחזק את הקשר בין העם היהודי ובין המקום הקדוש לו ביותר? להפך. בכל פעם שהירדנים זעקו, הוא מיהר להורות כי יהודים יודרו מהמקום, תוך שהוא מזדעק על כך שבכל מקום אחר בעולם החלטה כזו הייתה נתפסת כאנטישמית.
*
ירושלים, כמו ערים רבות בפריפריה, סובלת מהגירה שלילית. אמנם ראש העיר ניר ברקת פועל על מנת להחיות את העיר ולייצר עבורה עוגנים משמעותיים, שיסייעו לה לעמוד על רגליה, אבל הממשלה מקשה עליו. כל החלטה על בנייה – ערבית ויהודית כאחד – נמצאת בידי לשכת ראש הממשלה.
*
ירושלים יכולה להיות גרסה שונה של תל אביב. לא באופי, באמצעים. הרי תל אביב נהנית בעיקר מהערים שנמצאות סביבה. וירושלים? היא תקועה עם מחויבות עלומה שנתן ראש הממשלה שלא להקים יישובים סביב לה. גוש עציון, גוש אדומים וגוש בנימין סובלים מהקפאה עצומה. לא מדובר בהקפאת בנייה, אלא בהקפאה תכנונית. כדי להבין את השלכות ההקפאה הזו, צריך פשוט להסתכל על מחירי הדיור.
*
אחת הבעיות החברתיות שניצבו בפני ממשלת אולמרט הייתה הפריפריה. או ליתר דיוק, הגירה המונית מהפריפריה לעבר המרכז, אחת הדרכים היצירתיות בה החליטו לפתור את הבעיה הייתה באמצעות השממת המרכז. לא ניתנו כל אישורי בנייה במרכז. מאז, במשך תשע שנים כבר, מחירי הדיור לא יורדים. ההחלטה הזו שונתה כשנתניהו עלה לשלטון, אבל ההקפאה עברה מהמרכז להתנחלויות. ירושלים. שזקוקה לערים סביב לה כדי להפוך למטרופולין, תקועה הרחק מאחורי תל אביב.
*
שרי הממשלה נזעקים על אונסק"ו שניתקה את הקשר בין ישראל והר הבית, ובפועל, בין ישראל וירושלים. אלו אותם שרים ששנה אחרי שנה דוחים את החלטת הממשלה להעביר את משרדיהם מתל אביב לירושלים. למה? ככה. רק מירי רגב מיהרה עם כניסתה לתפקיד לבשר (ולקיים) כי תעביר את משרדה מתל-אביב לירושלים.
*
אם אשכחך ירושלים. אומר הפסוק, תשכח ימיני. גם ממשלת הימין שכחה. מה אתם רוצים מאונסק"ו?
יום יבוא
ואלו הן המדינות שהשתתפו בפארסה של אונסק"ו אתמול: אלג'יריה, בנגלדש, ברזיל, צ'אד, סין, הרפובליקה הדומיניקנית, מצרים, איראן, לבנון, מלזיה, מאוריציוס, מקסיקו, מרוקו, מוזמביק, ניקרגויה, ניגריה, אומאן, פקיסטן, קטאר, רוסיה, סנגל, דרום אפריקה, סודאן, וייטנאם וסודאן.
*
נאומו האחרון של ראש הממשלה בנימין נתניהו מעל בימת האו"ם היה זחוח במיוחד. אם בשנים עברו הוא הביא גימיקים חזותיים, כמו רשימות חיסול של הנאצים, הפצצה המפורסמת או ברווז הגרעין האיראני, הפעם הוא הגיע אופטימי. "אתם עוד לא יודעים את זה, אבל יבוא יום בו האו"ם יצדיע לישראל", הוא אמר והוסיף, "היום הזה לא רחוק". ובכן, רגע לפני הגל המדיני החיובי הגדול, נראה שהיום הזה רחוק למדי.
*
מאיראן, אלג'יריה ולבנון אין למה לצפות יותר מדי. גם לא מפקיסטן או מרוקו. אבל התמיכה המצרית בניתוק בין ישראל וירושלים היא נורה אדומה מעל היחסים המתחממים בין ראשי המדינות. לא משנה כמה אינטרסים משותפים יש לשתיים, הערכים שלהן הפוכים לחלוטין. מצרים עדיין ניצבת נגדנו.
אחרי אותו נאום של נתניהו, שגריר ישראל באו"ם דני דנון ארגן מפגש פסגה של נתניהו עם חמש עשרה ראשי מדינות באפריקה. כמובן, זה מגיע אחרי הסבב המדיני שערך ראש הממשלה ביבשת השחורה.
ניגריה. סנגל, דרום אפריקה, צ'אד תמכו בהצעה הפלסטינית.
*
פוטין ונתניהו. הבנות מוגבלות ולא יותר מכך. צילום: לע"מ
פוטין ונתניהו. הבנות מוגבלות ולא יותר מכך. צילום: לע"מ
בחודש יולי ביטל הנשיא ראובן ריבלין טיסה נדירה לאוסטרליה וטס בבהילות למוסקבה. ההתפתחויות בסוריה, כך הסבירו במשרד החוץ לאוסטרלים הזועמים, מחייבות טיפול מהיר. אחרי ריבלין, נתניהו נסע למוסקבה ושוחח עם פוטין בעצמו על המצב בסוריה. אחרי השיחות, בישרו במשרד החוץ כי הושגו הבנות בין ירושלים והקרמלין. אבל ההבנות האלו וההתקרבות הזו לא משפיעות על הסוגיה הפלסטינית.
*
ב-17 באפריל התפוצץ מחבל בדוכן השווארמה התל-אביבי "ראש העיר". בפיגוע, שהג'יהאד האסלאמי לקח אחריות עליו, נרצחו 11 אזרחים, ביניהם הנער דניאל וולץ. משפחתו לא נותרה בשקט לאחר מותו וניסתה לפגוע במי שסייע למימון הרצח, זאת מתוך תקווה לעצור אך הזרמת הכסף לארגוני הטרור ואולי במניעת הפיגוע הבא למצוא נחמה מעט. בתביעה חובקת עולם הגיעה משפחת וולץ בסיוע ארגון "שורת הדין" המתמחה בתביעות מסוג זה גם לבנק סין. על פי התביעה, בנק אוף צ'יינה הזרים כספים לארגוני הטרור, בהם גם הג'יהאד האסלאמי.
הדיונים בבית המשפט האמריקאי, שם הגישו הוריו של וולץ את התביעה, נתקעו לאחר שבכיר מערכת הביטחון לשעבר עוזי שעיה סירב להעיד במשפט – בהחלטת ממשלת ישראל. התביעה, שעלולה הייתה לעלות לסינים מאות מיליוני דולרים ירדה לטמיון. למה? כי בין הצדק שחיפשה משפחת וולץ ובין השאיפה של מדינת ישראל להתקרב לסינים (ולהתרחק מהאמריקאים), בחרה הממשלה באפשרות השנייה. זו הכרעה מדינית קשה, אולי בטווח הארוך היא תשתלם. כמו שישראל ניתקה בין הצדק ובין המציאות הפוליטית, כך בחרה גם סין לעשות והצביעה בעד ההצעה הפלסטינית.
*
יום יבוא והאו"ם יצדיע לישראל, אולי. לא היום.
מלחמת הקרדיטים: מי יציל את עמונה מידי בג"ץ?
יום הכיפורים שעבר על ראש הממשלה בנימין נתניהו נגע בו ככל הנראה באיזו נקודה, כי אחה"צ (א') למדנו שעמונה חשובה לו מספיק כדי להתנצח עם יו"ר הבית היהודי על היוזמה החדשה לפתרון בעיית עמונה: הגשת בקשה לבג"ץ לדחייה בת חצי שנה ביישום הפינוי. הפרסומים אודות היוזמה הופצו לאחר הידיעות על פגישה סוערת בין בנט ונתניהו, בה הבהיר בנט שהוא מוכן למסור את הנפש הפוליטית כדי שעמונה לא תיפול בלא מאבק.
*
התגובה של הליכוד ונתניהו איחרה לבוא, והגיעה רק לאחר כמה שעות. שוב הבית היהודי גונב קרדיטים, אמרו בליכוד, הרעיון לפנות לבית המשפט העליון בבקשה לדחות את יישום הפינוי בחצי שנה היה שלנו. דוד ביטן העלה אותו בישיבת שרינו. אז יש לנו עכשיו קרב של מילה נגד מילה. מי באמת יזם את הפנייה שככל הנראה תידחה על ידי שופטי העליון?
*
בשבוע שעבר, לאחר שאושרה בניית השכונה החדשה ליד שילה, זעמו האמריקאים על נתניהו. זו התנחלות חדשה, מסר דובר הבית הלבן, מדובר בהפרת ההתחייבות של נתניהו מ-2009. מה בהתחייבות? כנראה שלא תקום התנחלות חדשה. בנימין נתניהו, דואג להתיישבות מ-2009. מכל מקום, משרד החוץ (עם דורי גולד?) מיהר להגיב בחריפות: לא מדובר בהתנחלות חדשה, אלא במענה לבעיית עמונה, ובכלל, ההתנחלויות הן לא מכשול לשלום. מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי לא קיבל את ההסבר. ההתנחלויות הן אמנם לא מכשול לשלום, אבל הן כן מכשול ליחסים עם ארה"ב.
בתוך כך, במאמר מוסגר, אמר ראש מועצת בנימין אבי רואה כי השכונה החדשה בשילה לא יכולה להיות פתרון לתושבי עמונה. מועד הפינוי קרוב מדי להקמת השכונה. האיכלוס לא אפשרי. בכך הוא פתח צוהר לבעיה האמיתית: לפינוי הזה אין פיצוי. מי שאיבד את ביתו בעתירה משפטית, לא יקבל בית בתמורה.
*
לא היו אנשי בשורות. השרים בנט ושקד. צילום: פלאש 90
לא היו אנשי בשורות. השרים בנט ושקד. צילום: פלאש 90
ביום ראשון נפגשו נפתלי בנט ואיילת שקד עם תושבי עמונה. אלו אותם תושבים שביטלו דרך אמצעי התקשורת פגישה קודמת איתם, לאחר שחשו כי שרי הבית היהודי ויתרו על עמונה. היה להם על מה להתבסס. שקד אמרה מספר פעמים כי המאבק על עמונה הוא טקטי, אך ההסדרה היא אסטרטגית. כלומר, המאבק על עמונה הוא קרב, אבל לא המלחמה הגדולה. אפשר להפסיד.
בעמונה, כצפוי, לא התלהבו לשמוע את הדברים גם לא במפגש פנים אל פנים עם שני השרים שניסו להיות כנים והודו: לא ברור אם יש פתרון לעמונה.
*
הפגישה עם תושבי עמונה עשתה ככל הנראה את שלה. בנט ושקד הבינו שהמאבק הזה גורם רק להם להפסיד. הליכוד, ש-25 מחבריו חתמו על עצומה למען הסדרת עמונה, נתפס כזה שמוביל את המאבק להצלת הישוב. בנט מיהר להיפגש עם נתניהו ומשם הסיפור נחלק לשניים. האם בנט איים ונתניהו התקפל? האם נתניהו סיפר לבנט כי הליכוד כבר עמל על פתרון?
*
לקראת יום הכיפורים, העלה נתניהו תמונה שלו מהכותל לעמוד הפייסבוק שלו. כמו יאיר לפיד, גם הוא בחר לקרוץ לציבור החרדי ובתמונה הוא נראה שעון על הכותל עם כיפה שחורה, לא סרוגה. פתאום אצה לו הדרך להסדיר את עמונה? לא ברור. איכשהו, למרות שהתגובה של הליכוד איחרה מאוד לבוא, לוח הזמנים של המתווה החדש מתיישב יותר עם גרסת לשכת רה"מ.
שכונה חדשה מאושרת בשילה, בנייה זריזה שלה תאפשר מעבר מהיר של תושבי עמונה המפונים לבתיהם החדשים, וגם הבעיה הבינלאומית לכאורה נפתרת.
מצד שני, גרסת הבית היהודי מתיישבת עם המציאות הישראבלופית של השנתיים שחלפו מאז ניתן פסק הדין של בג"ץ: עמונה לא מפונה למשך עוד חצי שנה, אז אולי יהיו שופטים אחרים בירושלים.
קצת על הרבה 